33 חשוון תשע״ט 82 גיליון בחירתו של העורך עורך מבט מל”מרון כתרי, "היש מקום בעת הזאת להמשיך ולעסוק במלחמת יום הכיפורים? ] מוכיחים שגם 81 ההדים שעורר מאמרו של שמעון מנדס [גיליון שנים אחרי שהסתיימה, הסוגיות מסעירות ומעוררות דיון. ועוד 45 זוויות עמנו כאן, מלבד פרשת 'המלאך'". שתי אסכולות נותנות קולן בהתייחס למלחמת יום הכיפורים, במיוחד באשר למקומו של המודיעין בעת ההיא. האחת גורסת “רב לנו העיסוק בכך, אחרי חמישה עשורים כמעט... הפכנו ודשנו, ספק אם ניתן עוד לחדש דבר מה. די לנו”. השנייה טוענת כי אסור לנו להתיר למעללי יום הכיפורים תשל”ד להתפוגג לתהום הנשייה, להיעלם מסדר היום שלנו ובעצם - להניח לנו. לדידי, אין בלבי ספק כי הגישה השנייה היא הנכונה. אני נוהג על פיה בשל עומקה של הטראומה דאז: מקצועית, ביטחונית ולאומית. אסור לנו להרפות מהעיסוק בכך, מלימוד פרק בקורות המלחמה ההיא ולעתים לשוב ולשנות במה שהתרחש. חשוב במיוחד יהיה העסוק בהפקת לקחים ותובנות, שיהיו טובים אף לימינו. שנים לאותה מלחמה נוראה, מנסה לקום “המרכז למלחמת 45 בעת הזאת, יום הכיפורים” וראוי לאחל למוביליו הצלחה. צריך לשוב ולנתח, לדון, לשאול שאלות קשות. נכון לאמץ את הנאמר בהגדה של פסח: “בכל ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”, וגם “והגדת לבנך”. אני מבקש לשתפכם בשתי תובנות, שלדידי ראוי להציפן שוב ושוב, הן נוכח אומני המקצוע, הן בפני בני הנוער שלנו - פרק הכשרה חשוב בדרכם להיות אזרחים במדינה דמוקרטית, אנשים חושבים הנוטלים אחריות. בתמצית, על שלוש רגליים ניצב השיעור, שאני מציע שלא נחדל מלשנות בו. האחת, על מקומה של הצניעות בעבודת מודיעין בפרט ובחיינו בכלל. סיסמתו שנים!) הוא “והצנע לכת” 105 הקולעת של בית ספרי (הריאלי העברי, כבר בן (מיכה, פרק ו’). מי שעיסוקו בחקר הנעלם ובניתוח הצפוי בעתיד, נכון שישען דרך קבע על ציווי זה. גישה של ספקנות ושל פקפוק מתמיד, צריך שתהיה נר לרגליו של כל איש מודיעין בכל דרג, ואף של מקבלי ההחלטות. השנייה, קשב לזולת ושיח מתמיד. השיח השקול והמכבד, שאינו מתלהם ותוקפני, נעלם והולך מחיינו, ולא כאן המקום לנתח הסיבות לכך. בין אנשי מודיעין זהו הכרח מקצועי ואתי. לאנשים שונים דעות שונות ומגוונות, פעמים קוטביות. אך בדרכנו לנתח מידע, לגבש תמונת עולם ולהעריך התפתחויות ותהליכים צופים פני עתיד, אין לנו הרשות לוותר על הקשבה לזולת תוך קיום דיונים ושיח מרובי דעות. הרגל השלישית נסמכת על שתי הראשונות לעיל: בכל דרג ובכל צומת של מחלוקת וריבוי דעות וגישות, חייב איש המודיעין לשאול את עצמו ואת סביבתו, “ומה אם לא כך?” - שמא טועים אנו; שמא ניתחנו מצב בשגגה, או שטעינו בפירוש שנתנו למידע; שמא למי מאנשינו דעה שונה, שתעומת מול הדעה הרווחת, הממסדית, ותאתגר את המחזיקים בה. 1973- למיטב שיפוטי, לא ניצבו בבסיס התנהלותם של קברניטי המודיעין ב שיעורים בסיסיים אלה. אין “אילו” בהיסטוריה, אך אילו... ודי לחכימא. אפשר נתקן בעתיד את שכשלנו בו באופן כה חמור בעבר. בספרו של פרופ’ ), מצאתי בהקשר אחר ציטוט 2018 יואב גלבר, “הזמן הפלסטיני” (דביר, מדברי אליהו אלישר, מראשי העדה הספרדית בירושלים: “שקרא לממשלה , ר.כ): ‘היוהרה 1967- ולמפלגות לפעול לבלימת הרהב (אחרי הניצחון ב מיותרת וההתפארות מבזה’... ‘היוהרה גוברת והענווה מתרחקת מאתנו’”. טבע האדם? אסור לנו ליפול שבי לדחפים הללו.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=