16 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון גיליון מיוחד שב"כ מדבר. בקיצור, זה היה שקר והסיפור הסתיים בבוקר, בפגישה דלוחה עם נשיא ארצות הברית ומדלן אולברייט. אהוד ביקש שאני אדבר עימם ואפרט במה מדובר. אזכיר שמדובר בתחילת האינתיפאדה והיה ברור לחלוטין שלרשות הפלשתינית אין שום כוונה, שלא לומר יכולת, לעסוק בסיפור הזה. השלינו את עצמנו שהם יעשו משהו". הקרבה גדולה של חיי אדם... "אגב, עסקנו אז בסיכולים ממוקדים ונמנענו מכניסה לשטחי הרשות הפלשתינית, כדי שחס ,A וחלילה לא תיפגע האחריות שלהם בשטחי ופשוט שילמנו על זה מחירים יקרים מאוד בחיי אדם... עד שנכנסנו ל'חומת מגן', שילמנו בחיי אזרחים וחיילים ישראלים. אחרי 'חומת 450 כ־ נוספים... אבל, למה זה 450 , כ־ 2003 מגן', עד סוף היה משמעותי? כי עיקר הבעיה היה בחוסר מעש מוחלט של גופי הביטחון הפלשתיניים כולם. נסעתי למצרים, כראש השב"כ, לפגישות עם עומר סולימאן ועם הפלשתינים. הבעיה הראשית שלנו עם הרשות הפלשתינית היא שיש לנו עסק עם פחדנים ושקרנים. למה אני אומר פחדנים? כדי לעצום עין בעת טרור לא צריך להיות גיבור גדול. לממן משכורות למחבלים לא צריך להיות גיבור גדול. בחוק הפלשתיני הרי מממנים מחבלים היושבים בבתי הכלא שלנו. מממנים במשכורת חודשית! מצד שני, זהו חוק שחבר הכנסת אליעזר שטרן ואני העברנו, המקזז את הכספים האלה מההעברות של ישראל. תאופיק אל־טיראווי, שהיה מפקד המודיעין הכללי ביהודה ושומרון, הוביל והנחה אנשים מהארגון שלו שיהפכו להיות טרוריסטים. ביקשתי, באופן אישי, מראש הממשלה לפגוש את ערפאת ובפגישתי איתו הודעתי שאם תאופיק אל־טיראווי לא יפסיק לעסוק בטרור, אכריז עליו כמבוקש ואטפל בו כמו שאנחנו יודעים לטפל במבוקש. הוא לא חדל מעיסוק בטרור ואני הכרזתי עליו כמבוקש. הוא נכנס ל'מוקטעה' של ערפאת ושנים לא יצא משם, כי ידע שאם יצא משם הוא ייעצר או שייהרג. היו פיגועים שביצעו אנשי ביטחון פלשתינים כנגד חיילי צה"ל. באירועי 'מנהרת 1996 הניצנים נראו עוד ב־ חיילים, כולל קצינים בכירים, 17 הכותל', אז איבדנו שחלקם נפצעו קשה ויצאו בנס". מצב מורכב, יותר מדי אינטרסים "ראג'ח אבו־לחיה, מפקד הימ"מ (יחידה משטרתית מיוחדת) הפלשתינית, המקביל למפקד הימ"מ שלנו, נסע לעזה. עצר אותו מחסום משטרתי של החמאס, הוא פתח את החלון ובירך אותם. שאלוהו אם הוא ראג'ח. כשענה בחיוב, ירו בו, הרגוהו ושרפו אותו עם המכונית. זה היכה בהלם את מנגנוני הביטחון הפלשתינים בעזה, כולל את מוחמד דחלאן. הם יצרו קשר עם ערפאת ואמרו לו שאם לא יצאו למלחמה מול החמאס הם בבעיה. ערפאת אמר להם שזו לא בעיה בין החמאס לרשות, אלא בעיה אישית בין ראג'ח לעמאד אלדין עקל, רשות אנחנו מתמודדים. גם כאשר ערפאת סיים , ומחמוד עבאס החליפו, 2004 את חייו בנובמבר לא היה שום שינוי בעבודת המנגנונים הפלשתינים אל מול הטרור. שום שינוי. , אחרי 2007 מתי התחלנו לראות שינוי? בסוף 12 שהחמאס עשה את ההפיכה הצבאית בעזה ב־ וכל אנשי הפת"ח... מי שלא 2007 ביוני 14 עד ה־ זרקו אותו מהגג ומי שהצליח לברוח לגדר ואנחנו העברנו אותו ליהודה ושומרון... רק אז מחמוד עבאס הבין שאם לא יעשו משהו ביהודה ושומרון, הם יאבדו את אזור יהודה ושמרון, לא לחמאס, כי אנחנו לא ניתן לזה לקרות, אלא לישראל". האינתיפאדה השנייה פרצה ללא תכנון... עם פיגועים קשים מאוד , לסיפור של 'חומת מגן'. האתגר 2002 "אני חוזר ל־ המרכזי שלי בראש השירות התפתח ממש בסוף ספטמבר, בתחילת האינתיפאדה. היה ברור שזה משהו אחר לגמרי ובקנה מידה שונה, ולא התלבטנו איך לקרוא לזה, כי באינתיפאדה הראשונה לקחו ארבעה חודשים עד שקראנו לזה אינתיפאדה. הם קראו לזה אינתיפאדה ואצלנו זה נקרא 'התנערות', 'התקוממות' וכדומה. אני זוכר שהגיעה קרובה שלי מחו"ל ושאלה אותי, "?So Avi, what about the Intifada" עם אריק שרון - “עכשיו מלחמה!" מחבל חמאס שהיה בחוליה שהתחפשה לשוטרים. העברנו להם את השם, למרות שידענו שהם מכירים אותו. דחלאן, מוסא ערפאת שהיה ראש המודיעין הצבאי, וגם אמין אלהנדי – נותרו חסרי אונים. הם לא הבינו כיצד מפקד הימ"מ, שהוא מפקד בכיר לכל דבר ועניין, נרצח על ידי מחבלים של החמאס ושום דבר לא קורה. היה זה סימן ברור עם איזו 'אתם הולכים לקמפ דיוויד, אתם לא יודעים אפילו לשם מה אתם נוסעים. לא תעסקו ב'מקרו' ואפילו לא ב'מיקרו', אלא ב'אמ־אמא של המיקרו'
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=