49 | סיוון תשע״ז | 78 גיליון | , שגם לו סופחה פלוגת טנקי 104 בלוח זמנים דומה פעל גדוד חרמ”ש שרמן וכוח הנדסה ונגרעה ממנו פלוגת חרמ”ש. הגדוד תקף את מוצבי הרדאר המבוצרים, שהוחזקו על ידי פלוגת חי”ר ועוד כיתת תול”ר ונשק מסייע. המוקשים עיכבו את תנועת הכוח, הטנקים תפסו עמדות אש ופגעו בתול”רים ובעמדות הנשק המסייע ואפשרו עקיפה רגלית ותקיפת ראדאר – המוצב העיקרי במתחם. 2 דיווח יגאל בן דוד, מג”ד 19:00 החלה התנועה לתקיפה ובשעה 17:00 בשעה בידינו”. ניכרה בקולו של המח”ט התרגשות 2- ו 1 : “ראדאר 104 חרמ”ש רבה, נראה שחזרו אליו מראות מלחמת השחרור...עם סיום הכיבוש נמשך פינוי הציר ובהיעדר ציוד מכני התבצע פנוי המוקשים בעבודת ידיים מאומצת וגם נסתמה תעלת הנ”ט והתאפשרה התנועה הרכובה. עוד לפני כן , שהיה ממוקם בעורף המתחם 3 את מוצב ראדאר 16 כבשה פלוגה מחטיבה ובקדמת הכפר בידו. יחידת הסיור בפיקוד אמנון אשכול, שפילסה דרכה מעמק הארזים, נתקלה חצתה את הקו הירוק ובתוך פחות משעה 17:00 בקשיי עבירות. לפני השעה השתלטה על הכפר בית איכסא. הכוח, שרק חלקו צלח את קשיי העבירות, .שעבר ללא קרב במעבר בית קיקאהתארגן ובהמשך חבר עם גדוד הטנקים לפי הוראת המח”ט נעה פלוגת הסיור ועוד פלוגת טנקים לעבר בית חנינא ובהמשך התארגנה בחרבת זהרה ושלטה באש על ציר ירושלים רמאללה, צומת תל אל פול ומנעה כל תנועה. ביוני הסתיים השלב הראשון בלחימת החטיבה. 6- עד ה גדוד הטנקים (פחות שלוש פלוגות ובתוספת פלוגת חרמ”ש ופלוגת טנקי סנטוריון) צלחו באיטיות את נתיב התנועה. זאת למעט פלוגת הסנטוריון, שבמקום לנוע בטור נפרסה והטנקים נתקעו על הסלעים. גדוד הטנקים נבי -לערך לצומת בית חנינא 3:30- ביוני ב 6- ופלוגת החרמ”ש הגיעו ב 4:00 סמואל, ולפי פקודה נעו מזרחה עם יחידת הסיור ונערכו לפני השעה רמאללה ולכוננות לבלום ולהשמיד טנקי אויב.-לחסימת ציר ירושלים הוא פרק הזמן מקבלת פקודת ההתראה ועד תחילת הלחימה. נוהל הקרב 12:00 ביוני בשעה 5- פקודת ההתראה ניתנה למפקד חטיבת הראל בן ארי ב . היה זה נוהל קרב 17:00 לערך, ותחילת הלחימה הייתה באותו יום בשעה פעלה אף 16 קצר ביותר ואולי אפילו בלתי סביר לחטיבה ממוכנת. חטיבה קיבלה פקודה 55 היא בנוהל קרב חפוז לתקיפת נגד בארמון הנציב, חטיבה .2:15- ביוני ב 6- והחלה לתקוף רק ב 14:15 ביוני בשעה 5- ב בשלב נוהל הקרב אמורה הייתה להתבצע חבירת אמצעי האיסוף, אולם עד סוף המלחמה לא חברו לחטיבת הראל יחידות האיסוף (חוקרי שבויים, האזנה, אפשרות להסתייע במטוס קל). חסרונן בלט בעיקר בשלבי הלחימה המתקדמים, עם שינוי היערכות האויב וכיבוש מערכים ומפקדות שבהם אותרו חומרים שאפשר היה לנצל תוך כדי לחימה. הצגת נתוני המודיעין בהעדר עזרים מתאימים, פוטוסטטים, צילומים ומפות שטרם הגיעו ממחלקת המודיעין הפיקודית התבצעה תודות להיכרות אישית שלי עם הקרקע והאויב כתוצאה משירות בחטיבת ירושלים ובמחלקת המודיעין של פיקוד המרכז. היוזמה לשלוח את עוזר הקמ”ן למחלקת המודיעין הפיקודית