20 2019 / אפריל 83 / מבט מל"מ / גיליון האם אפשר למגר, לעקור, לנצח, לחסל, לגדוע, להכריע, להצמית את הטרור הפלסטיני חדשות לבקרים מתבטאים פוליטיקאים, אנשי אקדמיה, פרשנים למיניהם, מומחים לענייני בטחון וכדומה, כי אפשר וצריך למגר את הטרור. מוביל דעה מרכזי בהקשר זה הוא ישראל הראל שחוזר על הטענה הזו במאמרים רבים המתפרסמים בעיקר בעיתון "הארץ". חיים מנור מאמרים אלה בא הראל בטענות קשות למפקדי הצבא, שאינם מציעים דרכי פעולה אפשריות למיגור הטרור ומסתפקים במה שנפתלי בנט קורא "שאיפה לתיקו". המשמעות הברורה של גישה זו היא כי הטרור הוא בר חיסול והרתעה וניתן באמצעים צבאיים וביטחוניים לחסל אותו. הטרור הפלסטיני החל בפעילותו נגד מדינת ישראל ואזרחיה, באופן משמעותי, מיד לאחר . יאסר 1967 מלחמת ששת הימים בשנת עראפאת הגיע אז לשטחי יהודה ושומרון, סמוך לתום המלחמה, והחל בהקמת תשתית טרור שמטרתה הייתה לגרור את מדינות ערב למלחמה נוספת עם מדינת ישראל, שתביא לחיסולה. ואכן בעת ההיא החלה פעילות אינטנסיבית של טרור שכללה, בין היתר, חדירה של חוליות מחבלים מאומנות מירדן לשטחי יהודה ושומרון ועזה דרך הגבולות הפרוצים יחסית, גיוס תושבים מקומיים, החדרת אמצעי לחימה, ביצוע פיגועים ועוד. אין סיכוי לניצחון מוחלט כוחות הביטחון הישראליים ובהם השב"כ, הממשל הצבאי, צה"ל, המשטרה ומשמר הגבול, נדרשו להיערכות מהירה מאוד לסיכול תופעת הטרור תוך פיתוח תורות עבודה חדשות, כאשר לחץ האירועים מחייב פעילות מהירה ומתן פתרונות תוך כדי תנועה. מטרת הפעילות הסיכולית הוגדרה היטב בספרו של אלוף (מיל.) שלמה גזית "המקל והגזר", "הנחת היסוד הראשונה והמרכזית של המלחמה בתופעת הטרור הייתה שאין סיכוי לזכות בניצחון מוחלט על הטרור, ושאין סיכוי להמשיך ולקיים ממשל צבאי בשטחים לאורך זמן ללא ניסיונות התנגדות מצד האוכלוסייה. מן הניסיון הבינלאומי נלמד שכל עוד לא נפתרה הבעיה הפוליטית הרי אף אמצעי ענישה ודיכוי, כואבים ככל שיהיו, אין בהם כדי להוות גורם מרתיע אבסולוטי... ומכאן שמטרת המדיניות הישראלית בעניין זה הייתה לצמצם את הטרור למינימום, להחזיקו על "אש קטנה" ככל האפשר, ליצור מצב שבו פעילות החבלה ותופעת ההתנגדות לא יגיעו למימדים כאלה, שיהיה בהם כדי להכתיב החלטות ישראליות עקרוניות ומרכזיות..." שלמה גזית היה מתאם פעולות הממשלה בשטחים והיה כפוף ישירות לשר הביטחון משה דיין. חזקה עליו שמדיניות זו, כפי שהוגדרה על ידו, הוכתבה על ידי הדרג המדיני. בכל מקרה, הטענה המרכזית שעולה ממדיניות זו היא כי אין אפשרות להביא לחיסול טוטלי של הטרור, אך יש לפעול בכל הכוח לצמצומו כדי שלא יהיה מרכיב בקבלת החלטות הדרג המדיני. כאמור השב"כ ושאר הגופים הביטחוניים נדרשו לפעילות ומתן מענה מהירים, כדי למנוע את יישום המזימה של עראפאת. במסגרת זו נעשה שימוש רב בתקנות ההגנה לשעת חירום שהיו תקפות בשטחי יו"ש ועזה. תקנות אלה, אותן ירשנו מן המנדט הבריטי, כללו אמצעי ענישה דרקוניים כמו צווי גירוש, מעצרים מנהליים, השתלטות על שטח ומתקנים ועוד. וכך בתהליכי עבודה קצרים ומהירים, כמעט ללא מעורבות של מערכות משפטיות וכמעט ללא לחץ תקשורתי וציבורי. ב "זה לא תפקידנו. אנחנו לא משטרה! לך יש משטרה. זה תפקידך! אל תטריד אותנו. אסור לך להיכנס לבית הספר ועליך לעזוב מייד את המקום" – טרור 1999 עראפאת, רבין וקלינטון על בול מכאמצעי להשפיע על החלטות ממשלת ישראל .123RF ואולי גם על נשיא ארה"ב. צילום:
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=