כתב-עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון זרקור על השב"כ חמישה מראשי השב"כ בעבר ובהווה מדברים על הכל (כמעט) בארגון חלק ראשון ועוד בגיליון: | הביקור של רפול במצרים | המודיעין של משמרות המהפכה | מלחמת הקווקז האחרונה חלקי ב׳: מנהרות עלייך ישראל; האב והבן פילבי; חיל המשלוח העיראקי; 36- ו 27 ' נפרדים מעוד שבעה עמודי תווך של קהילת המודיעין - בעמ אלוף יהושע שגיא הלך לעולמו
כתב העת "מבט מל"מ" יוצא לאור ביוזמת הוועד המנהל של העמותה המרכז למורשת המודיעין ואתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין 03-5497731 פקס: ,03-5497019 טל': | 4713402 , רמת-השרון, 3555 ת.ד. כתובת : www.intelligence.org.il האתר: | mlm@intelligence.org.il דוא"ל: המערכת רון כתריעורך אחראי: אופיר שהםעורך: יוכי ארליך, דר' שולי בינה, רון קרניאלי, אבנר אברהם, דר' בני מיכלסון,עורכי משנה: דר' רפי קיטרון, נעם שפירא זאב אלדרעורך גרפי ומעצב: צופית מלצר-טסלרהגהה: צלילה אבנר-הלמן, אבנר אברהם, יוסף ארגמן, יוכי ארליך, דר' שולי בינה,חברי מערכת: , מישל דגן-בינט, יואב דייגי,עמוס גלבוע ז"לאמנון בירן, דר' ברק בן-צור, יהודה ברק, גדעון מיטשניק, יוסי לבקוב, דר' בני מיכלסון, חגי מן, דוד נוימן, לב ניב, קובי סגל, דר' רפי קיטרון, רון קרניאלי, אהוד רמות, סטלה שדות, נעם שפירא דפוס וכריכייה מאירי, חולוןדפוס: צאלה מלצרהפקה ופיקוח דפוס: • שימוש בחומר המתפרסם בכתב-עת זה, מכל סוג שהוא, אסור בהחלט, אלא אם ניתן אישור בכתב מהעורך האחראי.• כל המאמרים והכתבות המופיעים בכתב-עת זה הם על-דעת כותביהם בלבד.• זכויות יוצרים – אנו עושים מאמץ לאתר את מקור הצילומים והויז'ואלים המופיעים בכתבעת זה, חלקם ישנים מאוד. נשמח לציין את הקרדיט לכל יוצר או מקור שיזדהה ולפרסם את שמו כראוי. עמותת המל"ם ז"ל – מקים העמותה והמרכז, הנשיא והיו"ר הראשון; מאיר עמיתאלוף ;2012 –2005 – יו"ר העמותה אפרים הלוי .2005–1983 – המנכ"ל הראשון ישעיהו דליות-בלומברג הנהלת העמותה: דר' צבי שטאובריו"ר – דודו צורמנכ"ל – חנן מזורסמנכ"ל ומנהל אתר ההנצחה – רקפת פארמזכירת העמותה – חברי הוועד המנהל של העמותה: עירית אליגון, דר' דני אשר, אמנון בירן, דר' ברק בן-צור, איציק ברזילי, יהודה (בלכר) ברק, רולי גרון, עודד חביב , יובל חלמיש, אלי כהן, מנחם כהן, יקותיאל לביא, עפר לונברג, רפי מלכא, דר' אמנון סופרין, יגאל סימון, חיים קניג, מאיר שגב, מירי שד"ר, אריה שור, ריבה שניידר-טסלר, עודד תבור נציגי המשפחות השכולות בוועד המנהל: אלי גרינברג, ניסן לב-רן, חגי מן, עדה גילן-שחם, סטלה שדות ראשי וועדות ומכונים בעמותה: ;יגאל סימון; ועדת קרנות – אריה (לייבו) ליבנהועדת הנצחה – ; מנחם כהן; ועדת כספים –עודד חביב; ועדת סרטים – דר' ברק בן-צורועדת מורשת ותוכן – ;עפר לונברג; ועדת גיוס ופעילות חברים – עמרם אהרוניועדת השקעות – ;ריבה שניידר-טסלר; ועדת תשתיות ובינוי – מאיר שגבועדת התקשרויות ורכש – ;דר' ראובן ארליך ז"ל; ראש מרכז המידע ע"ש מאיר עמית למודיעין וטרור – אשר קרןועדת ביקורת – ; יוסי קופרוסרראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין – ;רון כתריראש המכון לחקר המורשת והעורך האחראי של "מבט מל"מ" – יוכי ארליך;עורכת אגרת המידע באינטרנט "רואים מל"מ" – המרכז למורשת המודיעין ואתר ההנצחה הממלכתי לחללי הקהילה: מאז ראשית ימי התגבשות היישוב החדש בארץ-ישראל, ובכל מערכות ישראל, מאז ערב הקמת המדינה ועד ימינו, עמדו אנשי ונשות המודיעין בחמ"ן, המוסד, "נתיב", השב"כ וחיל האיסוף הקרבי בחזית העשייה הביטחונית וחרפו נפשם. לוחמים ולוחמות עלומי-שם, ביניהם כאלה שקיפחו את חייהם בארצות עוינות, מהם שטרם הובאו למנוחת-עד בישראל. חברו יחדיו וותיקי קהילת המודיעין, המשפחות השכולות וזרועות קהילת המודיעין, להקים מרכז 1983 בשנת הנצחה לחללי הקהילה ומרכז להנחלת מורשת המודיעין – המל"ם. מאז נחנך המרכז למורשת המודיעין, מהווה האתר מוקד פעיל לנוער, חיילים, מבוגרים ותיירים, להנצחה, להנחלת המורשת, וזירת תיעוד חינוכי-הסברתי ולצידה מחקר רב-תחומי, כדי להטביע את חותמם של חברי העמותה והקהילה בארץ ובחו"ל. מלבד אתר זיכרון ייחודי לנופלים ומרכז נתונים ממוחשב לשירות המשפחות השכולות, מתקיימים באתר אירועים מיוחדים להמחשת מבצעי המודיעין, הארת אנשי הקהילה והשפעתם על לב העשייה הביטחונית, המורשת וההנצחה. הפעילות המגוונת כוללת הפקת סרטי תעודה ומורשת, ניהול מרכז המידע למודיעין וטרור, הוצאה לאור, אתר אינטרנט בינלאומי, מפגשי דעת, מורשת וימי עיון בנושאי המזרח-התיכון, המודיעין וממשקיו. במרכז פועלים ספרייה עשירה וארכיון ולצידם תצוגות ותערוכות מגוונות, מקצועיות ותרבותיות. המל"ם פועל