4 2018 אוקטובר 82 גיליון המפקד, שתף אותנו בראשית הדרך הארוכה בחמ”ן. “הייתי בחיל המודיעין מראשית דרכי , כבן 1951 באוגוסט 1- בצבא. גויסתי ב וחצי, בוגר בית הספר התיכון בית 17 הכרם בירושלים. נדרש אישור הורים כדי שאתגייס והוריי - אבי מרוסיה ואמי ילידת העיר העתיקה בירושלים - העניקו לי אותו. , מיועד לשמש כקת”ם 10 הוצבתי במודיעין (קצין תפקידים מיוחדים) ולעבור לתפקיד , שהייתה טרום ‘המוסד’. 188 ביחידה נשלחתי להתאמן ב’יונאות’ בגבעת ברנר, שם נמצא המתקן המרכזי של כל יוני הדואר. בדרום, 10 ישבתי שם עצבני... אז הוציאו אותי משם והועברתי למודיעין , מפקד אנשי המודיעין בדרום. עסקתי עם 1 תחת פיקודו של יעקב נמרודי בגיוס והפעלת סוכנים בערך שלוש שנים”. 504 יחידה היית ממש “יונאי”? מפעיל יוני דואר? “כך היה. קראתי ספר, שעשו ממנו מחזה, בשם ‘יונה ונער’. כשקראתי בו, הכרתי כל דבר ודבר, חוץ מזה שבזמני עוד לא היו מנשאים לסחוב את היונים על הגב. יוני הדואר המשיכו לשמש אמצעי קשר מרכזי בצה”ל עד לאחר מלחמת סיני”. אתה מגיע לנמרודי, לבאר שבע... “הוא קיבל אז כמה ‘נערים’, בהם בוגר תיכון ברחובות בשם עמוס בן ורד, בוגר תיכון מתל אביב בשם זאב שיף (עיתונאי “הארץ” שנפטר, ר”כ וב”מ) , ולימים נספח צה”ל 50 נמרודי היה מפקד בסיס קת”ם דרום בראשית שנות ה- 1 באיראן וקצין מודיעין דומיננטי ביותר במגעים עם מדינה זו. והשלישי - אני. נמרודי החליט לעשות לנו הכשרה מיוחדת ומיקמו את שלושתנו בדירה מהרכוש הנטוש ביפו. ידעתי ערבית מהבית, והיה לנו מורה שלימד אותנו את השפה מבוקר עד ערב. בזמן שהותנו שם קיבלנו כמה לירות, שהייתי קונה לי בהן אוכל. זו הייתה לנו היכרות ראשונה עם לבישת בגדים אזרחיים בצבא, ועם תעודת שהייתה לי, כמדומני. אחרי הקורס 1 ביטחון הזה הוצבתי בדרום, ומשם לנמרודי. זו הייתה ההתחלה”. היית מוצב אז בבאר שבע? “כן, באזור העיר העתיקה, שם היה מועדון הקצינים. את מבצע ‘קדש’ העברנו בבאר שבע. עשינו כמה קורסים בערבית, אחד מהם היה קורס מש”קי במחנה דורה (דרומית לנתניה, ר”כ וב”מ). אחר 3 חבלה, שהתקיים בבה”ד כך הועברתי להיות הקמ”ן של גוש באר שבע. בתקופה הזו עברתי קורס וגם קורס קמ”נים”. 1 קצינים בבה”ד ארגון ההגנה המרחבית (הגמ”ר) היה אז מרכיב מרכזי במבנה צה”ל. בארגון זה המחוז היה העוצבה המרחבית הבכירה ביותר, תחתיו הגוש ותחתיו - האזור. קמ”ן גוש מקביל לקמ”ן חטיבה מרחבית של היום. שגיא נזכר: “כשהייתי קמ”ן גוש באר שבע פרצה מלחמת סיני. האלוף יקותיאל אדם עליו השלום, שהיה מפקד הגוש, קרא לי ערב לפני המלחמה. הוא הודיע לי ש’מחר תהיה מלחמה’, אמר לי לקחת שני ג’יפים והורה לי לנסוע לנחל פארן, היכן שמתחבר הכביש הראשי. שם יאספו אותי החבר’ה של אריק שרון - חטיבת הצנחנים הסדירה , שצריכה לבוא מכיוון הג’ירפי. באותה התקופה צה”ל יצא 202 לכאורה לפעולה בכיוון ירדן, אבל המלחמה התרחשה בכיוון מצרים”. הייתה זו תוכנית הונאה רחבת היקף, שהרעיון המרכזי שלה היה שישראל עומדת לתקוף את ירדן לאור כניסת כוחות עיראקיים לשטחה. בתור מה? 202 הצטרפת לחטיבה “בתור נציג של קותי. לא עניין אותי אז להיות קמ”ן”. כלומר, אין לך לקחים מודיעיניים ממלחמת סיני? “ב’קדש’ עברתי את כל הצירים בסיני. סיני הייתה בגדר 'טבולה ראסה', אף אחד לא ידע איך היא נראית. נסעתי במשך שבועיים בצירים עם הג’יפ. ביום הראשון ללחימה באתי ליצחק ערן, שהיה אז קמ”ן פיקוד הדרום, וביקשתי שייתן לי מהפיקוד מצלמה וגם פילם. הוא לא הסכים ואמר שלא צריך. קניתי מצלמה בכספי וצילמתי כל הזמן. אחרי המלחמה פיתחנו את יהושע שגיא: “אהרל’ה יריב הודיע לי שאני אהיה קמ”ן פיקוד הדרום ושכרגע שקט שם ולא תהיה מלחמה. לא עבר חודש והצבא המצרי נכנס לסיני״ מספר האלוף (דימ’) יהושע שגיא, ראש אמ”ן לשעבר, על בריאיון מקיף למבט מל”מ הצמתים חשובים בקורותיה של המדינה ושל המודיעין הצבאי מנקודת ראותו, כולל כניסת הצבא המצרי לתוך סיני חודש אחרי מינויו לקמ”ן פיקוד הדרום, הקשר שלו למזל”ט הראשון וקורס הקמ”נים שגיבש: “טוענים שהייתי קשוח” תפסתי את אלוף הפיקוד דאז, שייקה גביש, והסברתי לו את המצב. שייקה לא התבייש, הוא ניגש ישר לאהרל'ה, שהיה עמו על הבמה במצעד צה"ל, וזה השיב לו בתגובה 'שום דבר', שלא אתרגש ראיינו את יהושע שגיא: בני מיכלסון ורון כתרי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=