מבט מל"מ - גיליון 82 - אוקטובר 2018

37 חשוון תשע״ט 82 גיליון לאותו ילד קטן. גם אני לא הייתי שותף להערכות אמ"ן, לקונספציות המודיעיניות שהסבירו מדוע מצרים וסוריה לא מוכנות למלחמה, שמלחמה יזומה מצדן עומדת בסתירה להערכת אמ"ן. אלה שהיו מודעים ושותפים לקונספציה זו, ממש כמו תושבי הממלכה ההיא, כולם גרסו - סבירות נמוכה למתקפה ערבית. זיכרון סיפור זה הציק לי לכל אורך חמש שנותיי בלשכת ראש אמ"ן. הייתי מודע לצורך לשלב את "הילד הקטן" בהערכותינו. ידעתי שהערכת המודיעין לעולם איננה מסוגלת להשתחרר מקונספציה. זהו חלק אינטגרלי בעבודת המחקר ובגיבושה של ההערכה. חיפשתי צעדים מעשיים שיוכלו לאזן ולנטרל את הסכנה שבהערכת מודיעין מגובשת, צמודת קונספציות, ובמיוחד את דרך הצגתה המאוזנת בפני דרג מקבלי ההחלטות. ידעתי שכולנו, דור אנשי אמ"ן שלאחר מלחמת יום הכיפורים, נהיה זהירים בפני הסכנה, אך בה בעת הכרתי את טבע האדם ואת הקצב המהיר של התחלפות נושאי התפקידים במערכת. צפיתי תפוגה מהירה של "זכר מחדל המלחמה". בדיעבד התחוור לי שכבר בתום שנה למלחמה היו רבים מאנשי .1973 המחקר באמ"ן "נעולים" בהערכותיהם, ממש כפי שנהגו באוקטובר שישה צעדים לתיקון החלטתי על שישה צעדים נפרדים, אשר - כך האמנתי וקיוויתי – יבטלו או לפחות יצמצמו את הנפילה וההשתעבדות המוחלטת לקונספציה. - הופתעתי לשמוע על היעדר שילוב ותיאום בין גורמי מחקר מקבילים מחלקת המחקר שבאגף לבין גורמי המחקר המקבילים שבמערכת הצבאית - מחלקות המחקר הפיקודיות ומחלקות המודיעין של זרועות האוויר והים. מסקנתי הייתה ברורה - חיוני לשלב יחידות אלה בתהליך גיבושן של הערכות המודיעין. הבדלים משמעותיים 1973 אוקטובר -הופתעתי לשמוע שהיו בספטמבר בין קמ"ן פיקוד הצפון לבין מחלקת המחקר באמ"ן בניתוח תמונת המצב ובהערכת המשמעויות של הצעדים הסוריים שמעבר לקו הפסקת האש. ההבדל בין ההערכות לא הגיע לדרג הקברניטים הבכיר, ולא הדליק נורה אדומה בראשות אמ"ן. ביקשתי לתקן זאת ולוודא תיאום ושילוב התמונה וההערכה בין כל הגורמים. תגבורן וחיזוקן של מחלקות המודיעין הפיקודיות, לאחר מלחמת יום הכיפורים, איפשר מחקר עצמאי במחלקות המחקר הפיקודיות והקל על שילוב ותיאום זה בתהליך ההערכה. ועדת אגרנט המליצה על תגבורן וחיזוקן של מחלקת החקר שבמשרד החוץ ועל הקמת יחידת מחקר קטנה ועצמאית במוסד, שתתמקד בעיקר בתחום המדיני. כמעט ולא קיימנו, בזמני, תיאום מחקרי עם שני גופים אלה. חשבתי כי נפעל נכון יותר אם יוגשו לקברניטים הערכות נפרדות, ואולי אף שונות ומנוגדות. בקשתי לערער את ביטחונם העצמי של אנשי יחידת האיפכא מסתברא - מחלקת המחקר, והאמצעי - הקמת יחידת האיפכא מסתברא. זוהי יחידה מיוחדת שהורכבה מבכירי אנשי המחקר, ותפקידה היה לנסות ולהציג במודע ובמתכוון הערכה שונה מזו של האגף והחיל. הערכה זו הייתה מבוססת על אותה תשתית מידע מודיעיני, תוך מתן