כעמותה רשומה. פעילים בה רבים מוותיקי קהילת המודיעין ובכיריה, כמתנדבים – בניהולה ובוועדותיה, בהדרכת המבקרים מהארץ ומחו"ל, ובכל זירת פעילות בתחומי ההנצחה, החינוך, הנחלת המורשת, הסברה רב-לשונית, מחקר וכך גם בבטאוניה – "מבט מל"מ" ו"רואים מל"מ". Israel Intelligence Heritage & commemoration center – I.I.C.C 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון | כתב-עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין ברצף מכאיב במיוחד נפרדנו משבעה עמודי תווך של קהילת המודיעין והמל"ם. במוסף המיוחד, השב"כ מספיד . צביקה שטאובר, 27 את יצחק אילן בעמ' ; יו"ר המל"ם 36 היו"ר, ויוסי קופרוסר מספידים את עמוס גלבוע בעמוד ; רוני כתרי מספיד את 37 מספיד יחד אתי גם את רובק'ה ארליך, בעמ' . ובעוד אנו 39 ו- 38 גליל אלישיב, נחמן טל, דוד שומרון ויצחק שושן בעמ' בשלב סיום הפקת כתב-העת שלנו, ניחתה עלינו הבשורה המרה על לכתו של אלוף יהושע שגיא, ראש אמ"ן... האלוף יהושע שגיא (ברמן) ז"ל 1983–1979 לשעבר ראש אמ"ן בין השנים האלוף יהושע שגיא בתפקידו כראש אמ"ן, היה זה שהחליט על הקמת אתר ההנצחה החילי בגלילות, שהפך בהמשך לאתר ההנצחה הממלכתי של קהילת המודיעין. עם הקמת העמותה, היה חבר הוועד המנהל של עמותת המל"ם וראש שנה. 20 ועדת ההנצחה הראשון, מתחילת פעילות העמותה ובמשך כ- , המשיך 504 את דרכו הצבאית החל כקצין הפעלת סוכנים (קת״מ) ביחידה כקצין מודיעין בכל דרגי השדה מגדוד, חטיבה, אוגדה (במלחמת יום הכיפורים) עד קצין המודיעין של פיקוד הדרום. לאחר מכן היה מפקד בית- בתפקידו כראש 1979 הספר למודיעין וראש חטיבת המחקר באמ״ן. מאמ״ן פעל בשלוש זירות מרכזיות: הסכם השלום עם מצרים ובעקבותיו ההיערכות מחדש; תקיפת הכור בעיראק; מלחמת לבנון הראשונה. האלוף שגיא הוא אשר הכניס את אמ"ן לעידן המודיעין, את הלוויינות ואת המעבריות בין קציני המחקר ומודיעין השדה. לאחר פרישתו מצה"ל, אחרי מלחמת לבנון הראשונה, המשיך לשרת בתפקידים ציבוריים כחבר כנסת, כראש עיריית בת-ים ושגריר ישראל בפיליפינים. אלוף יהושע שגיא הוא ראש אמ״ן היחיד אשר מילא תפקידי מודיעין מדרגת סג״ם ועד אלוף במערכי המודיעין הקרבי, המחקר והאיסוף. במותו. 87 בן יהי זכרו ברוך תא"ל (מיל') דודו צור | דבר המנכ"ל דודו צורתא״ל מיל׳ מנכ"ל המל"ם יהושע שגיא ז״ל בישיבת ההחלטה על הזוכה בתחרות לעיצוב אתר ההנצחה החיילי. לימינו דר׳ יוסף מרזוק יבדל״א והקמנ״ר צביקה שילר ז״ל ולשמאלו אבי יערי יבדל״א (ארכיון המל״ם)
3 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון לקוראות ולקוראים שלנו – שלום ואיחולי בריאות! גיליון זה מוקדש בעיקרו, כמובטח, לשירות הביטחון הכללי שלנו: לאנשיו, קורותיו ומעלליו. דומני שלא ניתן להמעיט במשמעות תרומתו המיוחדת של ארגון חשאי זה לביטחונה של מדינת ישראל, מראשית ימיה ועד העת הזאת, אפילו בהירתמות למאבק במגפת ה״קורונה״. מאחר שצר המקום מהכיל את ) יוקדש 89 החומר הרב שהצטבר בידינו (עונג צרוף לעורכים!), גם הגיליון הבא ( לשב״כ כמוטיב מרכזי. פותחים בדבר ראש השירות נדב ארגמן ושמחים לשתף אתכם במחשבותיהם של קודמיו בתפקיד, שניאותו לשוחח עימנו: יעקב פרי, כרמי גילון, אבי דיכטר ויורם כהן. את דברם של שניים נוספים (עמי איילון ויובל דיסקין) נביא בגיליון הבא. ראובן חזק, מבכירי השירות בעבר, משתפנו בזווית ראייתו על אודות התקופה ממחצית שנות השישים עד מחצית שנות השמונים, לרבות פרשת , שהיה בין גיבוריה. אנו מייחדים מקום לשני תחומים מרכזיים 300 אוטובוס קו בעיסוקי השב״כ, במשך השנים: צומת הדרכים שאליו נכנס השירות למן מלחמת ששת הימים והכניסה ל״שטחים״ והתפתחות מערך האבטחה, שלא ניתן לתאר חיינו בלעדיו. נפרדנו בתוך שבוע מארבעה, שהיו – איש במקומו ,2020 בסיומה של שנת ובעיתו – מאבני היסוד של קהילת המודיעין ואנו מזכירים אותם בהערכה: יצחק שושן (“אבו־סחייק״), גליל אלישיב, דוד שומרון ועמוס גלבוע. עוד נזכיר כאן את יצחק אילן המנוח, בכיר השב״כ שהלך לעולמו בתקופה האחרונה. ובעודי , התבשרנו כי הלך לעולמו גם בכיר השב״כ 2021 כותב שורות אלו – בתחילת לשעבר דר׳ נחמן טל, ידיד לי מאז ראשית שנות השבעים, מעבודתנו בצפון סיני. אליהם הצטרף דר׳ ראובן רובק׳ה ארליך, ראש המכון למודיעין וטרור ע״ש מאיר עמית. נזכרם לטובה, ועם סגירת הגיליון נוסף הבכיר מכולם, אלוף יהושע שגיא, ממקימי המל"ם וראש אמ"ן לשעבר. נזכרם לטובה, את כולם. שלושה נושאים שבים להופיע, כ״חלק ב״ למאמרים שפורסמו בגיליון הקודם: המנהרות (רפי קיטרון); מעללי המרגלים פילבי׳ס, אב ובנו (קובי סגל); והמשך עבודתו של יענקל׳ה שחם ז״ל, על אודות כוח המשלוח העיראקי שהגיע לרמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. הגיעו