59 חשוון תשע״ט 82 גיליון קראתי בעניין רב את מאמרו של ידידנו סא”ל שמעון מנדס, שהשלים את מאמרו של שמעון לביא “האם חותל היה כפול?”. המאמר מבוסס על ספרו של מנדס “הג’יהאד של סאדאת” (או בגרסתו המצרית, “האיש של סאדאת במוסד”), שאף אותו קראתי בעיון. לטענת המחבר, אשרף מרוואן הושתל על ידי אנואר סאדאת במוסד, ובאמצעותו הייתה ישראל כספר פתוח בלשכת הנשיא המצרי. לא אשוב ואפרט את טענות הצדדים בשאלת אמינותו של מלאך/חותל ולא אכריע בהן. אסתפק בהערות קצרות המותירות לדעתי ענן כבד של סימני שאלה סביב מסקנותיו של מנדס על “גאוניותו” של סאדאת. הראשונה שבהן היא עצם התיאוריה על האולטימטום שהציג מרוואן לזמיר עבור גולדה, ובו הברירה שבין כניעה מדינית מוחלטת או מלחמה. חסרונה של התיאוריה המעניינת הזו שאין לה כל מקור שהוא שבהתאם לזיכרונותיו של צבי זמיר, שנכח בשיחה, מעולם לא הועבר לו מסר כזה. שהעביר למפעיליו, כך מתאר זמיר, לא כלל התניה כלשהי, אלא היה חד ומרוכז - על מלחמה שתפרוץ מחר עם שקיעה. זאת אף שעדיין היה סיכוי לביטולה בהוראת סאדאת. מרוואן מסר שההתקפה 1 תתבצע בדיוק בהתאם לתוכניות, שמסר זה לא מכבר, וכך אכן קרה. אין ולו רמז למסר, אולטימטום או התניה בהעברת מידע זה לישראל. כשל נוסף בתיאוריה הוא הטיעון כי הפעלתו של מרוואן חשפה את המוסד בפני סאדאת. גם אם היה מרוואן סוכן כפול, כטענת מנדס, לא ברור כיצד יכול היה הוא להשיג מידע מתוך המוסד ולהעבירו לסאדאת. הפעלת סוכן כפול יכולה לכל היותר למקד אצל מפעיליו את תחומי העניין של האויב ואת פערי הידע שנוצרו אצלו. אולם, אין בה כל תועלת ככלי להשגת מודיעין חיובי על יכולותיו של האויב. כיצד, אם כן, בהתאם לתיאוריה על גאוניותו של סאדאת, השיג מרוואן את המידע הזה על הישראלים? שאלה פתוחה, ותשובה אין. לטענת מנדס, הועבר המידע במתכוון מאוחר מדי כדי לשמור על אמינותו של הסוכן, אך בלי לאפשר לישראל להיערך כראוי למלחמה. גם טענה זו אינה עומדת במבחן ההיגיון והעובדות המקובלות על כל הצדדים. העברת מידע אמיתי על ידי סוכן כפול, כשמאוחר לצד המוזהר לעשות בו שימוש, היא אכן טכניקה מקובלת. כך נהגו הבריטים כשהנחו את הסוכן . בניגוד 6.6.1944-הכפול “גארבו” להעביר מידע על הפלישה לנורמנדי ב לאירועים שמתאר מנדס, הועבר המידע במתכוון שלוש שעות בלבד קודם לתחילת הנחיתות, כך שיגיע לברלין רק לאחריהן ולא יהיה בו עוד כל כך נהגה גם מדינת ישראל, כשהפעילה את “יתד”, הסוכן המצרי 2 ערך. הכפול רפעאת עלי גמאל, ש”התריע” מפני המלחמה המתקרבת - אך 3 לאחר בדיקה ווידוא המידע יגיע לקהיר כשכבר לא יהיה רלבנטי. לא כך קרה בעניינו של “המלאך”. את ההתרעה הטלפונית הראשונה למלחמה מתקרבת מסר הוא כבר 24 שעות בטרם הייתה אמורה לפרוץ האש. 42- , קרוב ל 4.10.1973-ב שעות לאחר מכן נפגש הוא עם זמיר, ומסר לו את ההתרעה המלאה. 