27 חשוון תשע״ט 82 גיליון ביק סאאב. משלחת זו הגיעה לעמאן, לפגישה עם מלך ירדן, במגמה לגבש מדיניות משותפת בשאלת ארץ ישראל. חבריה אמרו למלך כי הם מוכנים לשפר יחסיהם עם מדינות ערב, ובשל המצב הפנימי במדינות השונות, יש לעשות כל מאמץ לשמר את מסגרת "הליגה הערבית". מועד הפגישה היה רגיש במיוחד. היה זה לאחר תבוסת הצבא המצרי , ותבוסת צבאות 1948 באוקטובר 22-15 ב”מבצע יואב” בזירת הדרום, 31-29- קאוקג’י ולבנון בצפון, תוך כיבוש חלק מלבנון ב”מבצע חירם”, ב באוקטובר. התעורר חשש כי בשלב הבא יפנה צה”ל נגד צבאות עיראק וירדן במרחב יהודה ושומרון, להשלמת המלאכה וכיבוש ארץ ישראל כולה. המשלחת מיהרה לחלות את פניו של מלך ירדן, ימים ספורים לאחר שנשלח אליו מברק מממשלת עיראק שלשונו: “ממשלת עיראק אמנם מכירה במצב הקיים בשטח; אולם היא איננה יכולה להצהיר על כך בפומבי לאחר שכבר הודיעה על הכרתה בממשלת עזה (‘ממשלת במאמץ להגן על מסגרת 2 פלשתין’)-כל ‘הליגה הערבית’”. המלך עבדאללה ראה בהכרה זו של עמיתיו העיראקים בגידה - מדינה הנשלטת על ידי המשפחה ההאשמית מכירה במדינה פלסטינית בחסות מצרית, ואינה תומכת במדיניותו שלו, לסיפוח ארץ ישראל לממלכת ירדן. לכן הוא ענה למשלחת ברוגז רב: “מצרים מובסת, חלקים מלבנון נמצאים כבר תחת כיבוש ישראלי, לסוריה אין צבא (משמעותי, ב”מ) ונראה שגורלו של העם הפלסטיני נחרץ; בינתיים הליגה הערבית ונציגיה עסוקים בנשיאת נאומים ובעריכת נשפים, ודורשת מהאו”ם לאכוף על היהודים לכבד את תנאי ההפוגה, לא פחות ולא יותר. עם זאת קיימת עדיין אפשרות להציל את פלסטין בלחימה. אולם קיימת אפשרות נוספת, שבמסגרתה היהודים יפתחו במתקפה נוספת ויסיימו את כיבוש הארץ כולה. אז יהיה מאוחר מדי להצטער על כך. במהלך כינוס הליגה הערבית בשנה שעברה, כולכם יודעים, היא דנה בבעיה הפלסטינית הן מההיבט הצבאי והן מההיבט המדיני. בסיכום הדיונים הגיעו נציגי המדינות השונות, מסיבות רבות, למסקנה שאינם מסוגלים לפתוח במלחמה סדורה נגד היהודים. אף על פי כן, בחששם מההמונים ברחובות, הצהירו מרביתם כשחזרו למדינותיהם שהם מתעתדים לזרוק את היהודים לים תוך לחימה. השקרים שלהם נחשפו במהרה, הבעיה הפלסטינית טרם באה על פתרונה, ורבים נשארו בגלות. תרשו לי לומר למפרע כי באם הייתה מתכנסת שוב הליגה הערבית בתנאים הנוכחיים, המסקנות לא היו שונות בהרבה. מנהיגי המדינות לא מוכנים להשלים עם העובדות, דהיינו, שירדן ועיראק כבשו שליש משטח פלסטין, בה בעת שמדינות ערב האחרות צריכות היו לכבוש את השאר. אני מתכוון שסוריה ולבנון צריכות היו לכבוש את עכו וחיפה והצבא המצרי צריך היה לתקוף מדרום ולכבוש את רחובות. ואז צבא ירדן יהיה מוכן להטלת המהלומה האחרונה, לעזוב את עמדותיו הנוכחיות ויחד עם הצבא העיראקי להקים מחנה מול תל אביב, וכל זאת בלילה אחד. רק אז יכולים היינו להכריח את היהודים לקבל את תנאינו; כל אפשרות אחרת חסרת סיכוי”. היא היה ברור לחברי המשלחת שחידוש המתקפה בעת ההיא אינו מעשי. בדצמבר, שלח