6 | 2017 | יולי | 78 גיליון | הצורך הדחוף בגילוי מנהרות בעזה. לדבריו, עד "צוק איתן" טרם הושלם הפיתוח ולצה"ל הייתה יכולת קטנה בלבד לגילוי מנהרות. חרף הגדרתו כפרויקט חירום, לא נעזרו זרוע היבשה ומפא"ת ביכולות הסיוע של אגף המודיעין. בדו"ח בולט לרעה חוסר היכולת של זרוע היבשה לתמוך במאמץ המו"פ הן מול מפא"ת והן מול הגורמים המבצעיים. המבקר שיבח את הגורמים באמ"ן שבחודשים שקדמו לצוק איתן נרתמו לעסוק באופן עצמאי במנהרות ללא הנחיה מלמעלה, בלי שגורם מטכ"לי כלשהו הורה להם לעשות כן. השגות והצעות לגיבוש התפיסה המבצעית ה”אליבי” של אמ”ן לטיפול בעניין המנהרות (כמו אולי גם באיומים נוספים הצפויים במערכה) היה שהשלמת המחקר והטמעתו לדרג הטקטי צריכים להיות באחריות פיקוד הדרום ומחלקת המודיעין שלו. לטענתי, הפיקוד אינו יכול להיות אחראי לפיתוח תו”ל ולהטמעתו בכלל המערך הנזקק בצה”ל. אחת הסיבות היא שהיחידות המבצעיות בדרג הטקטי כפופות ברגיעה לפיקודים השונים; הן מתכנסות, רק לצרכים מבצעיים, לפני יציאה לקרב, למרחבו של הפיקוד הרלבנטי, ומכאן שאין ביכולתו של אמ”ן כגורם מטכ”לי להתנער מהנושא. לימוד האיום, הצגתו, הטמעתו בקרב הדרג הלוחם, חיפוש המענה המבצעי ההולם והנחלתו לכלל היחידות שעשויות לקחת חלק במבצעי התגובה הם באחריות זרוע היבשה והחילות הרלבנטיים הכפופים לה. זרוע היבשה נבנתה בלי יכולת מודיעינית של ממש, ועליה להישען על גורמי מודיעין אחרים במאמץ להכיר, לנתח ולהטמיע איומים צפויים בשדה הקרב. אין לו לאגף המודיעין ובתוכו לחיל המודיעין יכולת לחמוק ממתן מענה לצורך הקבוע של הצבעה על איומים אפשריים, חקירתם, הטמעתם ויצירת רצף של פעילות חשיבה תורתית ומבצעית שתביא למתן פתרונות ולהנחלתם ליחידות המבצעיות. כבר בניתוח הלקחים ממלחמת יום הכיפורים ניתן מקום ניכר לליקוי בולט בהכשרת הלוחמים והמפקדים - הכרת האויב והאיומים שהוא מייצר בשדה הקרב. הנושא היותר מוכר הוא ה”סאגר” - טיל הנ”ט שאמ”ן ידע עליו הכול אך לא השכיל להנחיל את הידע ולהציג את האיום לכלל המערך הלוחם, כך שיחויב לגבש פתרונות, לפחות ברמה הטקטית. לאחר המלחמה, כחלק מהפקת הלקחים, הוקמה מערכת ארגונית שתפקידה היה ליצור את הכלים שיאפשרו למפקדים ולקמ’’נים, בכל הרמות, לעסוק .2 בתודעת האויב (תוד”א) ולחפש פתרונות אל מול האיומים שהוא מייצר באמ”ן מחקר נוסדה מחלקה, שתפקידה היה לחקור את תורת הלחימה של צבאות ערב ודרך הוצאתה לפועל. בראשה עמד בתחילה אל”ם עוזי יאירי ומיד לאחריו אל”ם שייע בר מסדה. במחלקת ההדרכה נבנתה מחלקה בראשות אל”ם זלמן (ז’מקה) גנדלר, שתפקידה העיקרי היה למצוא דרכים .3 להטמעת תורת הלחימה של האויב במערכת ההדרכה וההכשרה של צה”ל , לאחר הקמת המחלקות, סיכם 1975 את תוכנית העבודה של חמ”ן לשנת ראש אמ”ן שלמה גזית בכותבו: “את הסיפוק אנו מוצאים בעצם יכולתנו להפיק יותר מודיעין ומודיעין טוב יותר, את התמורה אנו מוצאים אצל חברינו אשר חזרו לראות בנו את התנאי והמפתח להצלחה ולניצחון”. על בסיס לקחי המלחמה ובשל העובדה שנתוני מודיעין לא עוררו פעילות תגובתית מתאימה בקרב הגורמים האג”מים לפני המלחמה, נבנה ביוזמת אמ”ן ובאחריות מחלקת תו”ל אויב בפיקודו של אל”ם דני אגמון, בסוף , מנגנון שנקרא “אורות אדומים”. 