אלינו התייחסויות שונות ומאלפות בנושא זה והחלטנו לקיים רב־שיח כשיתאפשר, שאת עיקריו נשתף עימכם. שני מאמרים מעניינים נוגעים באקטואליה: דר׳ רז צימט משתף אותנו במגוון גורמי המודיעין של “משמרות המהפכה״ באיראן ודר׳ אבינעם עידן מחכים אותנו ברזי “מלחמת הקווקז השנייה״, שהתרחשה לא מכבר ב״חצר האחורית״ הצפונית של המזרח התיכון, אזור רווי מאבקי הגמוניה וסכסוכים. חברנו דר׳ יוסי בן־ארי משתפנו באפיזודה מן העבר, לה היה שותף: ביקורו של . אנו מקדישים מקום 1979 הרמטכ״ל רפאל איתן (“רפול״) במצרים, במאי לחברנו דר׳ יוסי לנגוצקי – הצדעה לפועלו בסוגיית המנהרות, בצד סיקורת על אודות ספרו, שאותה הספיק למסור בידינו עמוס גלבוע ז״ל. כתמיד, תודה מקרב לב לכל השותפים לעיצוב הגיליון ולהוצאתו לאור. תודה מיוחדת לחברנו למערכת דר׳ רפי קיטרון, שהטה שכם לעריכת מוסף השב״כ בגיליון זה ובבא אחריו. ברכה חמה לכולנו לשנה אזרחית (הרבה יותר) טובה... של בריאות טובה ושיקום .2020 יעיל ומשמעותי בכל תחומי חיינו, אחרי השנה המאתגרת שחווינו ב־ כתבות ומדורים תא"ל (מיל') רון כתרי | דבר העורך האחראי זרקור על השב"כ מוסף השב״כ -חלק ראשון - דברי נדב ארגמן, ראש השב״כ 4 עמוד - ריאיון יעקב פרי 6 עמוד - ריאיון כרמי גילון 11 עמוד - ריאיון אבי דיכטר 15 עמוד - ריאיון יורם כהן 20 עמוד - ראובן חזק מזווית אישית 24 עמוד - נפרדים מיצחק אילן 27 עמוד - מהפכת ששת הימים בשב״כ 28 עמוד - הצצה למערך האבטחה של השב״כ 32 עמוד - נפרדים מעמוס גלבוע 36 עמוד - נפרדים מרובק'ה ארליך 37 עמוד - נפרדים מארבעה עמודי תווך של קהילת המודיעין 38 עמוד - כל העולם מודיעין והכל בו 40 עמוד - אבינעם עידן מנתח את מלחמת הקווקז האחרונה 42 עמוד - רפי קיטרון ממשיך את סקירתו על מנהרות מלחמה, בחלק ב׳ 46 עמוד - קובי סגל מסיים את חלק ב׳ על האב והבן פילבי 49 עמוד - חלק ב׳ של המאמר על כוח המשלוח העירקי, פרי עטו של 52 עמוד יענקלה שחם ז״ל - רז צימט שופך אור על המודיעין של משמרות המהפכה 56 עמוד - יוסי בן-ארי ליווה את הרמטכ״ל רפאל איתן למצרים עם פרוץ השלום 60 עמוד - "מודיעין וספר" 64 עמוד - "מי היה האיש שהיה" בעריכת יואב “פישי״ דייגי 67 עמוד 60 32
4 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון גיליון מיוחד שב"כ בארגונים גדולים, בעולם הציבורי, הביטחוני או העסקי, ישנו מאבק פנימי מתמיד בין הקיים לנדרש, בין ההרגל לשינוי, בין העולם הישן לחדש. שירות הביטחון הכללי אינו יוצא דופן במובן הזה. בשנים האחרונות החלטנו לפרוץ דרך בעולמות החדשנות – הן הארגונית והן הטכנולוגית. העולם סביבנו משתנה בכל רגע נתון, הופך מיום ליום ליותר מגוון ורב־ממדי. הטכנולוגיות מתעצמות בקצב שובר שיאים, כשהגיוון בהן גדול מכל מה שאי־פעם הכרנו בהיסטוריה האנושית. כמויות מידע אדירות עוברות על צירי התקשורת וממשיכות לצמוח כל הזמן. במסגרת מאמצי סיכול הטרור, אנו מוצאים עצמנו מתמודדים בו־זמנית מול מפגעים בודדים, חוליות ממוסדות, ארגונים, ארגונים תת־מדינתיים . הגענו לימים ולעיתים מול מעצמה או שתיים שבהם למעשה כל אדם עם מוטיבציה וכישרון מסוים, עם הנגישות הנכונה, יכול להגיע בזמן קצר ליכולות שעד לפני עשור ייחסנו למעצמות מובילות. סיכול טרור מבעוד מועד, בראש סולם העדיפויות שירות הביטחון הכללי הוא ארגון מקצועי, יעיל, משימתי, תכליתי, העובד בקצב מסחרר, מבצע משימות מגוונות המשתנות בתדירות גבוהה, בזירות קרובות ורחוקות. בראש ובראשונה, אנו אמונים על סיכול טרור מבעוד מועד. לשם כך, עלינו לייצר תמונת מודיעין מדויקת על בסיס כל המקורות העומדים לרשותנו: אלקטרוניים, תקשורתיים, ויזואליים, אנושיים וארגוניים. בין חזון לחדשנות נדב ארגמן, ראש שירות הביטחון הכללי נדב ארגמן, ראש שירות הביטחון הכללי
5 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון המומחיות של השב"כ היא כזו המאפשרת לבצע משימות בצורה שיטתית, יסודית וקפדנית, המתרגמת החלטות לביצועים בזמן אמת. אלו תכונות מדהימות בארגון גדול והיררכי, וזאת הודות לכוח האדם הייחודי בארגון. נשות ואנשי השירות קורצו מן החומר האנושי המשובח ביותר, בחזית היצירה, הדמיון והמעוף. הם המעזים והיוזמים אשר משנים את פני המחר. בשנים האחרונות, יותר נשים משובצות בתפקידים מבצעיים ובתפקידי אבטחה, שטח וטכנולוגיה. יותר נשים לוחמות ובעיקר יותר נשים הן מנהלות בכירות. בשנים האחרונות, מצאנו עצמנו, חברי ההנהלה הבכירה של הארגון, ניצבים בפני אתגר – כיצד לוקחים ארגון מצטיין אשר במשך עשרות שנים פעל ופועל באופן מסוים, ומתאימים את דפוסי הפעולה שלו לאתגרים החדשים, על מנת להשפיע לחיוב על עתידו, מבלי לעכב את תוצאותיו בהווה. הארגוני שלנו מושתת DNA כארגון חשאי, ה־ על היותו