34 2018 אוקטובר 82 גיליון . רק טבעי הוא כי 1973 שנה חלפו מאז אותו יום נורא, יום הכיפורים של 45 שוב ושוב חוזרים ומעלים את סיפורי אותם ימים, ושוב ושוב מטיחים, ומכל עבר, את עיקר האשם באגף המודיעין של צה"ל. כלפי האגף מופנות שתי האשמות: האחת, הערכה שגויה, "נפילה בשבי הקונספציה", שמנעה מראשי אמ"ן ראייה, ניתוח והערכה שקולה של המידע שהצטבר. השנייה, שאננות יתר, שזלזלה בנקיטת צעדי ביטחון "על כל צרה שלא תבוא". . אך עם 1973 באוקטובר 6- מסקנות, לקחים ותיקון דברים החלו כבר ב , נדרשתי לניתוח המחדל 1974 כניסתי ללשכת ראש אמ"ן, בתחילת אפריל ולעבודת תיקון מסודרת. שיכורי ניצחון איני נמנה עם המטילים אחריות בלעדית על המחדל הנורא, ערב מלחמת יום הכיפורים, על ההערכה המודיעינית. להפך. אני רואה את עיקר הבעיה באווירה הציבורית שרווחה בארץ, למחרת הניצחון הצה"לי המוחץ במלחמת . היינו אז כולנו כחולמים, שיכורי ניצחון – ובצדק 1967 ששת הימים, ביוני – אך נשטפנו גם באופוריה קיצונית שהתבטאה בזלזול מוחלט בצד הערבי וביכולתו הצבאית והמדינית. שלוש השנים של מלחמת ההתשה, שידענו כמעט בכל הגזרות, לא היה בהן כדי להחזירנו לראייה מפוכחת ומציאותית אויבותיה.-יותר לגבי יחסי הכוחות האמיתיים בין ישראל לשכנותיה , והקברניטים 1973 אוקטובר -מי שהציגו את הערכות המודיעין בספטמבר שנדרשו לקבל החלטות על בסיסן, היו חדורים באותה תחושת ביטחון עצמי בכוחנו. זאת תוך ביטול קיצוני של היכולת המבצעית של היריב. זה ההסבר לסגנון הבוטח ואף השחצני של הצגת הערכות המודיעין בימים שקדמו ליום הכיפורים. וזה ההסבר העיקרי לשאננות הדרג העליון, הצבאי והמדיני, שנמנע מצעדי ביטחון ודחה את גיוס עוצבות המילואים לרגע האחרון. בעיון בספרו האוטוביוגרפי של האלוף (מיל') אביעזר יערי, "בדרך הפעלת מקורות -למרחביה", מצאתי התייחסות אקראית לאי 5- איסוף מיוחדים בזירה המצרית. יום לפני פרוץ המלחמה, ב באוקטובר, נערך דיון הערכה אצל ראש אמ"ן אלי זעירא, ונשאלה שאלת הכיסוי האיסופי לקראת יום המחרת. ההחלטה שהתקבלה גרסה: כיוון שאין עוררין על ההערכה המודיעינית שלפיה לא צפויה מתקפה מצרית, ניתן להסתפק בכיסוי האסופי הקיים (שתוגבר בגיחת צילום אווירית ביום הקודם); אין צורך להפעיל מקורות איסוף רדומים. ביטוי מוחשי לאווירת הביטחון העצמי מצאתי בדיון בהשתתפותי שנערך בלשכת שר הביטחון משה דיין עם אור ראשון של יום הכיפורים, לאחר שהתקבל דיווחו של ראש המוסד צבי זמיר על ידיעה ממקור אמין לגבי המתקפה הערבית הצפויה. לימים, לאחר המלחמה, זכה דיון זה בפרסום רב, ודווח כאילו כלל ויכוח קשה ונוקב בין שר הביטחון לרמטכ"ל דוד אלעזר בשאלת היקף גיוס המילואים. אכן, שר הביטחון התנגד לעמדת הרמטכ"ל, שביקש גיוס מיידי ומלא של מערך המילואים. דיין אישר את הגיוס של שתי אוגדות, שאותן הגדיר הרמטכ"ל כדרושות למגננה בשלב הראשון; יתר המערך, קבע השר, יגויס רק לאחר שתחל המתקפה הערבית. אלא שהאווירה בדיון באותו שלב הייתה רגועה ונינוחה. כל הנוכחים היו חדורי ביטחון עצמי מוחלט, והתייחסו לתבוסה המוחצת שתונחת על התוקפים. הדאגה האמיתית של הרמטכ"ל באותו בוקר הייתה אחת - שמא תופסק הלחימה כתוצאה מהתערבות בינלאומית, בטרם יספיק להנחית מכה ניצחת על הכוחות הסוריים. ללמוד מהילד הקטן שלא היה שבוי בקונספציה . שוב ושוב מטיחים באגף המודיעין של 1973 שנה חלפו מאז יום הכיפורים של 45 צה"ל שתי האשמות: האחת, הערכה שגויה, שמנעה מראשי אמ"ן ראייה, ניתוח והערכה שקולה של המידע שנאסף. השנייה, שאננות יתר, שזלזלה בנקיטת צעדי ,1974 ביטחון "על כל צרה שלא תבוא". עם כניסתי ללשכת ראש אמ"ן, באפריל נדרשתי לניתוח המחדל ולעבודת תיקון יסודית ראש אמ"ן לשעבר | שלמה גזית 45 שנה למלחמת יום הכיפורים משה דיין במערב התעלה. שלח את הרמטכ"ל למשימה בלתי אפשרית (צילום: משה מילנר, לע"ם)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=