80- ובתחילת שנות ה 70- שנות ה מנגנון זה שאף לזקק את סך כל המידע המודיעיני המצטבר בכל הקשור ליכולות, כוונות וחידושים בתורת הלחימה של אויבינו לכדי תמצית אחת; עיקרה: הגדרה של איום חדש המתפתח בשדה הקרב. האיום זכה למחקר מעמיק ובמקביל להוצאת צי”חים למערכות המודיעין לשם השלמת התמונה. המחקר סוכם בחוברת “אורות אדומים” שהגדירה את האיום. רמ”ח תו”ל אויב שולב בתקופה המסוקרת בפורום רמ”חים של מחלקת הדרכה באחריות ע’ ראש מחלקת ההדרכה לתו”ל. בפורום לקחו חלק רמ”חי התורה של כל חילות השדה, הוצגה החוברת והובהר האיום. לאחר ההצגה “האדומה” החל דיון תורתי של “אורות כחולים” ובהמשכו חולקו מטלות, לרוב לרמ”חי התורה בחילות (באותה עת לא הייתה עדיין זרוע היבשה) להצביע על אמצעים נדרשים וטכניקות קרביות שבתחום אחריותם המקצועית. הפתרונות וההמלצות נידונו שוב בפורום והוצגו, על פי רוב, גם ביום עיון צה”לי שהוקדש להצגת האיום ולדיון במענים שהועלו במחלקת ההדרכה. סיכום הדיונים ויום העיון גובש ב”אורות כחולים” שהפכו למעין הנחיות אג”מיות לחילות וליחידות בדרג הלוחם לביצוע. בין הדוגמאות נכללו: השימוש במוקשים פזירים על ידי צבאות ערב. • הפועלים בתוך “פיתות “ / מוצבי הגנה BMP לחימה מתוך נגמ”שי • (בעיקר בצבא סוריה). שימוש בדיביזיה משוריינת להגנה ברצועת ההגנה הראשונה בקו החזית • (יושם מאוחר יותר על ידי הסורים בהגנה בבקאע במלחמת לבנון הראשונה). בניית רצועת אבטחה בחזית רצועת ההגנה הראשונה, בצבאות מצרים • וסוריה. בהמשך, ואולי משקטן “האיום הגדול” של פעילות בעצימות גבוהה אל מול צבאות ערב, הלך ונשחק המנגנון. המחלקות במה”ד ובאמ”ן פורקו בהדרגה: מחלקת תו”ל אויב באמ”ן מחקר תרמה את תקניה, בזה אחר זה, להקמתה של זירת הטרור. זירת הטרור, כמו גם גורמי מודיעין רבים אחרים, עמדו מול איומים חדשים, הפעם בעצימות נמוכה. אלה אפיינו את הצרכים המבצעיים שמולם עמד צה”ל ביותר משלושת העשורים האחרונים. שדה הקרב הנוכחי משתנה תדיר לנגד עינינו. הארגונים השונים בגבולות ישראל אינם מיצרים כיום רק “איומים קטנים”. לעתים מצטברים איומים גדולים יותר, המחייבים פעילות מודיעינית ותורתית משולבת ומאומצת. נראה שמנגנון “אורות אדומים”, שפותח בעבר ונשכח, בצד המערך החדש והמקיף שבנה אמ”ן והנחיל ליחידות של לחימה מבוססת מודיעין - צריך לחדש ביתר שאת פעילות עכשווית של הצבעה על איומים, חקירתם, הנחלתם והטמעתם לדרג השדה. יש לשלב בעשייה גם את הדרג המצוי בשטח של גורמי מודיעין השדה, ובראשם הקמ”נים היחידתיים, אלה המצויים כתף אל כתף עם הלוחמים בשדה הקרב. הערות למאמר מתפרסמות בגיליון האינטרנט. המבקר התריע על היעדר תוכניות מבצעיות רלבנטיות להתמודדות עם המנהרות ומתח ביקורת על זרוע היבשה, על שלא אימנה והכינה את הלוחמים אליהן. הוא אף ציין כי למרות סכנת המנהרות, לפיקוד דרום לא הייתה תוכנית סדורה נגדן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=