ממודר, נסמך על קהילת המודיעין המצומצמת ועל תעשיית הביטחון המוכרת והטובה. עם זאת, ההיסטוריה הקרובה לימדה אותנו שפריצות הדרך הטכנולוגיות הגדולות של השנים האחרונות, לא החלו דרכן במגזר הביטחוני. את המשאבים החלטנו למקד בשלב הראשון בתעשיית הסטארט־אפים הענפה של ישראל. הבנו שאם אנחנו רוצים להשתלב, אל לנו לנהוג כלקוח, בוודאי לא רק כמשקיע. הדרך הנכונה, להבנתנו, הייתה להיות שותפים. עם הזמן, ההצלחות החלו להצטבר, וכמו בכל תהליך, עם ההצלחות מגיעה המוטיבציה להצלחות נוספות. טכנולוגיה מואצת ושמירה על צניעות את האנרגיה מיקדנו באיתור סטארט־אפים, בתהליכי האצה של חברות בתחילת דרכן העוסקות במגוון תחומים, רובם המכריע לא ביטחוניים, וביצירת רשת ענפה של קשרים וחיבורים בתעשייה, במטרה לזהות עם כולם את המגמות המעניינות ולהגיע לטכנולוגיות וליכולות הכי חדשניות ומתקדמות. הקפדנו להיות צנועים, לתרום ולתת ערך הדדי. תהליך משמעותי נוסף שעברנו הוא בתרבות הארגונית. המטרה הייתה ברורה – הצנעת ההיררכיה, השטחת פירמידת הארגון. שאפנו לארגון שבו עובד חדש יכול לפנות לראש האגף שלו ללא מאמץ בירוקרטי; סטודנטית יכולה לכתוב לראש אגף הסייבר והטכנולוגיה ולשאול כיצד היא יכולה להתחיל דרכה בעולם הסייבר; אנליסט ותיק יכול להתייעץ עם מומחי תוכן בעולמות מקבילים בתוך הארגון; והכול באמצעות רשת חברתית פנים־ארגונית. בכך הצלחנו למעשה להיפתח, להשתפר ולהתחבר. אנו ארגון הנמדד על פי תוצאות – הצלת חיי אדם, אך הדרך לא פחות חשובה. הצלחנו ליצור תהליכי חדשנות, ביצענו האקתונים גדולים, עודדנו יוזמות בתוך האגפים והחטיבות, הצלחנו "להנמיך את החומות", וליצור תנועה של ממש בתוך הארגון. גילינו עשרות יזמים צעירים, מוכשרים ונלהבים שרק חיכו ללגיטימציה ארגונית ולגיבוי מנהליהם ולפרוץ קדימה. המשותף לתהליכים שהוזכרו הוא החתירה הבלתי מתפשרת למקצוענות והשגת תוצרים והישגים בזמן קצר. DNA כארגון חשאי, ה־ הארגוני שלנו מושתת על היותו ממודר, נסמך על קהילת המודיעין המצומצמת ועל תעשיית הביטחון המוכרת והטובה. אני מאמין שהתהליך בעיצומו, הקצב עולה ועימו משתכללות היכולות הטכנולוגיות, המודיעיניות והמבצעיות. המבחן המשמעותי ביותר להצלחת ההטמעה הוא יותר ויותר מהלכים פנימיים, ללא "הנחיה מלמעלה". במבט קדימה, הנני משוכנע שהשינויים הללו, באופן שבו אנחנו מתנהלים פנימה והחוצה, ביחד עם תהליכי פיתוח נוספים, יאפשרו לנו לשמר את יתרוננו האיכותי אל מול היריבים המתעצמים, בסביבה ההולכת ונעשית יותר ויותר מאתגרת. חזון וערכים במהלך משלים ובלתי נפרד, הובלתי השנה שני תהליכים ארגוניים חשובים השזורים זה בזה, המשקפים את התרבות הארגונית שלנו ונוגעים בעיצובו של השירות במציאות הנוכחית: גיבוש החזון והערכים הארגוניים, לצד תפיסת הניהול בשירות. את תהליך גיבוש החזון והערכים – הובלתי בשיתוף עובדים ומנהלים רבים, גורמי חוץ שעימם התייעצנו. הייתה זו הזדמנות מצוינת ליצירת חזון משותף, תיקוף ועדכון לערכים הארגוניים. בראייתי, חזון השירות אמור להתוות עבורנו את הדרך, להוביל ליצירת מחויבות להגשמתו ולצקת משמעות והכוונה במגוון תחומי העשייה שלנו. חזון השירות שנבחר הוא ממוקד ותכליתי, ולכל מילה בו ישנה משמעות אדירה – "להקדים בכל זמן ומקום, בזכות אנשים בעלי תחושת שליחות, למען ביטחון מדינת ישראל". ערכי השירות, הם הכללים הבסיסיים ביותר שלנו – דרישות היסוד שלנו מעצמנו ומכל אחד מאנשינו ממלכתיות, יושרה, רעות, תעוזה, ריסון הכוח, – – כל אלה יעמדו בבסיס הטלת ספק ושמירת סוד העשייה וההתנהלות שלנו, והם חלק מכל אחד משלימים זה את זה, מאיתנו. שבעת הערכים הללו שזורים זה בזה ויוצרים יחדיו את דמותו הייחודית של איש השירות. בתהליך גיבוש ותיקוף החזון וערכי השירות לקחו חלק כל עובדי ומנהלי השירות, בעבודה משותפת, מעמיקה וחדשנית. התהליך יצר חיבור והזדהות של עובדי השירות עם שורשי הארגון – הייעוד, הערכים והחזון. תרגום החזון והערכים לעשייה והטמעתם בקרב אנשי השירות הוא אחד התפקידים החשובים ביותר של המנהלים בארגון. על בסיס ערכי השירות שגובשו, וכהשלמה להם, מיסדנו את תפיסת הניהול. למנהלים בארגון יש תפקיד חשוב ביותר – להוביל ולהנהיג את ההון האנושי להגשמת חזונו וייעודו של הארגון. תפיסת הניהול שגובשה מצביעה על מפת ערכים, שתהווה מעתה מצפן ניהולי ברור עבור כל אחת ואחד ממנהלינו, ובמרכזה הערכים הבאים – אנושיות, דוגמה אישית, אחריות מרחיבה, יוזמה ואקטיביות, הקשבה ולמידה וחשיבה קדימה. אני מאמין בכל ליבי כי השילוב של קידמה טכנולוגית פורצת דרך, יצירתיות, הון אנושי מהטובים שיש בעם ישראל, וחזון וערכים שמהווים מצפן עבורנו, הוא שהופך את שירות הביטחון הכללי לארגון מרכזי וחשוב מאין כמוהו בשמירה על ביטחון ישראל.