הסבר ופירוש שונה. לא היו לי אשליות. לא ציפיתי כי יחידת ה"איפכא" תביא לשינוי הערכות המודיעין שלנו. תפקידה, בראייתי, היה חינוכי – לשכנע את החוקרים בצורך לשוב ולבדוק את הערכותיהם, לגלות פתיחות גם לדעה אחרת. פניתי לכל קציני החיל במכתב אישי, שעליו חזרתי מדי מכתב אישי - שנה מחדש. במכתבי, הזמנתי את כל הקצינים לפנות אליי ישירות, כל אימת שתהא להם הערכה שונה מן ההערכה היחידתית/אגפית, וכל אימת שהערכתם השונה תיחסם ולא תועלה במערך החילי. הבטחתי שלא יאונה כל רע לקצין הפונה בדרך זו. בחמש שנותיי בתפקיד קיבלתי שש או שבע פניות כאלה. זכרתי היטב את הלקח האישי שלי וחיפשתי דרכים שילוב הילד הקטן – לשלב את "הילד הקטן" בדיוני ההערכה החשובים והמיוחדים. ה"ילדים" שעמדו לרשותי למטרה זו היו חוקרים אקדמיים בכירים, כמעט כולם יוצאי קהילת המודיעין בעברם, שהיו חוקרים בכירים ומומחים בנושא. יתרונם הגדול נבע מכך שלא היו שותפים לחומר המודיעין המסווג, ולא היו מעורים בעבודת המחקר השוטפת, ומכאן שלא היו שבויים בקונספציות ההערכה הרווחות אצלנו במערכת. התרשמתי ונהניתי ביותר מן הזוויות המיוחדות שאלה העלו ותרמו במהלך הדיונים. אימצתי לעצמי מדיניות של הצגת הערכותינו דרך הצגת ההערכה - לקברניטים בסגנון "צנוע". הקפדתי להצביע על ההבדל שבין אמינותה של ידיעה לבין סבירותה של ההערכה. תמיד הזהרנו שייתכן והערכתנו איננה ודאית. העדפתי שלא להציג לקברניטים דברים בסבירות גבוהה והחלטית. כלום מצבנו היום טוב יותר? עם כניסתי לתפקיד ראש אמ"ן ניסיתי לבחון מה הצעדים שיבטלו, או לפחות יצמצמו משמעותית, את הסכנה הזו. התייעצתי עם בכירי האקדמיה בישראל, פרופ' עמוס טברסקי ופרופ' דני כהנמן, לימים, חתן פרס נובל. התשובה שאליה הגעתי הייתה מאכזבת - טעות לעולם חוזר, והניסיון הישראלי והבינלאומי בשנים שחלפו מהמלחמה כולל שורה ארוכה של הערכות שגויות. מאז נקטנו שורה לא מבוטלת של צעדים ארגוניים, במטרה להגיע להערכות שקולות ונכונות יותר. עם זאת, בשורה התחתונה, אני רואה סיכוי לצמצם את מרחב הטעות בשני תחומים עיקריים: ראש וראשון, עצם המודעות לטעות הנוראה ההיא. הרגישות הרבה של אנשי המודיעין מחד גיסא ושל הקברניטים מאידך גיסא אמורה להביא את כל הגורמים ליתר זהירות בהמלצותיהם ובהחלטותיהם. שאלה שאין איש יכול להשיב עליה נוגעת למספר השנים שבהן יישמר האפקט החמור של אותה טראומה, והשפעתה .1973- על דור חוקרי המודיעין ועל קברניטים שהיו ילדים קטנים ב ושנית, יש לשלב מדי פעם בדיוני המחקר וההערכה אנשי חוץ, שאינם "מבושלים" בקונספציות המודיעיניות הבלתי נמנעות. בסיפור "בגדי המלך החדשים", הילד הקטן לא היה חכם מכלל תושבי העיר. הוא פשוט לא היה  שותף ל"קונספציה". שלמה גזית. ניסיון לבחון מה הצעדים שיבטלו, או לפחות יצמצמו משמעותית, את הסכנה

RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=