32 | 2017 | יולי | 78 גיליון | שמונה ימים לאחר מכן הפכה אותו לנחלת הדמיון. חרף העובדה שתוכנית “ברדלס” לא יצאה אל הפועל, סביר כי גם לו יושמה הייתה נוחלת כישלון חרוץ. ניתן להגיע למסקנה זו לאור הניסיון של חיל האוויר המצרי לשלוח לתקיפות את מעט המטוסים שנותרו לפליטה ממבצע “מוקד”, כדי להאט את ההתקדמות הישראלית. אל”מ תחסין זאכי, מפקד הצוות האווירובטי ביוני המריאו מספר גיחות 6- של חיל האוויר המצרי, סיפר כי כבר בבקר ה “באותו בוקר יצאו שני מטוסי סוחוי למטרות חיפוי אווירי ואף תקיפה. להפציץ את ‘שדה התעופה בחלוצה’, ולאחר שגילו כי אין שם מטוסים 7 המשיכו בטיסה לכיוון שדה התעופה בנבטים ותקפו אותו. בדרכם חזרה יורטו המטוסים על ידי מטוסי מיראז’, אחד מהם נפגע אך הצליח לנחות 29 נחיתת חירום בבסיס אבו סוויר”. ו � “שדות התעסיפורו של תחסין נשמע מפוקפק לפחות בכל הנוגע לתקיפת , פשוט משום שלא היו כלל שדות כאלו. בשני האתרים היו פה הישראליים” מסלולי נחיתה לשעת חירום בתקופת המנדט, ואילו שדה התעופה בנבטים ו � . עובדה זו יכולה להסביר היטב מדוע הוא לא מצא מט 1983- הוקם רק ב שנה דאז יכולה 20- סים שיוכל לתקוף. השימוש של תחסין במידע בן יותר מ ללמד משהו על איכות ה”מודיעין” שעמד לרשות המצרים. משמעות תיאורו של תחסין היא כי המודיעין שהיה לחיל האוויר המצרי הסתמך במקרה הטוב על מפות מנדטוריות של מסלולי משנה מאמצע שנות . עם “מקורות מודיעיניים” שכאלה, אין פלא כי הוכנו תוכניות תקיפה 40- ה למתקן מכ”ם באילת שלא היה קיים כלל. ש � הסיכוי למתקפת פתע מוצלחת כמעט ולא קיים. מה גם שחיל האוויר הי י � ראלי ברובו הגדול, לראשונה בהיסטוריה האווירית, פרש את מטוסיו בד כך שלו הייתה מושגת 30,60- קרקעיים מוגנים מתחילת שנות ה-רים תת הפתעה, ספק רב אם ניתן היה לפגוע במטוסיו. שנים לאחר מכן, בעקבות מלחמת יום הכיפורים, בספר שפרסם בקהיר 7 גם קצין מודיעין מצרי שחתם בשם העט חמיד עבד אל מאהר הוא מציג את רשימת “שדות התעופה בישראל”, ובהם שדות תעופה כדוגמת “רמלה” השייך לאזור הדרומי של חיל האוויר ורשימת מתקני מכ”ם שלא היו ולא 31 נבראו. בניגוד ל”מוקד”, שהוכן בדקדקנות במשך יותר מחמש שנים, הייתה התוכנית המצרית פרי אלתור חפוז של ימים ספורים. לא רק מודיעין חסר בו אלא גם רכיב ההפתעה נעדר. מנהיגי מצרים הצהירו שוב ושוב על מתקפה קרבה על ישראל. גם התנאי השלישי, ריכוז הכוח, נעדר לחלוטין מתוכניות הקרב המצריות. האלוף מוטי הוד הסביר כי הפיצול אפיין את כל מהותו של הכוח האווירי המצרי. לדבריו הוא לא חשש מחיל האוויר המצרי, בין היתר כי “המבנה שלהם היה מפוצל וזה פגע בשליטתם על חיל האוויר. הייתה להם , היה ‘פיקוד המפציצים’, שזה פיקוד אחר 21 הגנה אווירית שלה מטוסי מיג לגמרי, והיה מפקד חיל האוויר, שישב בקהיר ללא שליטה על דבר. לכן הם 32 לא היו יכולים לתקוף אותנו בהפתעה”. בהיעדר כל שלושת התנאים ששילובם יחדיו היה ביסוד הצלחת המבצע, היו סיכוייה של התקפת פתע מצרית קלושים. החיקוי הפקיסטני שכשל: “מבצע ג’ינג’יס חאן” הצלחתו של מבצע מוקד עוררה גל התפעלות והערצה ברחבי העולם. צבאות רבים למדו ככל הניתן את פרטי התקיפה ובמקרה אחד לפחות נעשה במודע ניסיון לחקותו. היו אלה הפקיסטנים, שפתחו במלחמה נגד שכנתם הודו . המאבק היה סביב חלקה המזרחי של פקיסטן. הפקיסטנים 1971 בחורף פתחו במתקפת 1971 בדצמבר 3- למדו את פרטי מבצע “מוקד” ובליל ה .