מיד עם קבלת פקודת ההתראה כדי למשוך עזרים מעודכנים הוכיחה עצמה, שכן “נוהל דחיפת החומר” על ידי הרמה הממונה לא היה מאפשר מתן חומרי מודיעין מעודכנים לכוחות הלוחמים בלוח הזמנים הדחוק. נקודה זו הייתה נכונה לזמנה. ייתכן שהאמצעים הטכנולוגיים העכשוויים מייתרים צורך זה – את החובה להכין בארגזי החפ”ק מפות של מרחבי פעולה החורגים מהתחום המוגדר לחטיבה ועזרי מודיעין נוספים. הניסיון מלמד שבשלב נוהל הקרב ובשלב ניהול הקרב, הקמ”ן צמוד למפקד וברוב המקרים נמצא על זחל”ם המפקד; לפיכך נדרש קמ”ן ב’ לניהול עבודת מחלקת המודיעין. במלחמת ששת הימים שינה צה”ל את פני המזרח התיכון בניצחון מרשים משמעי. בראש וראשונה היה המידע המדויק שעליו נשען חיל האוויר -וחד ב”מבצע מוקד”, שהביא להישגים שהשפיעו על המהלכים הקרקעיים ועל המערכה כולה. מול ההצלחות המרשימות התגלו לא מעט ליקויים, הן בשלבי הערכת המצב השנתית והן בשלב ההערכה לגבי הצטרפות ירדן ללחימה. בשלבי תכנון הלחימה לא היה ניצול מושכל של הכוחות או של אמצעים שהוכנו במיוחד להבקעת המערך המבוצר של מתחם בית ספר לשוטרים - גבעת התחמושת. גם במלחמה זו היו מקרי פגיעות מאש ידידותית (למשל בחטיבת הראל, שחיל האוויר ירד בשני יעפים על כוחותיה התוקפים את “מתחם המבתר). לא מעט שללו את קיומן של ועדות חקירה לאחר מלחמות או “מבצעים”, אך נראה לי שדווקא בסיומה של מלחמה שהצלחתה והישגיה לא מוטלים בספק, היה מקום לקיים חקירה מקיפה הכוללת את תורת הלחימה, דחיפת חומרי מודיעין, חבירת אמצעי איסוף, נוהלי חבירת כוחות, נוהלי דיווח וקווי הפצצה. במשך יובל שנים מתקיים ויכוח נוקב בין לוחמים מחטיבת הצנחנים לבין לוחמי חטיבת ירושלים, חטיבת הראל וחיל האוויר על חלקם בשחרור ובאיחוד ירושלים. הצנחנים שהניפו את דגל ישראל במרומי הר הבית ביום השלישי למלחמה מתעלמים מלחימת החטיבות האחרות ומכיבוש השטחים וניתוקה של ירושלים המזרחית מדרום (בית לחם – הר חברון ) ומצפון רמאללה וכל זאת בטרם נורה הכדור הראשון של חטיבת הצנחנים. יש לזכור שחטיבת הצנחנים הגיעה לשער האריות מלווה בטנקי חטיבת ירושלים וטנקי חטיבת הראל. מפקד פיקוד המרכז האלוף עוזי נרקיס כתב בספרו “דפים שנשארו על השולחן”: “חטיבת ירושלים בפיקודו של אליעזר אמיתי היא אשר נשאה לבדה בעולה של המערכה בשלביה הראשונים, ושחררה את כל דרום ירושלים. חטיבת הראל בפיקודו של אורי בן ארי הוזעקה מהשפלה ללחום בשריון הירדני בצפון העיר, פילסה את דרכה באזור זרוע שמות שנחקקו בבשר לוחמיה במלחמת העצמאות ככתובות קעקע – הר אדר, נבי סמואל, שייח’ ג’ארח ושועפט”. שנה חלפו – המשקעים עדיין לא. 50 לא מעט שללו את קיומן של ועדות חקירה לאחר מלחמות או "מבצעים", אך נראה לי שדווקא בסיומה של מלחמה שהצלחתה והישגיה לא מוטלים בספק, היה מקום לקיים חקירה מקיפה הכוללת את תורת הלחימה, דחיפת חומרי מודיעין, חבירת אמצעי איסוף, נוהלי חבירת כוחות, נוהלי דיווח וקווי הפצצה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=