45 | סיוון תשע״ז | 78 גיליון | 27 אחת לחודש, לחצי שעה בכל פעם. הפגישה הראשונה התקיימה ב- , כשמונה חודשים לאחר המעצרים. 1968 בינואר *** היהודים במצרים התחלקו לבעלי נתינות זרה, בעלי נתינות מצרית וחסרי נתינות, שהיו הרוב. בחודשים הראשונים למעצר השתחררו בעלי הנתינות הזרה, בסיוע הקונסולים של מדינותיהם, וגורשו ממצרים. ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים יהודיים ולא-יהודיים לא חדלו אנחל סגאס להתעניין בגורל העצירים. הגדיל לעשות שגריר ספרד בקהיר, ), שהחליט, על דעת עצמו, להעניק לכל היהודים חסרי Angel Sagaz( הנתינות דרכון ספרדי. הוא התבסס על החייאת החוק למתן דרכון ספרדי לכל יהודי אשר הוכיח קשר, ולו הרופף ביותר, למגורשי ספרד ובכך אילץ את משרד החוץ במדריד לקבל את יוזמתו. קמה במשרד החוץ הספרדי קבוצה שטענה כי הסיוע ליהודי 1968 במאי מצרים פוגע באינטרסים הספרדיים בארצות ערב. למרות זאת המשיך סגאס להעניק ביד נדיבה דרכונים ספרדיים ליהודים חסרי נתינות שהביעו רצון לעזוב את מצרים. לעתים הוא פעל בלי לשתף את צוות עובדיו. כך, לדוגמה, למרות שלפי הנהלים הדיפלומטיים רק הקונסול הוא זה שאמור לחתום על דרכונים, סגאס מחק את השורה המודפסת בדרכון שם כתוב 'חתימת הקונסול', כתב במקומה 'חתימת השגריר' וחתם בעצמו על הדרכונים (ראו צילום ). נפש. 1,500- משפחות, כ 615 עזבו את מצרים בסיוע סגאס, 1969 עד השגרירות הספרדית השתתפה במימון הוצאות הנפקת המסמכים והעברת העצירים ומשפחותיהם לנמל התעופה בקהיר או לנמל אלכסנדריה. לאחר 95 שחרור העצירים היהודים חסרי הנתינות, נותרו בבית המעצר טורה עצירים בעלי נתינות מצרית ללא "אבא" שיגאל אותם. , קיבלה ממשלת ישראל החלטה לפעול לשחרורם של 1967 באוקטובר העצירים היהודיים מבית המעצר "אבו זעבל" ושל אסירי "מבצע סוזאנה" ("עסק הביש") תמורת שבויי המלחמה המצריים שהיו בידי ישראל. ההחלטה ירדה לטמיון בשל עמדתו של שר הביטחון דאז, משה דיין, שהצהיר ש"אין לקשור בין שבויי מלחמה לבין עצירים אזרחיים". ירושלמי מביע בספרו אכזבה ממדיניות ישראל כלפי העצירים היהודיים במצרים. לדבריו, "שומה היה על ישראל לראות כחובה לאומית ואנושית ,חמש הדקות הארוכותהספר פרי עטו של עובדיה ירושלמי, חבר המל"ם, זכה במענק מטעם קרן קדושי קהיר, במל"ם. השקת הספר, שיצא לאור בהוצאת "אחיאסף", והענקת המלגה התקיימו במל"ם, 2017 ביולי 2 - ב שחרור כל יהודי שנעצר בהיותו יהודי ו/או ציוני ולהתעקש על כך". מחקרו מלמד כי אף שר בממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר לא קם ודרש לקדם את החלטת הממשלה בנושא. כידוע, רק הודות להתעקשותו של ראש "המוסד" באותה עת, מאיר עמית, ועמידתו האיתנה מול דיין, שוכנע ראש הממשלה אשכול לדרוש גם את שחרור אסירי "מבצע סוזאנה" תמורת השבויים המצריים. , לאחר שחרור השבויים המצרים, נותרו בידי ישראל אזרחים 1968 בפברואר מצרים ועזתים. סמנכ"ל משרד החוץ לענייני המזה"ת, שלמה הלל, ביקש משר החוץ אבא אבן לדרוש מדיין לעכב את שחרור האזרחים המצרים במרס 8 והעזתים עד לשחרור העצירים היהודים אך לא נענה. יתר על כן, ב- נשבה טייס מצרי, לאחר שנטש את מטוסו מעל סיני. הטייס, שהיה 1969 . העצירים היהודים 1969 חתנו של בכיר במודיעין המצרי, שוחרר כבר בקיץ בעלי הנתינות המצרית נותרו בבית המעצר עוד שנה תמימה, ושוחררו רק . זאת לא בזכות ישראל, אלא בשל לחץ חוזר ונשנה של ממשלת 1970 בצרפת על נאצר. צרפת אף העניקה ליהודים תעודות מסע צרפתיות. אחרוני . למעלה משלוש שנים מיום מעצרם. 1970 ביוני 29 העצירים הגיעו לפריס ב- יהודים. 1900 בסך הכול עזבו את מצרים לאחר "מלחמת ששת הימים" כקהילת יהודי מצרים שילמה מחיר כבד ביותר על הניצחון הישראלי במלחמה. יותר מכל קהילה יהודית בארצות ערב האחרות. דרכון ספרדי שניתן לעצירים ממצרים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=