48 המצרים חששו מאוד מדליפת הסוד ומגיוס מילואים ישראלי תוך הם גם חששו מהפעלת מערכת “אור יקרות”, 4 שעות בתגובה להכנותיהם. לו היו עושים הם שימוש בסוכן כפול, לא היו 5 שנועדה להצית את התעלה. שעות לישראלים בטרם תפרוץ האש. 48-24 מעניקים את ההתרעה בת במקרה כזה, היו הם, בדומה ל”גארבו”, מוצאים את הדרך לתת התרעה שתגיע רק לאחר פרוץ האש, לא תסכן את המבצע החשאי כולו ולא תאפשר לישראלים להתחיל לגייס מילואים או להכין את הצתת התעלה (לו אכן הייתה התוכנית ישימה). אין חולק כי במשך שנים מרוואן העביר מידע רב למפעיליו, ובו תוכניות תוכניות אלה בוצעו בפועל 6 הפעולה המלאות של הצבא המצרי למלחמה. את 14.10.1973-, כשהעביר בככתבן וכלשונן על ידי הצבא המצרי 7 הדיביזיות המשוריינות שלו לסיני. העברת מידע אמיתי לסוכן כפול, והמשך הפעילות בצמוד למידע זה, איננה “גאוניות”. פעילות כזאת עשויה להעיד על טמטום קיצוני (תכונה אשר לחלוטין לא אפיינה את המצרים) - או שהמידע שמסר הסוכן היה אמיתי ונכון מלכתחילה, מבלי שמישהו בצד שבו בגד ידע על כך. מנדס מעיד בצדק רב כי סאדאת העריץ את הבריטים ואת צ’רצ’יל, אף שלחם נגדם ושימש כסוכן גרמני במלחמת העולם. אלא שהשוואתו בין מרוואן ל”ציצרו” ממבצע ההטעיה של המודיעין הבריטי אינה במקומה. “ציצרו” לא היה סוכן כפול, אלא סוכן משוטה על ידי שני הצדדים. הוא לא היה מודע לכך שהבריטים יודעים שהוא מעביר חומר לגרמנים, וגם לא מרוואן, לשיטתו של מנדס, היה 8 לכך שהגרמנים משלמים לו בכסף מזויף. סוכן כפול אמיץ לב ורב תושייה, ובשום אופן לא סוכן משוטה מסוגו של “ציצרו”. לפיכך, ההשוואה איננה במקומה. כך גם ההשוואה לקנאריס, ראש האבווהר, שבהתאם לתיאוריה של מנדס שמר על קשרים עם הבריטים כדי להטעותם. קנאריס ורבים מפקודיו עמדו בקשרים עם בעלות הברית, לא על מנת להטעות, אלא כדי לשמור על אופציה לסילוקו של היטלר. הקשר הזה הוביל בסופו של דבר לניסיון , ולהוצאתו להורג של קנאריס ושל 20.7.1944-ההתנקשות בהיטלר ב לסאדאת לא היה דבר ללמוד לא מקנאריס ולא מ”ציצרו” 9 רבים מפיקודיו. בנוגע להפעלת “סוכן כפול”, פשוט משום ששניהם לא היו כאלה. כשלים אלה בתיאוריה הופכים את האפשרות שמרוואן אכן היה גדול סוכניה של ישראל להגיונית וסבירה בהרבה. הגרסה המצרית על היותו “מוכפל”, בדומה להערצתם לרפעת עלי גמאל, שהיה סוכן כפול ישראלי והפך במצרים לגיבור לאומי, היא לצורכי שיווק פנימיים. אלה נועדו להסתיר את העובדה המביכה שחתנו של גמאל עבד אל נאצר, ראש לשכתו של סאדאת וחותנו של שר החוץ ומזכ"ל הליגה הערבית עמר מוסא, היה סוכן ישראלי במשך שנים ארוכות. הערות למאמר ראו בגיליון האינטרנטי האולטימטום שלא היה 81 תגובה למאמר “ההיה ‘המלאך’ סוכן כפול?”, מבט מל”מ, גיליון רס"ן (מיל'), עו"ד והיסטוריון צבאי | קובי סגל 45 שנה למלחמת יום הכיפורים תגובות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=