46 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון מנהרות תחתייך... מנהרות מגן ולוחמָת מנהרות חלק ב' דר׳ רפי קיטרון הדוגמאות הראשונות למנהרות ששימשו את מגיני העיר נגד הצרים עליה – מגיעות עדינו לערך 1700 מממלכת החיתים (שהגיעה לשיאה בין לפני הספירה). 1200 ל־ בבירת הממלכה, חתושה (ליד בוגזקוי דהיום, שבאנטוליה) התגלו חומות עבות שניצבו מעל סוללה תלולה. מתחת לסוללה נכרתה מנהרה, שממנה, כך משערים, יכלו המגינים לצאת לתקיפות פתע. מנהרות דומות נתגלו בערים חיתיות נוספות. יצוין עם זאת, כי הפירוש הנזכר לעיל לגבי ייעוד המנהרות נתון כיום בספק, שכן רוב הפתחים הללו לא היו מוסווים, ובחתושה אף בלט הפתח בשטח. ייתכן אפוא, כך גורסים חלק מהחוקרים, כי הן שימשו בעת שלום לתהלוכות דתיות ובעת מצור לצרכים צבאיים, וכי נבנו כך שניתן היה למוטטן במקרה של חדירת האויב. בפאפוס שבקפריסין נתגלו שרידי סוללת מצור שהחופר פ׳ ג׳ מאייר זיהה כזו של הפרסים, שצרו על העיר במהלך דיכוי ההתקוממות של הערים היווניות באסיה הקטנה נגד האימפריה הפרסית, הידועה כמרד האיוני (איוניה – החוף המערבי של לפני הספירה. 494-499 אסיה הקטנה), בשנים בקטע שנחפר נתגלו מתחת לחומה שלוש מנהרות, שהגיעו עד לתחתית החפיר, והסברה המקובלת היא כי מנהרות אלה נחפרו בידי הנצורים דווקא, בכוונה למלאן בחומרים דליקים ולמוטט את מגדלי המצור שהוצבו על גבי הסוללה. יצוין כי החוקר ישראל אפעל סבור כי היו אלה מנהרות תקיפה של הפרסים, אך גם הוא אינו פוסל את הדעה הנזכרת לעיל לחלוטין. מנהרות נגד מכונות מצור שיטה זו של חפירת מנהרה כדי למוטט את מכונות המצור מוכרת היטב, ואף למחוזותינו הגיעה. הדבר היה בעת המרד הגדול והמצור הרומי על ירושלים לספירה. לאחר נפילת החומה השנייה, 70 בשנת פקד טיטוס על הקמת ארבע סוללות, שתיים לעבר מצודת אנטוניה ושתיים אל מול החומה הראשונה, מה שהיה מאפשר לו לכבוש את הר הבית והעיר העליונה. את שלב זה, תיאר יוסף בן מתתיהו, “והרומאים בספרו מלחמת היהודים ברומאים: החלו לשפוך את הסוללות... ארבע סוללות שפכו הרומאים... הרומאים הקריבו את כלי הרעש ולנפץ את החומה, אך יוחנן (מגוש חלב) חתר חתירה תחת יסודות אנטוניה עד מקום הסוללות וסתם את חלל המחתרת במוטות, והביאו שמה עצים משוחים בזפת ובגופרית, הציתם באש, וכאשר אכלה הלהבה את המוטות, נפלה המחתרת כלה תחתיה, ובקול רעש גדול התפוצצה הסוללה ושקעה בתוכה...״. כידוע, למרבה הצער, לא די היה בכך למנוע את החורבן, אך לא בכך עוסק מאמר זה. תקציר חלק א' מזה מספר שנים מלווה אותנו, העם היושב בציון, איום המנהרות, תחילה מעזה ובהמשך גם מצפון. האיום זוכה לשלל תארים, כגון לוחמת מנהרות, לוחמה תת־קרקעית, התווך התת־קרקעי וכיוצא באלו הגדרות, כשהכוונה לעצם גילוי המנהרות, השמדתן וללחימה בתוכן. עיון בתולדות המלחמה מלמד שכבר משלב מוקדם בהיסטוריה, היוו המנהרות כלי חשוב בידי צדדים לוחמים, וזאת במקביל וכתוצאה מהופעת הערים המבוצרות, מוקפות החומה, בסוף האלף הרביעי לפני הספירה, ובמיוחד מראשית האלף השלישי לפני הספירה. השימוש במנהרות היה מצד אחד למטרת תקיפת אותן ערים וכיבושן, ומהצד השני ניסו המגינים להדוף התקפות אלה, גם כן באמצעות מנהרות. בנוסף, מוכר השימוש במנהרות במסגרת לוחמת גרילה בשטחים פתוחים. לצד המנהרות, ניתן למנות חמש דרכים עיקריות לכיבוש עיר מבוצרת בעת העתיקה, כאשר לעיתים די היה בשיטה אחת ולעיתים בשילוב של שיטות אחדות: חדירה בכוח מעל הביצור; חדירה בכוח דרך הביצור; מצור, צמא והרעבה; תחבולה (דוגמת החדרת הסוס “הטרויאני״ לטרויה על ידי היוונים בראשות אודיסאוס או כיבוש יפו על ידי החדרת לוחמים בתוך סלי מנחה) ולחלופין, הסתייעות בבוגד או גיס חמישי מתוך האוכלוסייה הנצורה; וכמובן חדירה מתחת לביצור, קרי: על ידי מנהרה. לצורך קרקור החומות או חדירה מעליהן – פותחו בהדרגה כלים כמו איילי ניגוח, סולמות ומגדלי מצור, וכלי הטלה גדולים כמו הבליסטרה והקטפולטה. אשר למנהרות – בדרך כלל הן נועדו לחדירה מתחת ליסודות החומה ומיטוטה על ידי שריפת הקורות שתמכו בתקרת המנהרה. שימוש נוסף במנהרות תקיפה היה לצורך חדירה אל תוך היעד המבוצר, בדרך כלל לאחר הסחת דעתם של הנצורים. בן מתתיהו סיפר כי לוחמי בר כוכבא הקימו מערכת חירום תת-קרקעית (ציור רומנטי של יוסף בן מתתיהו, שהופיע במהדורה משנת של תרגום מאת ויליאם ויסטון לחיבוריו) 1817
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=