6 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון גיליון מיוחד שב"כ דר' צביקה שטאובר בירך את ראשי השב"כ לשעבר, שטרחו להגיע למל"ם עטויים במסכות וסקר בפניהם בקצרה את פעילות המל"ם. לאחר ההקדמה, הוסיף שטאובר שאלת מבוא, "חשבתי לשיח ראשי שירות הבטחון הכללי, שנערך בתחילת סתיו , בעיצומו של משבר הקורונה ובתנאי ריחוק חברתי 2020 במל"ם, התייצבו יעקב פרי, כרמי גילון, אבי דיכטר ויורם כהן. מולם, בחדר הדיונים העליון, התמקמו המראיינים: דר' צביקה שטאובר, יו"ר המל"ם, (תא"ל מיל') דודו צור, המנכ"ל, (תא"ל מיל') רון כתרי, העורך האחראי של כתב העת "מבט מל"מ", דר' רפי קיטרון, עורך מוסף השב"כ, ואופיר שהם, העורך. חברת המערכת צלילה הלמן המסורה צילמה והקליטה. המרואיינים ניסו לסכם, כל אחד את משמרתו הוא, מישירים מבט ללבן שבעיני המציאות באותה משמרת, לא מסתירים לבטים ואפילו חילוקי דעות. דעותיהם מונחות על אדני ניסיון יציבים והבנת המרחב הביטחוני-מדיני בישראל, במזרח התיכון ואף רחוק יותר. כל מה שקרה מאז במרחב, רק הוכיח את עומק ההבנה. מגן ולא יראה? נראה טוב ונשמע מצוין! המראיינים והמרואיינים: מימין לשמאל - כהן, דיכטר, גילון, פרי; כתרי, צור, קיטרון, צלילה ושטאובר לפתוח בשאלה דווקא מהסוף, משום שהיא קשורה ל'רוח הזמן', מה שנקרא. כל אחד מכם עבד עם ראש ממשלה אחר, נכון? אתם יושבים ומתבוננים על מה שנעשה... מהו הלקח המרכזי, כשהייתם אמורים להעביר את התפקיד לבא אחריכם, שלמדתם מהמגעים עם הדרג המדיני?"
7 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון יעקב פרי )1995-1988 (ראש השב"כ בשנים "השירות לא נפגע ביכולותיו המבצעיות "300 בגלל פרשת קו "קודם כול תודה על ההזמנה. הזמנות כאלה תמיד מרגשות אותי. זה מחזיר אותך לימים אחרים... עמיתיי ואני מצטערים שעמי איילון ויובל דיסקין לא נמצאים כאן איתנו, הם בהחלט חסרים לשרשרת. מאוד שמחתי להתוודע לפעילות המל"ם, ואני מצהיר כאן שעתותיי בידיי וכל מה שאוכל לעזור בהתנדבות – בהרצאות, בהדרכה – אני לרשותכם. אני זוכר איך 'מכרו' לנו את הקמת המל"ם, כשהיינו בשירות, ושאלו אותנו אחד־ אחד האם נסכים לתרום למל"ם בהורדת קבע מהמשכורת... ותמיד היו 'אובר חוכמים' שאמרו כך ואמרו אחרת, אבל בסך הכול זה התקבל בשירות בצורה מאוד חיובית, ואני מאוד שמח שהמקום חי, פועל, נושם ובועט." "קראתי את השאלות שהעברתם ואשתדל להתייחס אליהן כפי שביקש רון כתרי, בקיצור ובלי לפרט יתר על המידה, אלא אם אתם או העורך תחשבו שבנקודה מסוימת רצוי לפרט. השאלה הראשונה הייתה: 'מה הם האתגרים המרכזיים שאפיינו את תקופתי כראש השירות?'. אפתח בהקדמה קצרה מאוד". , מהקשים 300 משבר קו ומהמשמעותיים שידענו "שירות הביטחון נקלע, לפי דעתי, לאחד המשברים אולי הקשים ביותר והמשמעותיים ביותר, גם מבחינה ערכית ובוודאי שמבחינה תדמיתית לא הייתה 300 וציבורית. ההתאוששות מפרשת קו קצרה. כשאני אומר 'לא קצרה', אני מניח שחלק גדול מאוד מעובדי השירות חשו שנעלם מהם הגיבוי או – מה שאנחנו חינכנו עליו – גיבוי מוסדי, גיבוי קברניט, הגיבוי הממשלתי. חלק מהם התחילו פתאום לחשוב מחשבות של 'אנחנו עושים את העבודה השחורה ובסופו של דבר אין הערכה, או עוררה הרבה 300 שהיא מאוד מוגבלת'. פרשת קו מאוד מחשבות והרבה מאוד תחושות ורגישות". צביקה שטאובר: "כמי שמסתכל מהצד, היו בשירות גם כאלה שאמרו 'וואלה, איך יכול להיות שה'ראשים' שלנו אינם דוברי אמת?'" 300 "כן, היו כאלו. גם הניהול של משבר קו בשירות, היה ניהול, שניתן לכנותו כ'ניהול שנוי האגף לזרים – ראובן חזק, רפי מלכה ופלג רָָדָָי, עזבו את השירות וניהלו מסע משפטי. מעמדו של ראש השירות דאז התנדנד. הובא יוסף הרמלין על מנת לנסות ולאושש את השירות, לנסות ולהרגיע. יוסף ז"ל היה איש מאוד רגוע, איש שלא בא מה'הו־ הא', בוודאי לא התקשורתי. הוא היה כבר אז יהודי מבוגר יחסית, ונפלה בחלקי הזכות לכך שהוא מינה אותי ל'משנה' שלו. עברתי עם יוסף את התקופה שבה השירות ניסה להשתקם, וכפי שאמרתי ההתאוששות הייתה לא קלה. אני חושב שיותר תחושתית ופסיכולוגית, פחות מבצעית. השירות לא נפגע ביכולות המבצעיות שלו בגלל פרשת , אבל רוח הדברים נפגעה. האנשים, שהיו 300 קו צריכים לעשות עבודה מבצעית רגישה יותר או רגישה פחות, כולל עבודה מודיעינית שוטפת, שאלו ונשאלו הרבה מאוד שאלות שללא ספק השפיעו, ואין על זה ויכוח. פצע זה דימם הרבה מאוד שנים בשירות הביטחון, גם אחרי פרישתי מתפקיד ראש השירות. נעשו כל מיני דיונים בניסיון לסגור את הפרשה ולאחות את הפצעים שנותרו. .300 הינה אנקדוטה בנושא: מודרתי מפרשת קו הייתי מפקד ירושלים ויהודה ושומרון ולא סיפרו ' שטיפל בוועדות, loop לי וגם לא הייתי חלק מה־' במשפטים ובמגעים עם הדרג המדיני. וכשראובן חזק החליט לפרוש מהשירות, היות שהיינו במשך הרבה מאוד שנים ידידים מאוד קרובים, הוא מצא לנכון לבוא אליי למרחב ירושלים ולהגיד לי שהוא עוזב. אחת השאלות ששאלתי אותו הייתה: 'למה לא שיתפתם אותי? לא שיתפתם אותי בעצם הפנייה לאברום על מה שחשבתם שהוא עשה, או השקרים שלו או הכיסוי שהוא [אברום] השתמש רפי קיטרון - עורך מוסף השב"כ במחלוקת'. מהרגע שהפרשה התפוצצה, הופץ בולטין שבועי או דו־שבועי בשירות, שהוכתב כמובן על ידי ראש השירות בזמנו, אברהם שלום ז"ל. אבל התקשורת, מטבע הדברים, השיגה תמיד והקדימה את הבולטין הזה. כלומר, כלפי עובדי השירות הוא לא היה אף פעם מעודכן, כאילו משהו בדיעבד. הייתה גם בעייתיות בהסברה, מה גם שלמעלה משליש מאנשי מטה השירות התפטרו. כלומר, אם נשווה את זה לכל ארגון היררכי אחר, קחו בחשבון ששליש, ביניהם גם המשנה לראש השירות, ראש אגף מבצעים, ראש אגף מנהל, ראש יעקב פרי - טכנולוגיה עד השמיים, לא תיאמן...
