לזכרם 63 / מבט מל"מ / 83 ניסן תשע"ט / גיליון 1928 בספטמבר 20 נולד ב-ו' בתשרי תרפ"ט, 2018 ביולי 2 נפטר ב-י"ט בתמוז תשע"ח, ז"ל רוני רענן 13 מיכאל הררי דור חמישי לילידי הארץ. בגיל שינה את גילו בשנה על 16 הצטרף ל'הגנה' ובגיל מנת להתגייס לפלמ"ח. במהלך שירותו בפלמ"ח, נעצר בידי הבריטים ועבר חקירה במהלכה קיבל את הכינוי מייק, השם שליווה אותו במשך כל חייו. לאחר שחרורו עבר קורס אלחוט, השתתף במבצע לשחרור המעפילים ממחנה עתלית, ב'ליל הרכבות' יצא לאירופה כ"גדעוני" – אלחוטן ברשת 1946 וב- התקשורת של המוסד לעליה-ב. ליווה את 1947 מעפילים בדרום צרפת. ביולי 1300- פיקד מייק על מחנה של כ 20 בן האניה "שיבת ציון" מאלג'יר ארצה ושב לפעילות באיטליה כמפקד ה"גדעונים" באירופה. במסגרת זו עסק גם בתחום הרכש הביטחוני וצבר ניסיון רב בפעילות חשאית. חזר מייק ארצה וגויס לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) בידי איסר (הלפרין) 1950 בהראל, ראש השב"כ ובהמשך גם ראש המוסד. משימתו הראשונה היתה לבנות את מערך הביטחון בשדה התעופה לוד (נתב"ג היום) שאך זה נפתח. הושאל מייק למשרד החוץ לשמש בתפקיד קצין הביטחון של המשרד. 1952 ב- עבר ל"נתיב" – הארגון שנועד לסייע ליהודים מעבר ל'מסך הברזל' 1954 בהקומוניסטי. לאחר חצי שנה ב"נתיב", עבר לשרת במוסד, ביחידה המרכזית להפעלת סוכנים – "צומת". ב"צומת" הוא מילא מספר תפקידים בכירים בארץ ובחו"ל ביניהם: ראש השלוחה בפאריס, ראש השלוחה באסמרה/אתיופיה (שם הוא ומשפחתו ישבו בכיסוי זר) וסגן ראש ה"צומת". עבר מייק לשרת ביחידה המבצעית של המוסד - "קיסריה", תחילה 1965 בשנת כחבר בוועדת החקירה לבדיקת הנסיבות לנפילת הלוחם וולפגנג לוץ בידי המצרים, ובהמשך כמנהל מחלקת ההפעלה וסגן ראש היחידה. התמנה מייק למפקד "קיסריה" ובעשר השנים בהן פיקד על 1970 באפריל 1 בהיחידה, הוא למעשה בנה את המיתוס שלה. חודשים בדיוק מאוחר יותר. 3 , ומהמוסד 1981 בינואר 31 מייק פרש מ"קיסריה" ב- לאחר פרישתו עבר מייק לניהול עסקים פרטיים, אך המשיך ללוות את היחידה ואת המוסד ככל שהתבקש. בשנים הללו זכה לצל"ש ראש המוסד מאיר דגן ז"ל ובתעודת הערכה על מפעל חיים מספר חודשים לפני שנפטר. (כ"ז באלול, תשע"ד) נפטר מייק בביתו בחיק משפחתו. 2014 בספטמבר 21 ביום ראשון ההותיר אחריו את אשתו פנינה, בנו דור, בתו שלי ונכדיו – אמנון, נוגה, אורי, יובל, מיקה, נדב ושחר. הוא נקבר בבית העלמין בקרית שאול. יהי זכרו המבורך שמור לעד. 1927 בפברואר 18 נולד ב-ט"ז באדר ב' תרפ"ז, 2014 בספטמבר 21 נפטר ב-כ"ז אלול התשע”ד, ז"להררי (מייק) מיכאל בן שרה (לבית זובאק) ויהושע הררי רוני רענן נולד בשם רנטו אבאסיס בטריפולי שבלוב לרחל ולקלמנטה אבאסיס. החיים בטריפולי באותם ימים היו שלווים, אך בעקבות מלחמת ובהתאם 1940 העולם השנייה בלחוקי הגזע של השלטון הפאשיסטי בהנהגת בניטו מוסוליני, הוא נאלץ .12 להפסיק את לימודיו והוא רק בן הגרמנים, שנכנסו למדינה, התייחסו למי שעזרו לבריטים כאל אויבי הרייך השלישי. לפיכך, כנתינים וכבעלי דרכונים בריטיים אולצו בני משפחת אבאסיס לצאת מטריפולי. החל את מסע נדודיו עם משפחתו למחנות ריכוז שונים, 1941 בשנת שנמשך שלוש שנים, עד הגעתו למחנה הריכוז ברגן בלזן. במחנה הם חיו בסבל רב, בתנאים מחפירים ובתת תזונה. למרות זאת רוני היה חייב לספק את סקרנותו והתעניינותו בתחומים רבים. הוא לא בזבז זמן ובסיוע חבר משפחה למד אנגלית, נגינה, התנסה כשוליה של חייט ולמד גם קצת אלחוט, כל עוד התנאים אפשרו. בתום המלחמה שבה המשפחה המרוסקת ללוב. אביו לקה במחלת ריאות, ואחיו הגדול, שהוכה ועונה, חזר כשבר כלי. לכן רוני נטל את המושכות וחיפש דרך ללמוד ולהשתכר למחיית המשפחה. הוא עבד בשירות שדות התעופה כמתורגמן, שם הצליח לשפר את הידע שלו באלחוט. במקביל למד בבית ספר למסחר. כעבור זמן קצר אביו 1951 נפטר, והחיים בלוב הפכו לבלתי נסבלים ולמסוכנים. בשנת החליטה המשפחה לעלות ארצה. רוני גויס לצבא, לחיל הקשר, כאלחוטן. בסיום שירותו נקלט במשרד ושירת בנאמנות ובמסירות את המולדת. רוני היה טיפוס שקדן, מסודר, מאורגן ואסתטי, אהב את עבודתו והגדיל לעשות גם בתיקון ובשדרוג מכשירים. פעל ליצור סביבת עבודה נוחה, נעימה ויעילה לכולם. באישיותו היה קשוח ודרישותיו היו בלתי מתפשרות. במסגרת השירות יצא עם משפחתו לחמש שליחויות שארכו שלוש עד ארבע שנים באפריקה ובאירופה. במהלך שליחויות אלה נולדו שנה. 40 ילדיו יעל, דרור, מאיר ועצמון. במשרד שירת נאמנה מעל לעמליה, אשתו. 60 רוני נפטר בדיוק ביום נישואיו היהי זכרו ברוך.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=