50 2021 , תמוז תשפ"א, יוני 89 גיליון | הפרויקט הגיעו צעירים גם למשרד החוץ וגם למשטרה. את השגרירה האתיופית הראשונה אני מיניתי". אחרי אתיופיה וניירובי, יצאת בשליחות המוסד לאירן, ואז כבר, כראש השלוחה, זיהית שמשטר השאה לא יחזיק מעמד... . אתן 1976־ "הסימנים לקריסה היו כבר ב לכם דוגמה קטנה: היה לנו מבצע משותף עם המוסד האירני וקצין מטעמם היה צריך לצאת לאירופה לפגוש מישהו. המבצע הזה התעכב במשך שלושה חודשים, כיוון שנדרשה חתימתו של השאה. חשבתי לעצמי שאם השאה צריך לאשר נסיעה של קצין לחוץ לארץ – העסק הזה לא מתנהל כמו שצריך. להיזהר מהפלנגות אני כבר ראיתי באתיופיה משטר ריכוזי, שלא החזיק מעמד, ובאירן, תחת השאה, זה היה ריכוזי פי כמה. הבעיה של האירנים היום היא שהם החליפו משטר ריכוזי אחד במשטר ריכוזי אחר". , תוך כדי 1983 נעבור ללבנון. בשנת המלחמה, אתה נשלח לשם כדי לכהן כראש הנציגות של משרד החוץ, אבל עוד לפני כן, כאיש המוסד, זיהית שאי אפשר לסמוך על הקשר עם הנוצרים. 1979־ "יש לי סיפור אחד הממחיש הכול. ב בא עם יאכטה בשיר ג'ומייל העוזר הראשי של לחיפה וביקש להיפגש. בכיר במוסד ואני נפגשנו איתו. הוא אמר: 'יש לנו בעיה קטנה (בנו טוני פרנג'ייהעם רובי, האח הצעיר של ,סולימאן פרנג'ייההשני של הנשיא הלבנוני שהיה מזוהה עם הסורים. טוני חוסל שנה לפני כן על ידי הפלנגיסטים), והוא עושה לנו צרות. עמיתי לפגישה מהמוסד נתן להם להבין שזה פתיר... ואז לקחתי אותו לחדר הסמוך ואמרתי: 'תשמע, אם אנחנו נותנים להם עכשיו אור ירוק להרוג אותו, יהיה שם מרחץ דמים כזה שאתה לא מתאר לעצמך וכל מה שבנינו עד עכשיו ירד לטמיון'. הוא תפס את עצמו. חזרנו לחדר ואמרנו לשליח של ג'ומייל שאנחנו צריכים עוד קצת זמן לחשוב על זה". "הם הסתכלו עליי והבינו שזה אני שהכשלתי את התוכנית ומאז הם לא אהבו אותי. בספטמבר ביקרתי בלבנון, בעיירה ביכפאיה. היה לי 1980 ברור שהנוצרים מנסים כל הזמן לגרור אותנו ללבנון. וכל הזמן עושים פרובוקציות. עלינו לביקפאיה. בכיכר של העיירה הייתה באר ולידה אנשים שמצדיעים במועל יד...". כמו בגרמניה הנאצית? "כן! זה גמר אותי. לאחר מכן האמירות הלא אנושיות של הפלנגות. מדובר בהרבה אנטישמיות. אני? פשוט מאוד נזהרתי מהם". הופתעת מטבח סברה ושתילה? עזבתי את המוסד". 1981 "ממש לא! ובינואר בעצם, מה שאתה אומר זה שעשינו טעות כשהתמקדנו אך ורק בנוצרים בלבנון. "בוודאי! עצם המחשבה שאתה יכול לבוא ולעשות סדר במדינה אחרת, מדינה כמו לבנון. זה רעיון מטורף...". לעשות סדר בלבנון... איך קרה ששנתיים אחר כך שוב התגלגלת ללבנון? "אחרי הטבח בסברה ושתילה, כשמשה ארנס התמנה לשר הביטחון, הוא ראה שבלבנון יש בלגן גדול. הוא ביקש שיביאו לו מישהו אורי שיעשה קצת סדר, שיתאם. ואז הצענו את . אני אמרתי לו: 'תשמע, לובראני ישב לובראני באיראן, עסק בתיאום ועשה את זה מצוין. הוא מסוגל לעשות את זה'. לובראני התחיל לעבוד, ואחרי חודש או חודשיים ביקש שאצטרף אליו. התחלתי לנסוע צפונה. השיעים קיבלו אותנו בהתחלה באורז ובפרחים, ואחר כך באבנים. סיימנו את הסכם נסיגת 1983 בינתיים, במאי הכוחות בתיווך אמריקאי ביחד עם הלבנונים, מטעם ישראל. הוא ניהל דייב קמחי ואת זה ניהל את זה בסדר גמור. הוא קיווה שזו תהיה מעין שביתת נשק... לפי ההסכם, הייתה צריכה להיות משלחת משותפת שתשב בביירות ותפקח על הקשרים, ותהיה מורכבת מאמריקאי שישמש כמשקיף, מבכיר לבנוני ומבכיר ישראלי. הנציג של משרד החוץ שישב שם – סיים את תפקידו ולא נמצא לו מחליף. בניית קשרים אזרחיים עם הונג-קונג דייב קמחי חיפש מישהו. הוא אמר לי שפנה לכמה אנשים ואף אחד לא רוצה. שאלתי איש השב"כ, המוסד ומשרד החוץ ראובן מרחב –ריאיון עם ואמרתי: 'תשמע, אם אנחה נו נותנים להם עכשיו אור ירוק להרוג אותו, יהיה שם מרחץ דמים כזה שאתה לא מתאר לעצמך אתה מוכן להיות מנכ"ל המשרד?', אמרתי לו שאני לא מהליכוד, הוא השיב: 'זה לא מעניין אותי, אתה ציוני'. משה ארנס – צריך להיות ציוני, לא יותר... אורי לובראני – בזכות הניסיון והתבונה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=