8 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון גיליון מיוחד שב"כ בו?'. אז הוא [חזק] השיב לי: 'אנחנו רוצים לשמור עליך'. אם נכון הדבר או לא, אינני יודע, עד היום. אבל זו הייתה התשובה". האינתיפאדה הראשונה והסכם אוסלו ופרשתי בסוף 1988 "מוניתי לראש השירות במרץ . כיהנתי כראש השירות במשך שבע 1995 פברואר שנים. מוניתי כמובן על ידי יצחק שמיר. היו גם קולות מצד מתנגדים בודדים, שהצליחו להגיע בעניין הזה גם ליצחק רבין, שהיה שר הביטחון, וגם ליצחק שמיר. את יצחק שמיר זה פשוט לא עניין. יצחק רבין אמר להם 'שמעתי אתכם, תודה רבה'. צריך היה להזכיר זאת, כי אחת האנקדוטות המעניינות היא שעיתונאי בשם אמיר אורן, שהשתוקק לפרסם את שמי (אז אי אפשר היה עדיין לפרסם את שמו של ראש השב"כ), חיפש איך להתחכם... הוא כתב אז ב'דבר השבוע', המגזין השבועי של העיתון 'דבר'. וכך ניסח כותרת ביום שישי: 'מי יעקוב אחרי פרי מייסון?!'. כבר היינו בעיצומה של 1988 בדצמבר 'האינתיפאדה הראשונה', שפרצה בעקבות תאונת דרכים שאירעה בג'באליה. היא נמשכה למעשה עד , עד אחרי חתימת הסכמי אוסלו. 1993 ספטמבר אני חושב שהאירוע השני היה בהחלט הסכם אוסלו, מכיוון שבשנתיים שאחרי ההסכם ניסיתי לארגן את השירות ולהכינו לעידן שבו נצטרך לעבוד בשיתוף פעולה מסוים עם כוחות הביטחון הפלשתיניים... שנצטרך לשנות קצת את ה'פאזה' בגלל הגעת הרשות הפלשתינית, בהתחלה לעזה ואחר כך ליהודה ושומרון וכיוצא בזה". צביקה שטאובר: "זו הזדמנות עבורי להעיר הערה: היה שלב מסוים שהשתתפתי בעבודת המטה לקראת ההסכמים. הבנתי שאנשי השב"כ היו 'articulate הרבה יותר בטוחים בעצמם ויותר ' מכל האחרים. החשיבה שלהם הייתה שונה. יצוין במיוחד ישראל חסון. אני רוצה לומר לכם שנדהמתי לטובה!" "רק בשביל זה היה כדאי לבוא לכאן! לאינתיפאדה ולהסכמי אוסלו יש להוסיף את עידן שליטתה של הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון ובעזה. ועוד כמה דברים יותר קטנים אבל משמעותיים לדעתי, כמו העבודה האינטנסיבית שעשינו על חקיקת חוק השב"כ. במדינה דמוקרטית טוב שקיים חוק כזה. אי אפשר היה להכניס לחוק השב"כ נושאים רגישים, אבל החוק מאפשר לשב"כ להתנהל באופן מאוד מוסדר, מעוגן בבסיס חוקי ולא ב'נוהגים' וב'נהלים', על פי שמועות ותורה שבעל פה. התפתח ויכוח ציבורי: על מי הייתה האחריות לצפות או להעריך האם תפרוץ אינתיפאדה או אם לאו? האמת? ועד היום זו האמת שלי, שהאינתיפאדה הייתה אירוע ספונטני. אני לא מכיר הרבה גופים מודיעיניים היכולים לצפות אירועים ספונטניים. למרות שצריך לומר ביושר, כשנה אולי שנתיים לפני פרוץ האינתיפאדה, כשמסמנים את דצמבר כראשית האינתיפאדה הראשונה, היה רצף 1987 של אירועים שלאורם אפשר היה לחזות או להרים את רף ההתרעה. אפשר אולי היה לעשות יותר". סוג לא מוכר של התקוממות "הלכתי לשמיר ואמרתי לו: 'תמלא את יהודה ושומרון בגדודי צבא'. הוא שאל אותי למה. אמרתי לו: 'כי זו הזדמנות לדכא התרחשויות בעודן באיבן'. רבין לא היה בארץ ועד שהכניסו את הכוחות זה ארך קצת זמן... הדבר השני שצריך לציין הוא – שלא צה"ל, לא המשטרה, לא משמר הגבול, לא השב"כ ולא אנשי המוסד שגם הם הסתובבו שם, היו רגילים לסוג כזה של התקוממות. לא היו לנו הכלים והתורה המודיעינית וגם לא הכלים המבצעיים כיצד לטפל באירועים שהיו בעיקרם יידויי אבנים, חסימת צירים, השלכת בקבוקי תבערה, דקירות ושימוש בנשק עממי מאולתר. בהחלט לא מה שהתרגלנו אליו בפיגועי טרור, נקרא לזה ממוסדים, עם פצצות מאולתרות וכיוצא בזה. חלפו יותר מדי חודשים עד שהמערכת כולה התארגנה, כולל שירות הביטחון. היינו מוצפים במאות, לפעמים באלפים, של שמות זורקי . הקמנו אז 15-13 אבנים, שהיו בדרך כלל בני את מתקן המעצר בפרעַה, ולאחר מכן במגידו, לשם היינו שולחים מפירי סדר. בתי המשפט היו מאוד עמוסים. חלפו מספר חודשים אחרי שזרקת אבן עד למשפט, במקרה הטוב... היה אז שופט מפורסם בבית המשפט בשכם, מיכה לינדנשטראוס, שהיה מגיע מחיפה. ביום שהיו מושלכות אבנים על המכונית שלו, בדרכו לשכם, מסכנים היו הנשפטים... פרי עם יצחק רבין - גישה מעשית חפה מרכילויות יצחק שמיר - חש שייך לקהילת המודיעין
