6 2018 אוקטובר 82 גיליון שבהם מיקמתי את התצפית. הדבר הראשון שעשו המצרים ב’עאצפה’ הוא להוריד את אותה הרכבת – הם שרפו אותה. מפסי הברזל של הרכבת עשינו עריש ועד -שכפ”צים למעוזים, שהחלו לקום. מסילת הברזל נמשכה מאל לפורט סעיד ודרומה. “תקופה זו של מלחמת ההתשה הייתה קשה. לא ידענו מאיפה יורים עלינו. מטר מאתנו, אבל בתוך קני הסוף לא ידענו 200 ראינו את המצרים בערך מה קורה, ונראה היה שתהיה זו מלחמה של מרגמות קטנות. יושבים במעוז ונוחת פגז בחצר. את המרפ”זים (מרכזי הפענוח הזירתיים, ר”כ וב”מ) בניתי לאחר המלחמה: המרפ”ז עובד, יש שם מפענח, שמקבל תצלומים, כעבור שלושה ימים הוא נותן תוצאות וניתן לראות ש... כבר אין שם מטרות. “מאוחר יותר הקמנו את מסגרת המזל”טים, משום שהיו דברים שלא היינו רואים בתצלומים. ‘שפן’, טייס קרב בחיל האוויר (אל"ם אמיתי חסון, בעל שלושה עיטורים ומפקד ביה”ס למסוקים, ר”כ וב”מ), הגיע יום אחד לסיור בתעלה ואמר, שהוא יכול לראות ממצלמת האוויר איפה הם עושים מהלכים. טיסן. הוא נתן אותו לאבא שלו, -אברהם ארנן הציע לקחת מזל”ט של ילדים שיתקין עליו מצלמת רובוט, ונתן ל"שפן" להטיס אותו מהתעלה. באותו רגע . אז התייחסו למזל”ט כאל צעצוע וחשבו 1971 נולד המזל”ט הראשון, בשנת שזה לא רציני, אבל זה נתן שירות נהדר”. גם האמריקאים חשבו שזה לא רציני, אפילו ב”שלום הגליל”. אמרנו שהוא העניק לנו שירות יוצא מן הכלל והם אמרו “נו, בסדר...”. במלחמת המפרץ הם באו אלינו בריצה, כי הם נתקעו, ולקחו את כל מה שהיה לנו להציע. “זו ראשיתו של המזל”ט”. “פתאום הודעה: ‘להחזיר את החניכים’” שגיא מבקש להתקדם מעט, לתקופה שהתמנה לראש אמ”ן וגם שם מיליון שקל 20 חזרו לככב המזל”טים. “בתקציב שקיבלנו מאמ”ן הוקצו למזל”טים. היה נראה לי שזה יותר מדי, שייתכן שאפשר להסתפק בחצי מזה. קותי אדם (אלוף פיקוד הדרום וסגן הרמטכ”ל, ר”כ וב”מ) לא היה בעד לקצץ, אז השארתי את הסכום בעינו, אם כי בלב חצוי. אלא שאף אחד לא רצה לעשות את העבודה והמפתחים בחיל האוויר אמרו שהם לא מתעסקים בזה. ב"תדיראן", שמעולם לא בנתה דברים כאלה, אמרו שבעד סכום כזה מיליון שקל ובנתה העתק של 20 אין להם בעיה לעשות זאת. תע”א קיבלה המטוס “דרור”, וזה המזל”ט נהיה למל”ט. לאחר מכן הקמנו את יחידה , שעד אז הייתה ענף ביחידת התצפיות”. 9700 . הפסקת להיות קמ”ן פיקוד הדרום וקיבלת תפקיד 1972 נחזור לשנת במינוי - משנה קמ”ן של אוגדת מילואים. “בהתחלה קיבלתי כמינוי חירום את האוגדה של שרון והייתי מבסוט מזה, ולפתע היה שינוי בפיקוד על האוגדה ועברתי לגורודיש. נערך אז תרגיל ‘עוז’, התרגיל הגדול בסיני, והובלתי בו גדוד טנקים בהיותי הקמ”ן של גורודיש. קניתי לעצמי מעמד אצלו וזה לא פשוט. לא רבים הצליחו בזה. מה שקנה אותו היה שהצגתי את דברי בקבוצת פקודות בקיצור. “בערב יום הכיפורים, אני מפקד בית הספר למודיעין, קיבלתי הודעה מהשלישות - שאני יכול לשחרר את החניכים הביתה בברכת ‘גמר חתימה , ישבתי במשרד 12:00 טובה’ ולהתראות אחרי החג. עמדתי לשחררם בשעה לסגור כמה עניינים, ופתאום הודעה: ‘להחזיר את החניכים’. עכשיו, מי יכול להחזיר את החניכים? הצעד הראשון שעשיתי הוא ליידע את הקצינים שלי, . הייתי כבר בתרגילים 143 וקיבלתי הודעה שבה אמרו לי שאני קמ”ן אוגדה עם גורודיש ונסעתי אליו. מלחמת יום הכיפורים התחילה אצלי בלי לראות את המפקד שלי. מה כן ראיתי? את אריק שרון, באוטו בשדה תימן, שם נמצאה מפקדת האוגדה, בדרכו דרומה. התחלנו לנסוע לנקודה שבה כבר ראינו את הטנקים מאחורינו, על הכביש הראשי. מפקד יחידת המודיעין הפיקודית היה דוד גדליה. שאלתי אותו ‘מה קורה?’ והוא ענה: ‘זה תרגיל’ ושלא אתרגש. תמהתי, איך תרגיל? זו כבר מלחמה! והוא חזר ואמר שזה תרגיל”. היו לך גם משאבים בבה”ד. לא יכולת להשתמש בהם? לתגבור המחלקה למשל? “לא ידעתי מה יקרה בבה”ד. מוטי הייטנר, הסגן שלי, היה שם. הוא לא רצה לעזוב כי השקענו שם את הנשמה”. ?יש לך הסבר מניין הגיע העיוורון של פיקוד הדרום? מה קרה שם “פיקוד דרום היה משונה מאוד. הייתי בו במלחמה ופגשנו כמה פעמים את המטה הפיקודי. היה שם פחד נורא. ראיתי מצב שבו מפקד הפיקוד מרים ‘טלק’ (לוח מפות, ר”כ וב”מ), עשוי מעץ קשה, ומשליכו על קצינים”. בוא נדבר על האוגדה. איפה המפקדה התמקמה בפעם הראשונה? כשהגעת ?8200 למערכת האוגדתית, האם היה לכם חיבור למערכות קשר, ל - “בפעם הראשונה נסענו עד התעלה כמעט, לציר החת”ם שלפניה. היינו ,8200- בתעוז. עוד בזמני כקמ”ן הפיקוד, חיברתי את התעוזים בתקשורת ל חשיבה). כשהגענו לתעוז, ‘התלבשתי’ על -היכן שהיה בסיס ‘בבל’ (אום הטלפונים שהיו שם ודבר ראשון יצרתי קשר עם ‘דבלה’ (מוצב החפ”ק הפיקודי ר"כ וב"מ) ומיניתי לשם קצין קישור – את יוסי גרין, שנסע לשם לשמור על קשר ישיר. קצין המערך שלי באותה התקופה היה ‘שילק’ (יעקב טוב -שילה), שנהרג אחר כך באוגדה בצפון. את החפ”ק ניהלו בנימין סימן וגרין. קיבלנו מודיעין מ’דבלה’, כי היה לנו קצין קישור שם. מהפיקוד קיבלנו מידע חלקי, כי הדברים שם לא עבדו כל כך טוב, היה בלגן. היה לי גם גורם משלי”. 8200 ? בחודש הייתה התקפת נגד. היה לכם נוהל קרב מסודר 9 ב - “פה מתחיל ויכוח שלא נגמר אף פעם, גם לא במסגרת הפקת הלקחים בסוף בחודש, כששילמנו באבידות 14 המלחמה. נשאלה השאלה למה חיכינו עד פה ושם, ולמה לא נכנסנו לקרב קודם”. בחודש. 9 אבל כן נכנסתם – ידוע שהייתה התקפה אוגדתית עוד ב - בחודש לא הגענו ליעדים שלנו, כי קיבלנו פקודה ללכת דרומה. נסענו 8- “ב ואז הגיעה ההודעה שההתקפה בדרום, שיועדה לאזור מיצר הגידי, 15:00 עד נכשלה. הצטווינו אז לחזור חזרה למקומנו הקודם. עשינו סיבוב והתחלנו לנסוע את כל הדרך בחזרה. חלף יום שלם, שבו לא ירינו ולו פגז אחד. לא עשינו דבר חוץ מלנסוע הלוך חזור. והכי גרוע, כשהגענו, התברר שאיבדנו את השליטה על מתחם ‘חמוטל’. פלוגת הסיור שלנו, מפקד הפלוגה, כל הקבוצה - נהרגו. וצריך היה לקבור אותם. “כולם חיכו שהשריון המצרי יצלח את התעלה. זה היה היעד. כל זה נמשך תחת חילופי אש, פה ושם החלפת עמדות, ספירת טנקים בוערים. היו גם הצלחות. למשל, חטיבה מצרית, שעברה את התעלה ונכנסה למארב של 8200- כוחותינו, הושמדה כולה. באותם ימים היה לי מודיעין מעולה, מ וגם מהאזנה שלי באוגדה. אני זוכר היטב את המפה של המערך ואם יסגרו אותי בחדר לבד – אני מסוגל לסמן את פירוט הטנקים. חייתי את הדברים הללו, עד שהם נצרבו לי בזיכרון. עדכנתי כל הזמן בכל הפרטים לפני מלחמת ששת הימים היה תרגיל גדול בדרום, שבו נתנו לנו לקחת את האמצעים. אבדו עקבות בשטח של טנקים, חטיבה שלמה של שריון עברה והותירה פס של 'פודרה' לאורך כל סיני. כך, אמצעי ההאזנה שלי פשוט הלכו לאיבוד. מאותו הרגע הבנתי שהמאזין נוסע איתי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=