פתע על רבים מבסיסי חיל האוויר ההודי ההתקפה נחלה כשלון מוחלט. ראש ממשלת הודו אינדירה גנדי הכריזה מלחמה על פקיסטן, ומאחר וגם ההודים מיהרו ללמוד ולאמץ את לקחי “מבצע מוקד”, רבים מכלי הטייס שלהם פוזרו בין הבסיסים השונים ואחרים היו חבויים. ההודים חיקו גם את הפעילות הקרקעית במלחמת ששת הימים, עקפו מרכזי אוכלוסיה ובתנועה ימים בלבד, את 12 מהירה שמלוותה בחיפוי אווירי צמוד השלימו, בתוך 33 כיבוש חלקה המזרחי של פקיסטן, שהפך למדינת בנגלדש. שדות תעופה הודיים. מיד לאחר 11 במבצע שכונה “ג’ינג’יס חאן” הותקפו הפקודה למבצע יצא לדרכו גל התקיפה הראשון, שהצליח לחמוק מגילוי המכ”מים ההודים באמצעות טיסה בגובה נמוך מאוד, בדומה למבצע “מוקד”. ההודים גילו כי הותקפו רק כשהחלו ליפול פצצות על בסיסי חיל האוויר שלהם. הפקיסטנים התוקפים השתמשו במטוסים מערביים, , היו בדיוק אלה ששימשו את צה”ל. ההודים 3 חלקם, לדוגמה המיראז’ . אף שבתקיפה 21 ומיג 7 מנגד השתמשו במטוסי חיל האוויר המצרי: סוחוי הראשונית של בסיסי פתאנקוט וארמיסטאר הצליחו הפקיסטנים לפגוע במסלולים, תיקנו אותם צוותי הקרקע ההודי בתוך שעות ספורות והשמישו את בסיסי חיל האוויר שלהם. יצאו מהם טיסות יירוט ואף תקיפות נגד כבר למחרת בבוקר, ועל אף הפגיעה במערכת המכ”ם שנפגעה בגל תקיפה שני 34 של הפקיסטנים. מטרות בהודו, ועל 12 פצצות על 183 בסך הכול הפיל חיל האוויר הפקיסטני מהן במטרתן. לא היה די בהפתעה לשתק את 120 פי דיווחי הטייסים פגעו חיל האוויר ההודי בגזרת הלחימה במערב הודו, והיא הצליחה לכל היותר לשתק מספר שדות תעופה לשעות ספורות ולפגוע בכמה מטוסים. אחת הסיבות המרכזיות לכישלון הייתה נעוצה בכך שבניגוד לריכוז הכוח שאפיין את מבצע מוקד, במבצע ג’ינג’יס חאן השתתף חלק קטן בלבד מחיל האוויר הפקיסטני. מספר הגיחות שהופעלו והפצצות שהוטלו לא הגיע אפילו לעשירית מאלה שהוטלו ב”מוקד”. בנוסף ניכר מחסור בחלקי חילוף לציוד .המערבי של הפקיסטנים וגם רמת האימון של הטייסים הייתה לוקה בחסר הכוח לא התאמן על תקיפות מטרות המדמות את הבסיסים שהותקפו במהלך המבצע, כפי שעשה חיל האוויר הישראלי. הסבר האחרונה לכישלון טמון במוכנותם של ההודים. נראה שמספר אנשי צוות של חיל האוויר הפקיסטני ערקו להודו והזהירו מפני מתקפת הפתע האווירית. חרף ההפתעה הטקטית, ההודים הם מוכנים במישור האסטרטגי 35 הכולל לקראתה ולכן לא השיגו הפקיסטנים את מטרתם. אמרה המיוחסת לאחד מהגנרלים של מדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים האמריקאית קובעת כי כדי להכריע קרב יש להגיע למגע עם ”). האמרה, Fastest with mostest“(“הכי מהר ועם הכי הרבה” האויב שנים לאחר מכן, בתוספת 100 , הייתה נכונה במדויק גם 1867 המיוחסת ל צנועה אחת: לא די להיות שם הכי מהר ולהשיג הפתעה והכי הרבה כדי להשיג הכרעה. כדי לנצח יש צורך גם בהיכרות מודיעינית מעמיקה עם האויב ובאימון קפדני מול האתגרים שהוא מציב. מבצע “מוקד” שילב בין כל אלו והצליח. החיקויים המצרי והפקיסטני שלו נעדרו חלק מהרכיבים הדרושים להצלחה, ולכן נחלו כשלון. כמו תמיד בהיסטוריה הצבאית, התברר כי האמרה “סוף מעשה במחשבה תחילה” איננה רק המלצה, אלא במקרים רבים נוסחת הפלא היחידה העשויה להביא לניצחון. הערות למאמר מתפרסמות בגיליון האינטרנט. שנים למלחמת ששת הימים 50
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=