9 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון היה 'פורום שטחים' אצל יצחק רבין, משם יצאה האמרה המפורסמת 'תשברו להם את הידיים והרגליים'. זו הייתה קריאת מצוקה של 'אין לנו כלים אחרים'. במענה לשאלה הראשונה, צריך לומר גם שהרקע הפוליטי היה, אם משווים אותו להיום, רקע נוח. ממשלה מתפקדת, יצחק שמיר היה איש מאוד מוסדי. אצלו מערכת הביטחון, המוסד והמודיעין היו מעל לכל. הוא ראה עצמו כחלק מהמערכת והיה קל מאוד לדבר איתו בעניין הזה, בפגישות שלי איתו, שנערכו אחת לשבוע. הוא היה קצת עייף... הרבה מאוד פעמים שאלתי את עצמי כראש שירות, 'הוא אישר לי או לא אישר לי?!', אחרי שיצאתי מפגישה איתו, בחזרה למשרד בתל־אביב". שיתוף פעולה עם הפלשתינים "נקודה חשובה באמת הייתה התחלת הקשר ושיתוף הפעולה עם הכוחות הפלשתינים. ידידי המנוח אמנון ליפקין-שחק ואני התבקשנו לפגוש את ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן, בעקבות הסכמי אוסלו, על מנת לנסות ולהסדיר את סידורי הביטחון. פגשנו אותם ארבע או חמש פעמים באירופה, לשם הגיעו מתוניס. ערפאת היה עדיין בתוניס והוא שמינה אותם. נערכה סדרת פגישות, שבהן קבענו איך יהיו ההסדרים בגשרים ובמעברים; מה תהיה מערכת הגומלין בין שירות הביטחון שלהם לבין השב"כ. אז היה גם 'מוסד' פלשתיני. אני זוכר שיום אחד האמריקאים ביקשו ממני לנסוע לפרנקפורט לבסיס חיל־האוויר שלהם כדי לפגוש את מי שאמור להתמנות לראש המוסד הפלשתיני, קראו לו אמין אל־הנדי. כשעיינתי בחומר לקראת הפגישה הסתבר שאל־הנדי, שהיה יושב ראש אגודת הסטודנטים בגרמניה, היה מקורב לרוצחי מינכן. הוא הגיע אחר כך לעזה ונשחק בתוך כל המערכת 'הערפאתית' המכוערת. הוצאנו מתחת ידינו איזושהי קומבינציה של סידורי ביטחון, שהדברים החיוביים בה הם הסדרי גשרי הירדן ומעבר רפיח – עד כמה שהוא עובד – כל נושא הסחורות, הסיוע הכלכלי הישראלי לרצועת , שיתוף פעולה, שעד downs וה־ ups עזה עם ה־ לפני מספר חודשים עבד לא רע. 'עבד לא רע' – לא במובן שמדינת ישראל אינה יכולה להיכנס לכפר ולעצור מחבל. הייתה גם עליית החמאס, שגם בעניין הזה התפתח ויכוח ציבורי ויש עד היום אנשים במערכת הביטחונית ואנשים שקראו חומרים ויודעים על מה מדובר, שטוענים שזה היה אינטרס של השב"כ ושל מדינת ישראל להקים את החמאס. והטיעון היה שהשירות ומדינת ישראל חיפשו כוח מקביל או תחרותי לאש"ף ולפת"ח. אינני יכול לאושש את הטענה הזו, ככל שהיא קיימת". החמאס – מתנועה חברתית לטרור "החמאס החל דרכו גם כתנועה חברתית, שהעניקה חינוך לילד בגן הילדים שהיה סמוך למסגד וסעד נפשי לתפילה ולאמונה. בדיוק כמו ש"ס: טיפול רפואי בחינם, חינוך, תפילה ואוכל. אז היא קמה כתנועה חברתית, אבל מהר מאוד היא השתלבה בתוך פלוגות האינתיפאדה ובעוד הרבה מאוד מובנים. גם פה הייתה בעיה מודיעינית לא פשוטה. כיצד מפצחים קבוצת אנשים, שאצלם האלמנט האידיאולוגי-הפנאטי מפותח מאוד? בקרב אוכלוסייה שרוב אנשיה הרגישו הוקרת עניין עליית החמאס, טיפלנו בזה אין־ספור שעות, ימים כלילות, המון חוליות טרור. היו כמובן בלי סוף פיגועים". "נשאלנו על השב"כ כחלק מקהילת המודיעין. אני מוכרח לומר שבתקופתי לא חשתי באיזשהם ויכוחים או איזשהם ריבים, אם זה על סמכויות או על טריטוריות. פה ושם היה הסיפור הלבנוני, שאנחנו חשבנו שנוכל לעשות שם דופליקציה של מה שקרוי 'הכיסוי הבסיסי' ולהפיק גם מודיעין שנועד בעיקרו לשמור על כוחות צה"ל שפעלו במרחב. היו כאלה שחשבו אחרת". דודו צור: "אני זוכר שאחרי הסכם אוסלו היה בכל זאת 'ויכוחון' על מי מוטלת האחריות המחקרית, כיהנתי אז כסגן רח"ט מחקר באמ"ן". היו מלחמות יהודים או לא? "אתה צודק. זה היה ויכוח ארוך ומתמשך שהוכרע בסופו של דבר על ידי רבין, שאמר כך: 'בהערכת המודיעין הלאומית השנתית, אמ"ן אחראי. על הפרק עם הפלשתינים, אחראי השב"כ'. הוא עשה מן פשרה, נתן לשירות את חלקו בתוך הערכת המודיעין. אבל נכון שהיו מסביב לזה קצת מתחים. אני יכול להגיד לך שגם מבחינה אישית, ואני מעז ואומר שגם מבחינה מקצועית, מערכת היחסים בור"ש (ועדת ראשי השירותים), מערכת יחסי העבודה, שיתוף הפעולה המודיעיני, המבצעי – היו תקינים ואני יצאתי בתחושה טובה". כרמי גילון: "היינו בחפיפה לפני שיענקל'ה פרי יצא ללימודים בהרווארד, ואני הייתי ממלא עם שמעון פרס - האינתיפדה הראשונה הפתיעה החוק מאפשר לשב"כ להתנהל באופן מאוד מוסדר, מעוגן בבסיס חוקי ולא ב'נוהגים' וב'נהלים', על פי שמועות ותורה שבעל פה. תודה והערכה למי שמחנך את ילדיהם, מרפא את הוריהם ודואג להם לתפילה ולמרק חם... ומעשה הבגידה, דהיינו, שיתוף פעולה עם גורם כמו שירות הביטחון, היה מבחינתם קשה מאוד ומסובך. הם היו הסוכנים או משתפי הפעולה הראשונים, שאפשר היה להכפיל אותם. כלומר, הצד השני ניסה להכפיל אותם ולהפעיל אותם נגדנו. צריך לזכור את
