38 2020 , ניסן תש“ף, אפריל 86 גיליון ’67 אני סבור שבצד מלחמת העצמאות, מלחמת ומלחמת יום הכיפורים, מלחמת ההתשה הייתה, הלכה למעשה, אחת מארבע המלחמות החשובות והמכוננות של מדינת ישראל. בוודאי שכך הייתה לקברניטי אותה שנה וחצי, לכאורה, ללוחמים, לנפגעים ולמשפחות השכולות. “רשמית” מלחמת , והסתיימה בהפסקת 1969 ההתשה נפתחה במרס . בפועל היא החלה 1970 אש בשבעה באוגוסט בהרעשת תותחים 1968 כבר בספטמבר-אוקטובר כבדה על כוחותינו לאורכה של כל תעלת סואץ. אלא שמבצע צה”לי מוצלח, שאזכירו בהמשך, הכריח את המצרים “לחשב מסלול מחדש” .1969 ולהפסיק את האש עד מרס המחמירים יכולים לראות את תחילתה אף , כארבעה חודשים אחרי מלחמת 1967 באוקטובר ששת הימים, עם הטבעתה של המשחתת ק’ ה”אילת”, במימי הים התיכון, אל מול צפון- 40 מערב חצי האי סיני, בארבעה טילי ים-ים מדגם “סטיקס”, שנורו מנמל פורט-סעיד. מלחמת ההתשה הייתה איפוא, הארוכה ביותר בתולדות המדינה. טקטיקה של הקזת דם נשיא מצרים, נאצר, שלא השלים עם תבוסתו ’, ועם הימצאות כוחות צה”ל על הגדה 67 במלחמת המזרחית של תעלת סואץ (שגם הייתה חסומה לתנועת כלי שיט), ידע שאין בכוח צבאו לשחרר את סיני. הוא החליט על אסטרטגיה של הקזת דם (בערבית ‘איסטינזף’, כלומר ‘התשה’). הטקטיקה שנבחרה הייתה באמצעות מטחי אש בלבד, פשיטות, מארבים, צליפות ועוד, הכול במגמה לגרום לצה”ל אבדות רבות ככל האפשר. הוא ביטא אסטרטגיה זו באמירה, “מה שנלקח בכוח לא יוחזר אלא בכוח!”. מנגד, האסטרטגיה הישראלית הייתה לשמור על הישגי ונכסי הניצחון המפואר במלחמה של יוני ’, ולהביא את המצרים לקיים את הפסקת האש 67 שנקבעה בסוף מלחמה זו. בתחום המדיני, החליטה ממשלת לוי אשכול, עם סיומה של המלחמה, על נכונותה לסגת מסיני (וגם מרמת הגולן) בתמורה לחוזה שלום, וכן לאפשר חופש שיט בתעלת סואץ. להחלטה זו לא היה סיכוי :67 שכן מצריים דבקה בהחלטות ועידת חרטום מלא למשא ומתן עם ישראל; לא להכרה בישראל; וכמובן לא לשלום; מצריים דרשה גם את החזרת 48 הפליטים הפלשתיניים לבתיהם שננטשו ב- ’. לכן, הייתה 67 ונסיגה מלאה לקווי הארבעה ביוני זו מלחמה שנכפתה על ישראל ובעצם מלחמת “אין ברירה”. באיפיונה האופרטיבי ובשונה ממלחמותינו מלחמה סטטיתהאחרות, הייתה מלחמת ההתשה שעיקרה שימוש בכוח אש ולא במלחמה דינמית המתמרנת כוחות קרקעיים. לא היה טעם, באותה עת, לתמרן כוחות לכיבוש שטחים נוספים (כמו, אולי, באזור פורט-פואד בואכה פורט-סעיד), שהרי צה”ל נמצא על גדת התעלה – מכשול מים אדיר ממדים והרחק משטחה הריבוני של מדינת קילומטרים. 250 ישראל, כההלם של מבצע “הלם” 150 במלחמת ההתשה, נאלץ צה”ל להתמודד עם כסוללות תותחים מצריות שהמטירו אש כבדה על במלאת חמישים שנה למלחמת ההתשה מול מצרים, הוקרנה בטלוויזיה סדרת פרקים אודותיה. בסדרה כונתה המלחמה שנכפתה עלינו, “המלחמה הנשכחת”. אם עורכי הסדרה בטאו בכך סממן של עוול - ללוחמים ולנופלים - הם צדקו. ואולי היה מי שניסו להשכיחה... מלחמת ההתשה מזווית ראיה אחרת, שונה מתדמיתה כ”נשכחת”... מאת תא”ל (דימ’) אהרן לברן ברלב, הרמטכ”ל, עם חיילי מלחמת ההתשה, באדיבות ארכיון צה”ל בתחום המדיני, החליטה ממשלת לוי אשכול, עם סיומה של המלחמה, על נכונותה לסגת מסיני (וגם מרמת הגולן) בתמורה לחוזה שלום עוד על מלחמת ההתשה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=