44 | 2017 | יולי | 78 גיליון | נכנסו שני אנשי ביטחון לביתו של עובדיה ירושלמי 1967 ביוני 5 בבוקר הבקהיר ודרשו ממנו להצטרף אליהם לתחנת המשטרה כדי לבדוק דבר-מה. אמו נתנה לו בגדים וכסף, אך הם ציינו שאין צורך בכך כי זה עניין של חמש דקות בלבד. ירושלמי, סטודנט לכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, שוחרר חמש הדקות רק לאחר כשנתיים, במהלכן הוחזק בבתי מעצר ואשר היו בחייו. זה השם שבחר לתת לספרו, המבוסס בעיקר על מקורות הארוכות ארכיוניים, ובו מחקר מעמיק על קורותיה של הקהילה היהודית במצרים ובעקבותיה. לדבריו: "רציתי להבין מה קרה מלחמת ששת הימיםבמהלך בימים ההם מחוץ לכותלי בתי המעצר ובתי הכלא בהם נמקנו [...] מה ידע העולם על הקורה עימנו, איזה ממשלות זרות התגייסו במטרה לנסות ולסייע, ומה עשו עבורנו [...]". גברים 320 ביום פרוץ המלחמה ובמהלכה, נעצרו בקהיר ובאלכסנדריה ומעלה וגם קשישים; מעוטי יכולת ועשירים; עובדים 16 יהודיים. נעצרו בני ומובטלים, סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים; נערים בתיכון, חולים, חולי נפש ואפילו חרש-אילם. נעצרו גם יהודים שהתאסלמו או התנצרו שנים לפני המלחמה. הם נעצרו ללא כל הליך משפטי ועל לא עוול בכפם - רק בשל היותם יהודים. השלטונות המצריים אפילו לא טרחו להאשים אותם בריגול או בסיוע לאויב. העצירים הושלכו לבית המעצר אבו זעבל ושוכנו בתנאים פיזיים קשים ביותר. באולמות השינה בהם התגוררו היו שלושה חלונות קטנים מסורגים, שבשל גובהם הייתה הגישה אליהם בלתי אפשרית, ודלת ברזל מסורגת הפרידה את האולם מן הפרוזדור שהקיף את הקומה. בכל אולם נכלאו יהודים שהשתמשו בשלושה ברזים, מקלחת אחת ושני בתי שימוש 75-70 ללא אסלה. לכל עציר היה שטח מחיה שרוחבו לא עלה על חצי מטר ואורכו מטר וחצי. (ראו איור). הקצינים נהגו להיכנס לאולמות השינה ולהכות את העצירים מכות רצח בחגורות, באלות ובמוטות ברזל, ללא כל סיבה. הם גם אילצו אותם לצאת .מהאולם בריצה תוך שהם מצליפים בהם בשוטים או במקלות ירושלמי עצמו זכה לטיפול "מיוחד" - לאחר שנודע לקציני בית-המעצר שהוא סטודנט באוניברסיטה האמריקאית בקהיר הם האשימו אותו בכך שהינו סוכן אמריקאי והוא ספג עינויים, מכות והשפלות. על המשפחות נאסר לבקר את העצירים והן לא ידעו מה עלה בגורלם. רק החלו העצירים לקבל באמצעות "הצלב האדום" מכתבים 1967 בסוף יולי מבני המשפחה. בשבועות הראשונים לא סופקו לעצירים נייר טואלט או הסדיר "הצלב האדום" משלוח חבילות מטעם 1967 סבון, ורק באוגוסט המשפחות ובהן תרופות, מזון, שני זוגות לבנים, מגבת אחת, זוג נעלי בית, שני סבונים לכביסה, סבון אחד לרחצה וכסף לקניות בקנטינה. , הועברו העצירים היהודים מבית המעצר אבו זעבל 1967 בדצמבר 23 ב- ק"מ מדרום לקהיר. גם כאן ישנו העצירים 30 לבית המעצר טורה, השוכן על הרצפה, באולמות שינה, אך מפקד בית המעצר גילה יחס אנושי יותר מזה שהיה נהוג באבו זעבל. גם בטורה, לא אפשרו שלטונות מצרים ל"צלב האדום" לבקר את העצירים אך, לראשונה, הורשו בני המשפחה לבקרם יהודי מצרים במלחמת ששת הימים פרק עלום .2009 , , עם עובד ציונות בצל הפירמידותהיסטוריונית וגמלאית המוסד. מחברת הספר | ד"ר רות קמחי אולם שינה באבו זעבל. איור ר' נדלר גברים יהודים ללא כל הליך משפטי 320 עם פרוץ מלחמת ששת הימים ובמהלכה נעצרו בקהיר ובאלכסנדריה ועל לא עוול בכפם - רק בשל היותם יהודים. השלטונות המצריים אפילו לא טרחו להאשים אותם בריגול או בסיוע לאויב. רוב העצירים ישבו בבתי המעצר בין שנתיים לשלוש שנים, בתנאים פיזיים קשים ביותר. הם נזנחו על ידי ממשלת ישראל ושוחררו לבסוף רק בסיוע מדינות זרות שנים למלחמת ששת הימים 50
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=