המלך עבדאללה הודעה 11- ימים ספורים קודם לכן, ב מוצפנת לכל נציגויות הממלכה ברחבי העולם, לאמור: “העם הפלסטיני התכנס פעמיים, כאשר הבינו שמדינות ערב משתהות בהבטחתן להציל את פלסטין, כאשר התברר שהצבא המצרי ספג תבוסה משפילה בזירת הדרום, ושיש הוכחות לכך שלא לסוריה ולא ללבנון יש צבאות ראויים, ושהצבא היהודי מתחזק בעוצמתו ואמצעי הלחימה שהביא דרך הים עדיפים על כל מה שמצרים יכולה להעמיד באוויר או בים. בכינוס הראשון שהתקיים בעמאן באוקטובר, נתנו לנו הפלסטינים מנדט לפתור את הבעיה כפי שייראה 1- ב לנו על פי האינטרסים של העם והארץ. בכינוס השני שהתקיים ביריחו, לאחר כל התבוסות הנ”ל, הם החליטו לספח את פלסטין לעבר הירדן והכריזו עלינו כמלך פלסטין. תוצאה זו, שהייתה צפויה על ידי מדינות אחדות, זכתה לתגובות נזעמות בכמה ממדינות ערב. אם המצב בשטח יישאר כפי שהוא, ומצרים, סוריה ולבנון יתחפרו בעמדתן נגד החלטה זו, הרי כל פלסטין תאבד. מה שבטוח הוא שמדינות אלו לא יעזו לפתוח במלחמה נוספת ושהעם הפלסטיני סומך עלינו בהגנה עליהם ועלינו, תוך עיצוב מדיניות מתאימה ויציאתנו מהמבוי הסתום אליו נקלענו. עלינו למנוע את טיפוח המרירות בקרב העם הערבי לאור ההחלטה הנ”ל”. הודעה זו נשלחה בחתימתו של שר החוץ הודא.-הירדני, תאופיק אבו אל ימים ספורים לאחר מכן ניתן לראות למה התכוון עבדאללה כשדיבר על “יציאה מהמבוי נחתם הסכם 1948 הסתום”. בשלהי דצמבר תל, מושל -מפקדים בין סא”ל עבדאללה אל ירושלים המזרחית, לבין סא”ל משה דיין, מפקד חטיבת “עציוני” ומחוז ירושלים. לפיו, לא ייזום כל צד פעולה צבאית נוספת. הסכמה זו קדמה בארבעה חודשים להסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן. ההסכם קבע, בין היתר, את מעמדה של המובלעת הישראלית בהר הצופים ואת המעבר הקבוע של שיירות מן המובלעת ואליה. תל נמתח קו טלפון ישיר, שלא רק -בין מפקדתו של דיין לבין מפקדתו של א סייע בשמירת הפסקת האש, אלא גם הפך לצינור להעברת מסרים ולהכנת תל לבין דיין -המפגשים בין המלך לנציגי ישראל. בהסכם המפקדים בין א ובקו העירוני שיצרו שני המפקדים סוכמו קווי הפסקת האש. במגעים הישירים עם המלך עבדאללה סוכמו ההבנות האמיתיות לשביתת . זאת בעוד 1949 הנשק בין ישראל לירדן, אליהן הגיעו הצדדים בראשית שהמשא ומתן הפורמלי בין נציגי ישראל לנציגי ירדן בחסות האו”ם ברודוס, , שימש כתצוגה רשמית בלבד. 1949 באפריל מבט זה אל נבכי המדיניות והאסטרטגיה הערבית במלחמת העצמאות, דרך עיון בארכיון שיהאב, שופך אור על ההתרחשויות - אבל גם על הכוונת המודיעין במדינות ערב בעת ההיא. הערות למאמר ראו בגיליון האינטרנטי מלך ירדן עבדאללה. שלח הודעה מוצפנת לכל נציגויות הממלכה ברחבי העולם המלך עבדאללה ראה בהכרה זו של עמיתיו העיראקים בגידה - מדינה הנשלטת על ידי המשפחה ההאשמית מכירה במדינה פלסטינית בחסות מצרית, ואינה תומכת במדיניותו שלו, לסיפוח ארץ ישראל לממלכת ירדן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=