66 מודיעין וספר 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון כבר בפתח ביקורתו על ספרנו עמוס גלבוע מבלבל בין שני מושגים בסיסיים שהאבחנה ביניהם קריטית להבנת הספר, ואף מודגשת בספר עצמו. בניגוד למה שכותב גלבוע, "סיירת מטכ"ל" הוא לא "ספר על מבצעי מודיעין", אלא ספר המתאר את (רוב) מבצעי הלחימה של סיירת מטכ"ל בשנות קיומה. אכן, סיירת מטכ"ל יצאה למבצעים שלחלקם היתה הצלחה מודיעינית מהמעלה הראשונה, אבל לא בכך עוסק הספר. הספר מתמקד בפן המבצעי, בפעולות הלחימה (הפעולות האג"מיות כפי שהן ידועות בז'רגון היחידתי), ולא בפן המודיעיני. מאליו מובן, לפיכך, שהספר גם אינו מספר על , על חטיבת המחקר או על מחלקת 8200 יחידה המודיעין של פיקוד צפון. זהו ספר על הלוחמים, הקצינים והמפקדים שיצאו למבצעי היחידה והובילו אותם. בספר כזה – המקיף יריעה רחבה של מבצעים שהתרחשו על פני עשרות שנים – עלולות ליפול פה ושם טעויות בפרטים קטנים. מי כמו גלבוע אמור לדעת זאת, ואנו מניחים שגם הוא מצטער על טעויות כאלה שנפלו בספריו שלו (למשל, בספרו "מר מודיעין" 136 כשהוא כותב בעמוד 269 שמבצע ראשוני וחשוב ביותר של יחידה , בעוד התאריך 1964 התרחש בארבעה בפברואר בפברואר). כן, גם בספרנו נפלו 21 הנכון הוא כמה טעויות וגלבוע מצביע עליהן (תאריכי ), אבל מכאן 2 ו- 1 הביצוע של מבצעי ארגז ועד לשאלה הצדקנית "איך נופלות טעויות כה גסות" המרחק רב. דומה שגלבוע ניסה למצוא טעויות גם במקומות שאינן. למשל, הוא מתקומם על כך שאת הקרדיט על רעיון החטיפה של קלפי מיקוח סוריים, נתנו בספרנו לאהוד ברק ולאנשיו במקום לאמ"ן. נכון, אנשי אמ"ן חשבו על כך ופעלו בעקבות זאת, אבל אין זה סותר את העובדה שקציני היחידה חשבו על כך במקביל, עוד הרבה לפני , ללא קשר למאמצי האיסוף של אמ"ן. 1972 קיץ אגב, בניגוד למה שכותב גלבוע, מועדון הקצינים הנבחר היה באזור חאן א-דימס שבפאתי דמשק ולא ליד לטקיה הרחוקה. בכמה מהערותיו גלבוע פשוט טועה. בניגוד לטענתו, אהוד ברק היה גם היה בשטח בראש , והכוח הגיע גם הגיע לאזור 1 הכוח במבצע ארגז המארב (אם כי לא לנקודת המארב המתוכננת עצמה). בסיום ביקורתו גלבוע קבע, שהעתקנו את תיאור מבצעי ארגז מוויקיפדיה. נהפוך הוא. עורך עלום כלשהו, של אנציקלופדיה שיתופית זאת, העתיק את הדברים מספרנו, "פעמים כמעט מילה במילה", אם להיעזר בניסוחו של גלבוע. חבל שגלבוע קרא רק פרק אחד בספר, ואנו מתנצלים אם סגנון הכתיבה שלנו לא מצא חן בעיניו, ואם תיאורים ציוריים כמו עובדה כלשהי ש"גונבה לאוזני" מישהו הרגיזוהו כל כך. על כל פנים, אנו גאים בספר שכתבנו ועומדים מאחורי כל מילה ומילה בו. חשיפת ספרם של זרחוביץ ולנגוצקי ב״סיקורת״ היא הזדמנות נאותה, אם כי מאוחרת משהו, לציין את תרומתו של יוסי לנגוצקי, שזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל, במערכה כנגד מנהרות התקיפה של החיזבאללה והחמאס. לנגוצקי, שאף כיהן כיועץ מיוחד לרמטכ״ל בתחומי מומחיותו, גייס את כל ניסיונו רב־השנים והתריע פעמים אין־ ספור, כי יש מנהרות ויש להתמודד עימן ואיך. למרות ההתנגדות של פרטים במערכת, גילה נחישות ועיקשות ראויים להערכה, שהבשילו לעשייה רבת היקף ומדהימה בגילוייה, הן בדרום והן בצפון. ההערכה הראויה ביותר הגיעה מכיוונו של רב־אלוף (מיל׳) גדי איזנקוט, שאף העניק ללנגוצקי שי מיוחד במינו – גלעין סלע שאותו כרו אנשי החיזבאללה בתהליך המִנהור, כאיום אסטרטגי על כל צפון המדינה. כזכור, הסתיים הפרק הזה במבצע “מגן צפוני״ עם חשיפתן והוצאתן מכלל פעולה של המנהרות. “זו הייתה סגירת מעגל וחוב היסטורי מוסרי ליוסי, שהגיע אליי כשהייתי סגן רמטכ״ל ורמטכ״ל והצביע על האיום. הוא הציע רעיונות מעשיים, דחף לפתרונות ושיטות טיפול. הוא שותף להישג מבצעי מנהרות חמאס, וכן נחשפו 18 חסר תקדים שבו נחשפו והושמדו והושמדו כלל מנהרות חיזבאללה ב׳מגן צפוני׳״. אמר איזנקוט בעת הענקת השי ללנגוצקי. כשאיזנקוט העניק ליוסי לנגוצקי שי מרגש - גלעין סלע ממבצע גילוי המנהרות בגבול הצפוני מחווה, לפני הקורונה, ליוסי לנגוצקי, ממחברי הספר, דווקא כאיש מודיעין ותיק וגאולוג רב מעללים, שהטביע את חותמו באופן משמעותי על תחום המודעות וגילוי המִנהור של אויבינו החותרים תחתינו. תגובה לסיקורת של עמוס גלבוע - "סיירת מטכ"ל" )2020 , תשרי תשפ"א, אוקטובר 87 (מבט מל"מ גיליון התגובה נכתבה והגיעה למערכת לפני שעמוס גלבוע ז"ל נפטר אבנר שור ואבירם הלוי, כותבי הספר 2019 בדצמבר 24 הצילום מידיעות אחרונות -
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=