27 / מבט מל"מ / 83 ניסן תשע"ט / גיליון ראה בהם שווים - לא הטורקים, לא הבריטים ולא הערבים. אלה היו כוחות קולוניאליים, שהסתכלו עליהם כעל "ילידים". לישראלים הייתה גישה שוויונית. ), מפקד המורדים, הגדיר את Lago לאגו ( טרזן "הארכיטקט של האניה-ניה" והעניק לו דרגת קולונל בצבאו. מרטל ראה בטרזן דמות מופת, והגיע ארצה כדי לראיינו. לדבריו, כפי הפיחה רוח קרב בצה"ל, כך רצה 101 שיחידה טרזן, יוצא היחידה, להנחיל רוח זו ללוחמי דרום סודאן. גישתו של טרזן הייתה: "אני לא מתכוון לערב את ישראל בדרום סודאן רק בגלל שנאתי למעשי הזוועה של הצפוניים. הם רצחו אותם, הם מכרו אותם לעבדים, הם אנסו אותם, הם שרפו אותם. יום אחד זה ייעצר ויום זה הגיע. אך עלי לשים בצד את כל רגשותיי, ולבחון: האם הלוחמים הדרומיים מתווכחים עם קצינים? האם הם חולקים עם חבריהם מזון שהם מקבלים? הגעתי למסקנה שאנשים אלה ממושמעים וכי אם יקבלו נשק הם יילחמו". בספרו מוסיף טרזן: "אנו נהיה חלק מהם ולא מורמים מעם". צוות המוסד הגיע לדרום סודאן כדי לבנות צבא, כותב מרטל, ומוסיף: הכוונה הייתה להמשיך במלחמת גרילה, שתחתור תחת שלטון ח'רטום על דרום סודאן, מאשר לכבוש יעדים כמו בסיסי צבא. המטרה הייתה מורכבת: לעשות סידורים להצנחות של נשק, תחמושת, מזון ותרופות; להכין מסלול נחיתה למטוסים קלים; וכן לאמן ולצייד אלף איש. ככל שרבו האימונים, כך גדל מספר אלף לוחמים. הם החלו 18 המורדים, שהגיע לבהתקפות גדולות, כשהם צועדים במשך שבועות כדי להציב מארבים ולפוצץ גשרים. הייתה לכך השפעה דרמטית: יחידות צבא של הממשלה נשלחו ללוות שיירות של משאיות, שנסעו בהילוך ראשון מחשש שיארבו להן. נסיעה של כמה שעות הפכה באחת לנסיעה של כמה ימים. כשאנשי המוסד ארגנו מבצע להטבעת ספינת נהר גדולה בשימוש הצבא בנהר הנילוס, התעוררה פאניקה בח'רטום ובקהיר. הם חששו, כותב מרטל, שהמוסד רוצה להשיג שליטה על הנהר החיוני. הסיוע הישראלי לדרום סודאן עזר לקדם את ייסודה של אומה חדשה. כשהמלחמה הסתיימה, זכרו החיילים המשוחררים את שיעוריו של טרזן, וכיצד הוא הפך כוח לא מאורגן לצבא. "הסיוע הישראלי נתן לדרומיים תקווה ונחישות הנחוצים להתנגדות לדיכוי", אמר לוחם משוחרר, שלאחר קבלת העצמאות היה לשר הפנים של דרום סודאן, והוסיף: "הסיוע הישראלי סיפק את הכלים הבסיסיים הנחוצים לעם, שיוכל לעשות את השאר בחלוף השנים. מפקדי האניה-ניה, שאומנו בידי ישראל, נעשו מנהיגי העתיד”. טרזן ביקר לראשונה בג'ובה בירת דרום . את פניו קיבל קצין אניה- 2010 סודאן בשנת Salva( ניה לשעבר הנשיא סאלבה קייר , באומרו: "בזכותך אנו נמצאים כאן )Kiir היום". לאגו שלח מכתב לטרזן שבו הוא כותב לו (כשהוא משתמש עדיין בכינויו): "ידידי ג'והן, אתה הקמת צבא מלא כלום. אנו זוכרים כל מה שעשית כדי להביא לשינוי הגדול הזה בהיסטוריה של האניה-ניה, בהעניקך תקווה לקיום ולהצלחה שבאו כתוצאה מכך". לסיכום, הספר ירתק כל קורא המתעניין בהיסטוריה של אפריקה, ובמיוחד של סודאן, ובמבצעי המוסד. הספר מעורר תחושות גאווה לתרומתם של מדינת ישראל ואנשי המוסד, שתרמו כה רבות להצלחת המרד בדרום סודאן ולהקמתה של מדינה עצמאית שם. חבל שבשנים האחרונות מתחוללת מלחמת אזרחים בדרום סודאן. על כך כותב גם המחבר, אך לא עסקתי בכך במאמר זה. דוד בן עוזיאל (טרזן) הסיוע הישראלי לדרום סודאן עזר לקדם את ייסודה של אומה חדשה. כשהמלחמה הסתיימה, זכרו החיילים המשוחררים את שיעוריו של טרזן, וכיצד הוא הפך כוח לא מאורגן לצבא. מינה ראש המוסד 1969 במרץ צבי זמיר את טרזן לעמוד בראש צוות בן שלושה אנשים, שייצא לערוך סקר בדרום סודאן. בשובם לארץ המוסד אימץ ההמלצות לסייע לדרומיים בנשק, בתחמושת ובאימונים.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=