10 2021 , שבט תשפ“א, פברואר 88 גיליון גיליון מיוחד שב"כ מקום. פרי לקח אותי אז לפגישה בור"ש כדי שאכיר את הנפשות הפועלות וכפי שתדרך אותי לפני הפגישה עם שמיר, הוא תדרך אותי גם כאן. הוא אמר לי: 'תראה, לשב"כ יש תפקיד קריטי בור"ש. אורי שגיא ראמ"ן ושבתי שביט ראש המוסד לא מסתדרים ביניהם. מה שהם מדברים בכלל לא נוגע לעבודה שלנו, איראן וכדומה, אינו מגרש המשחקים של השב"כ. אז התפקיד העיקרי שלנו הוא לדאוג שיוגש כיבוד טוב, לתווך ולנסות ליצור שיח'. אבל הייתה מתיחות גדולה, שעברה למתיחות בין־אישית". "מבחינת השב"כ, ובהנחה שהשנים לא הקהו את הזיכרון, אני זוכר מערכת יחסים טובה ופורה, והרגשתי שאני יכול בהחלט לשים לראש אמ"ן ולראש המוסד דברים על השולחן. חשבנו גם אז שבתחום הקשר עם ארגוני מודיעין בחו"ל, השירות והמוסד צריך לעשותו מול FBI צריך לעשותו עם ה־ בא למוסד". FBI ... וזה לא יפה שה־ CIA ה־ מגנה מעורבות פוליטית ומהלל את הטכנולוגיה "תשובתי לשאלה נוספת שנשאלנו: אינני חושב ששירות הביטחון בעת הזאת יעסוק בפיקוח על יעדים פוליטיים, למרות המצב הנוראי המדרדר של הפוליטיקה הישראלית, סלחו לי על הביטוי. אני לא חושב שמישהו בהנהגת המדינה, לא חשוב מאיזה וינסה להטמין 50 צד, יחזור על ניסיונות שנות ה־ מיקרופונים, כמו שעשו למאיר חזן וליעקב יערי. אבל יש כאלה שחושבים שאני תמים ושדבר כזה יכול לחזור. אני יכול לומר, בפריזמה שלי כראש שירות, שאני לא חושב שזה יחזור. לעומת זאת, אין ספק שהטכנולוגיה, ואני מדבר עכשיו על שירות הביטחון, הרקיעה שחקים לרמות ולהישגים שאני יכול לסמן אותם כדמיוניים. אני אומר דמיוני ואני מתכוון לכך. זאת אומרת, היכולות הטכנולוגיות ,8200 שאגף הטכנולוגיה, כמובן בשיתוף פעולה עם הגיע אליהן, שיפרו את היכולות המודיעיניות ואת היכולות האיסופיות, שלא לדבר על היכולות המבצעיות, במידה שלא תיאמן. כשאני שומע פרשיות על מבצעים, שמספרים בני הדור הנוכחי בשירות, אני מוכרח לומר שאני מתמלא גאווה... אנחנו, היושבים כאן, היינו מאלה שהניחו את הבסיס, וההתקדמות היא משמעותית". ל"הגנת הצורך" יש עדיפות "הצגתם לנו עוד שלוש שאלות. האחת, למה שהתייחס אליו בספרו אלי בכר, היועץ המשפטי של השירות לשעבר. הוא הציע בפתח דבריו לאסור על הפעלת אמצעים פיזיים בחקירות, להפסיק הריסת בתים, להימנע מסיכולים ממוקדים וכל מיני דברים מהסוג הזה. אינני חושב שהוא צודק. אני לא מאלה שחושבים שהריסת בתים או מכות רצח בחקירות הם הדבר הנכון, אבל יש לפעמים מה שנקרא 'הגנת הצורך', יש לפעמים שצריך לעשות מעשה... ויש לפעמים שחיי אדם עומדים באמת על בלימה ויש גם מקרים שבהם הריסות בתים מרתיעות. אני זוכר מספר קטן של מקרים שמחבלים שבאו והסגירו עצמם או שהתוודו ואמרו: 'אני בא ומסגיר את עצמי, אבל תבטיחו לי שבית משפחתי לא ייהרס'. זאת אומרת, שיש צדדים לכאן ולכאן. אני לא יודע מאיפה באה פתאום ה'צדקנות', סלחו לי על הביטוי, של אלי בכר, אבל זו זכותו. חלפו יותר מדי חודשים עד שהמערכת כולה התארגנה, כולל שירות הביטחון. היינו מוצפים במאות, לפעמים באלפים, של שמות זורקי אבנים שאלה נוספת שנשאלה הייתה: מה יחזיר את אבו־ מאזן לתיאום הביטחוני עם ישראל? אני חושב שיש כאן מומחים גדולים ממני. אין ספק שלהסכם עם איחוד האמירויות, לשלום המתרקם, תהיה משמעות. אני מבין שיש שחיקה גדולה בתחושה של הפלשתינים, מעצם העובדה שמדינת ישראל, הציונים, יכולים לעשות שלום עם עוד מדינות ערביות ולא חשוב כמה זמן זה כבר נמשך. היטיב מאוד לבטא זאת מוחמד א־שתייה. ראש הממשלה הפלשתיני, שאמר: 'כשאני רואה מטוס ישראלי טס מעל סעודיה, כואב לי הלב'. אני מאמין לו, אבל השאלה אם אני צריך לעשות משהו עם כאב הלב הזה... בסופו של דבר לא תהיה ברירה גם לפלשתינים, אלא לחדש את התיאום הביטחוני. זה משבר זמני. היו הרבה מאוד שנים שהתפיסה הפלשתינית הייתה ש'הזמן משחק לטובתם', אבל אני חושב שהיא קצת התערערה בשנים האחרונות. הם שבעי אכזבות מהאמריקאים, מהישראלים ומהסעודים. מאוד אופייני לפלשתינים שהם אף פעם לא הסתכלו על עצמם ועל הגיבנת של עצמם. שאלתם גם על מוחמד דחלאן. דיברתי איתו. הבחור תפס עמדה באבו־דאבי, והוא ממש לוחש על אוזנו של השליט, דבר שגרם לכך שהוא מאוד מקובל שם והפך לאיש מאוד עשיר, במושגים שירשימו את כולנו. לי קשה לראות, במצב הנוכחי של השנאה והאיבה אליו בסביבת אבו מאזן, אפילו הרחבה יותר, איך הוא בא ומתיישב על כיסאו של אבו מאזן. אין ספק שזהו רצונו. אני יכול לומר לכם שיש לא מעט גורמים פוליטייםישראליים, ליברמן ואחרים, שנפגשו עם דחלאן והם ירצו מאוד שדחלאן יהיה המחליף. לפי דעתם הם צודקים, ולפי דעתי זה לא יקרה במציאות. אני סבור שהסיכוי שדחלאן יחליף את אבו מאזן אפסי, אבל..." מוחמד דחלאן - לא יחליף את אבו מאזן (צילום: ארכיון המל"ם)
www.intelligence.org.ilRkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=