19 2021 , תמוז תשפ"א, יוני 89 גיליון | הראשונה – ירקות ופירות, בקומה השנייה – בשר, ובקומה השלישית – שב"כ. מי שצפה על הבניין לא יכול היה להבחין מי ומי הנכנסים ולאן. עם סיום המנדט ופינוי הבריטים מהארץ, מיהר שב"כ להשתלט גם על מתקני ההאזנה של הבולשת הבריטית, אשר מוקמו לא הרחק משם, ב"בית הדר" ומיקם שם את מרחב תל־ אביב. לאחר שנכבשה יפו על ידי "ההגנה" במבצע , הפכו בתים רבים לרכוש 1948 "חמץ" באפריל נטוש ויחידות צה"ל השתכנו בהם. גם שב"כ זכה אז למבנים כאלה: מטה שב"כ התמקם במבנה העתיק שהיה פעם כנסייה ביזנטית (כיום ניצב שם מלון "מרקט האוס"), בצמוד ל"שוק הפשפשים"; שאר יחידותיו מוקמו ב"בית בוסטרוס" שברחוב דוד רזיאל, ואחרות במבנה בשדרות ירושלים. ,1948 שני אירועים מכוננים, כבר במהלך השפיעו יותר מכול על דרכו של השירות בראשיתו: פרשת אוניית הנשק "אלטלנה", שהאצ"ל השיטה לישראל לאחר קום המדינה, וטיבועה , מחשש למרד 1948 ביוני 22 ־ על ידי צה"ל ב או להפיכה צבאית. בקרב מול חוף תל־אביב לוחמים של האצ"ל מידי כוחות צה"ל 16 נהרגו שהוחשו מהחזית לתל־אביב, על מנת למנוע את פריקת האונייה. לוחמי האצ"ל השיבו אש והרגו שני חיילי צה"ל שהתמקמו בעמדות על הטיילת. בתום הקרב, נדרש השירות לעצור את מפקדי האצ"ל שהיו מעורבים בהבאת האונייה ועשה זאת במהירות, הודות למידע טוב שהיה ברשותו. פרשת רצח הרוזן פולקה ברנדוט 17־ ברנדוט, הרוזן השבדי, יצא בתאריך ה בשיירה בת שלושה כלי רכב 1948 בספטמבר מ"ארמון הנציב" בירושלים, בדרכו לפגישה עם דב יוסף (אז המושל הצבאי של ירושלים). בהגיע השיירה למעלה רחוב "הגדוד העברי" בירושלים, חסם ג'יפ, שבו ארבו ארבעה מתנקשים, את דרכה. הם ירו למוות ברוזן ברנדוט ובקולונל צרפתי שישב לצידו. זאת כדי לסכל את התוכנית שהגיש ברנדוט יום קודם לאישור האו"ם ולפיה: רוב הנגב יימסר לערבים, הפליטים יוחזרו ארצה, תכונן מדינה 300,000 פדרלית ליהודים ולערבים, וירושלים תימסר לערבים. את האחריות לרצח נטל ארגון שקרא לעצמו "חזית המולדת". למעשה הוא בוצע על ידי יוצאי ארגון לח"י ותוכנן על ידי מפקד הארגון בירושלים, יהושע זטלר. רצח זה היה הרצח הפוליטי הראשון מאז הקמת המדינה, ולכן הוטלה החקירה על שירות הביטחון ולא על המשטרה. תוך זמן קצר אותרו ונעצרו שניים ממנהיגי לח"י – נתן ילין מור ומתתיהו שמואלביץ, ובמבצע שנערך בשיתוף צה"ל ומשטרת ישראל נעצרו רבים מאנשי לח"י ונאספו נשק וחומרי תעמולה. במקביל, מכוח "תקנות ההגנה לשעת חירום", הכריזה הממשלה הזמנית על הלח"י ועל "חזית המולדת" כארגונים טרוריסטיים, והוציאה אותם אל מחוץ לחוק. קשר שתיקה וסודיות מוחלטת בעקבות שני אירועים חמורים אלה ובזכות החשיפה המהירה של האחראים לרצח, זכה השירות להילה של גוף כל יכול. איסר הראל זכה מאז ל"יד חופשית" ולגיבוי מלא מצד ראש הממשלה, דוד בן־גוריון. ראוי לציין כי הש.ב. פעל בחשאיות מוחלטת מיום הקמתו, מבלי שהוענקה לו תחילה כל הכרה רשמית. אחד המסמכים הבודדים שמאזכר את ארגון "מחץ" הוא מכתבו של יוסף יזרעאלי, מנכ"ל , המופנה 1948 ביולי 13 משרד הביטחון, מיום ה־ לאגף הכספים ואגף האפסנאות במטכ"ל, ומורה להם "לספק ל'מחץ' את הכלים הדרושים להם לעבודה". הדבר נבע בין השאר מהתפיסה שרווחה אז כי אם מדובר בארגון חשאי, הרי שלא רק עובדיו, מתקניו ופעולותיו הם חשאיים, אלא שאף את עצם קיומו יש להסתיר מעיני כול. קיום "קשר שתיקה" סביב השירות התאפשר מכמה סיבות: החברה הישראלית הייתה עדיין ברובה "חברה מגויסת", שנטתה לנהוג על פי כללי חיסיון וסודיות בכל הנוגע לביטחון המדינה. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, היה אז בשיא כוחו ועוצמתו, ולכן בודדים העזו לערער על תגובתו הפסקנית לשאלה ישירה, "אין ש.ב.!", וזאת בעקבות חשיפת מיקרופון עם סיום המנדט ופינוי הבה ריטים מהארץ, מיהר שב"כ להשתלט גם על מתקני ההאזנה של הבולשת הבריה טית, אשר מוקמו לא הרחק משם, ב"בית הדר" ומיקם שם את מרחב תל־אביב. בהגיע השיירה למעה לה רחוב "הגדוד העברי" בירושלים, חסם ג'יפ, שבו ארבו ארבעה מתנקשים, את דרכה. הם ירו למוות ברוזן ברנדוט ובקולונל צרפתי שישב לצידו ״בית הקירור״ - המבנה הראשון של השירות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=