45 / מבט מל"מ / 83 ניסן תשע"ט / גיליון המרד הערבי הגדול: קו פרשת המים בתולדות העם הפלסטיני / חגי ארליך ,1936 העילית הוותיקה, שכוננה, עוד באפריל "ועד ערבי עליון". הוועד הורכב מראשי האליטה, בהם ג'מאל אל-חוסייני, ראע'ב נשאשיבי וחוסיין אל-חאלדי; מנהיג "אל-אסתקלאל" עוני עבד אל-האדי; וכמובן המופתי, ראש המועצה האסלאמית העליונה, אמין אל-חוסייני. גם שלב זה הסתיים ללא תוצאות בשל דחייתה החד-משמעית של העילית הפלסטינית את תוכנית החלוקה שהציעה ועדת פיל. עתה החל השלב השלישי, בו פרצו השכבות ,1937 העממיות לזירה. הוא החל בספטמבר בעקבות ההתנקשות בחיי הנציב הבריטי של מחוז הגליל, לואיס אנדרוס, בידי לוחמים פלסטינים. מאז ועד תום המרד הנהיגו אותו בעיקר חבורות הלוחמים הכפריות, "הכנופיות" בעגה הציונית. חלק מראשי חבורות הלוחמים הפלסטיניות ודרג הביניים של מפקדיהן היו בוגרי רשת החינוך הכפרית שהוזכרה. בעלי השכלה מינימלית, מתוסכלים ומושפלים כפליטים בשולי הערים במישור החוף, הייתה אוזנם של עקורים אלה כרויה לדבריהם של שייח'ים אסלאמיים לוחמניים. עם אלה שהטיפו לתחייה פוליטית של האסלאם נמנו, למשל, השייח' עִז אל-דין אל-קַסַאם, סורי שלמד באל-אזהר ובחוגי הצעירים המוסלמים במצרים. במסגד בחיפה הוא הטיף לפעול באלימות נגד אויבי האסלאם, ובעצמו עבר לאזור ג'נין והנהיג במשך כשלושה שבועות חוליות גרילה, עד שנהרג בכדורי הבריטים . לאחר פרוץ המרד נהפך 1935 בנובמבר השייח' הלוחמני לסמל. רבים ממאמיניו בני הכפרים חזרו בתוך כך לבתיהם, והיו בין מארגני חבורות הלוחמים. השלב הדיפלומטי ופריצת השכבות העממיות לזירה אחרי שהשתלטו על הנהגת המרד, באותו ספטמבר, מנהיגי החבורות הלוחמות הקנו לו גוון עממי-פלסטיני ואסלאמי-פוליטי. המרד היה בעיניהם, במידה לא מבוטלת, גם לנקמת הכפר והשכבות העממיות, הן במשכילי האפנדיה, והן במיוחסי העילית. הם כפו על העירוניים להסיר את תרבושיהם ולחבוש את הכאפייה של הפלאחים. בתוך כך נלחמו והרגו ביהודים (המספרים אינם מדויקים, 50 איש); בבריטים (אומדן של בין 500 קרוב ל- ); ויותר מכול חיסלו את יריביהם מבית. 200 ל- הרוגים פלסטינים 3,000 ההערכות נעות בין ויותר. משתם המרד הגדול, לא נותרו 5,000 ללעם הפלסטיני בארצו לא עילית מסורתית בעלת יכולת פעולה ולא מעמד ביניים משכיל ובטוח בעצמו, המסוגל להתארגן ולהנהיג. סערו במרחב הערבי 1939 – 1936 השנים כולו. אבל במצרים, בעיראק ובסוריה השכילה העילית המאורגנת, יחד עם הבריטים והצרפתים, להתמודד ולו זמנית עם מעמד הביניים התוסס, עד שנפלה בפני קציניו . אותן שנים חוו הפלסטינים 50 בשנות הזעזוע כולל, הרס הפוליטיקה הישנה והרס ניצני הפוליטיקה החדשה. השכבה המשכילה הציתה את המרד, הדור הוותיק וחסר הגיבוש המודרני קרס, ושכבות המצוקה התקוממו, הרסו והתנקמו. העילית הפלסטינית הוותיקה לא התאוששה עד היום. כל ניסיונות ראשי המשפחות ההן לשוב ולהנהיג את העניין הפלסטיני עלו בתוהו. זאת בעיקר בשל הימורו הנמהר של המופתי על אדולף היטלר, לעת מלחמת העולם השנייה. מעמד הביניים הפלסטיני המשכיל התאושש פוליטית רק עם הקמת אש"ף . גם הוא טרם סיפק מנהיגות 60 בשנות הגואלת לעניין הלאומי. פה ושם נכתבת ביקורת עצמית על , אך עדיין הנרטיב 1939 –1936 ההנהגות של השולט הוא של קורבנות, האשמת הבריטים שנה להצהרת בלפור 100 והציונים. במלאת אבו מאזן אף ביקש לתבוע את בריטניה לדין. גם השכבות העממיות הפלסטיניות שבו לזירה הפוליטית בעיקר עם האינתיפאדות והקמת חמאס. למרבה 80 משנות ההטרגדיה, הקרע בין אגפי העם הפלסטיני ורבדיו רק החליף צורות, אך נשאר מהרבה בחינות מורשת המערבולת של אותם ימים. לפלסטינים עוד אין מדינה, ולא רק באשמת זולתם. הזיית הכל שלנו, שלילת פשרה על הארץ, אי-הכרה בזכויות לאומיות של היהודים ותהליכי ההרס העצמי הפלסטיני - עדיין נמשכים. משתם המרד הגדול, לא נותרו לעם הפלסטיני בארצו לא עילית מסורתית בעלת יכולת פעולה ולא מעמד ביניים משכיל ובטוח בעצמו, המסוגל להתארגן ולהנהיג. אותן שנים חוו הפלסטינים זעזוע כולל, הרס הפוליטיקה הישנה והרס ניצני הפוליטיקה החדשה. אמין אל חוסייני
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=