31 | סיוון תשע״ז | 78 גיליון | שעה וחצי לשעתיים. חיל האוויר השקיע מאמץ רב בהכנת תשתית מתאימה ,1967 של טכנאי קרקע שיצמצמו את הסבב הזה ככל הניתן. באפריל חודשיים בלבד לפני המלחמה, ביקרו נספחים צבאיים בבסיס רמת דוד. הם חוזרים ממשימת אימונים ובתוך 110 מטוסי הווטור של טייסת 20- חזו ב שבע וחצי דקות בלבד המריאו שוב למשימה חדשה. חלקם הביע ספקנות 17 אם ניתן יהיה להגיע להישג כזה במלחמה. בפועל עמד חיל האוויר לקראת מבצע מוקד על “סבבי מטוס” שנמשכו לא פעם פחות מחמש דקות. כלומר, בתוך אותה מסגרת זמן הדרושה לגיחה מבצעית אחת ניתן להוציא שתיים או שלוש גיחות. על פי תוכנית 183 מבצע “מוקד”, היו אמורים להשתתף בתקיפה כמעט כל מטוסי החייל מטוסי 25 אפילו מספר זה הושג במאמץ אדיר, שכלל רכישת 18.197 מתוך 2,000 כגרוטאות מחיל האוויר הצרפתי תמורת 1965- אוראגן שנקנו ב ערב המלחמה תוגברה יכולת הלחימה של החיל באמצעות 19 דולר האחד. הפיכת מטוסי ה”פוגה מגיסטר”, שנועדו לאימוני פרחי טיס, לטייסת מטוסי תקיפה, באמצעות הרכבת מארזי רקטות ומקלעים, אפילו ללא כיסאות מפלט. הטייסת, שקיבלה במבצע את המשימה לתקוף ולהשמיד את שני מטוסי מיראז’ 12 20 המכ”מים המצריים ליד אל עריש, עמדה בה בהצלחה. בלבד נותרו להגן על שמי המדינה, ארבעה מתוכם פטרלו ושמונה נותרו דני שפירא, טייס הניסוי 21 בכוננות יירוט מיידית בבסיסים שהתרוקנו. המיתולוגי, ישב בכוננות יירוט והביט בקנאה במטוסי “מוקד” שהמריאו 22 למשימותיהם. היה זה סיכון גדול, אך מחושב. היעדים נבחרו לפי יכולותיהם של המטוסים. המיושנים שבהם, ה”אוראגנים”, תקפו את הבסיסים הקרובים ביותר בחצי האי סיני, ה”מיסטרים” וה”סופר מיסטרים” המשוכללים יותר תקפו את השדות הרחוקים מעט יותר באזור התעלה, והמיראז’ים והווטורים את המטרות המרוחקות ביותר. התוכנית שונתה ללא הרף בהתאם לשינויי כל גיחה כזו נשלחה בתוך 23 מיקום טייסות בבסיסי חיל האוויר המצרי. דקות מהנחיתה לגל שני ואחריו לגל שלישי של תקיפות. בדרך זו הותקפו כל דקות. 170 שדות התעופה במצריים בשניים עד שלושה גלים רצופים במשך הגל הראשון שיתק את המסלולים ומנע יכולת להמריא ולנחות, ובמקביל השמיד חלק ממטוסי הקרב שהיו בעמדות כוננות. הגל השני והגל השלישי פגעו בשדות מרוחקים יותר לחופי ים סוף, דוגמת ע’רדקה וראס בנאס, בעזרת צמצום 24 שאליהם נמלטו חלק מהמטוסים שניצלו מהגל הראשון. . גיחות 600- “סבבי המטוס” הופעלו בפועל במבצע “מוקד” קרוב ל נערכה ישיבת הממשלה המכרעת שבה הוחלט על 2.6.1967- ביום שישי ה יציאה למלחמה ועל הפעלת “מבצע מוקד”. בדרכו לישיבת הממשלה ביקר הרמטכ”ל רבין בבסיס חיל האוויר בתל נוף וביקש לדבר עם טייסים בדרגות , שהיו אמורים להשתתף במבצע. הוא ערך להם תחקיר 119 סגן וסרן טייסת מיקומה (שדה התעופה אינשאס”) מקיף על המטרה שהם אמורים לתקוף מטוסי מיג 42( מה יש במטרה (“פאתי קהיר מזרחית לעיר”) המדויק (“בעמדות המראה, ברחבות החניה הפרוסות על פני החלק מיקומם )21 מיקום יחידות הנ”מ ועוד ועוד. המבצעי של הבסיס וליד המוסכים”) התשובות שקיבל רבין והביטחון שהפגינו הטייסים הביאו אותו ללחוץ למפקדם רן פקר את היד, לאחל לו בהצלחה ולהמריא במטוס קל לישיבת הממשלה עם תקווה ואמון עמוק ביכולת להצליח. המבצע הצליח במלואו, 25 שעות לאחר מכן. 72 כך בדיוק התפתחו הדברים למרות שבפועל נחשף מיד כשיצא לדרך. על אף הסודיות, ההטעיה, דממת האלחוט והטיסה בגובה נמוך, מיד עם המראת המטוסים זיהה מערך הבקרה של חיל האוויר הירדני את ההתקפה באמצעות המכ”ם שבפסגת הר עג’לון. הירדנים מיהרו להזהיר את בעלי בריתם החדשים על מטוסים רבים העושים את דרכם אל סיני, אזור התעלה )”عينابוהדלתא של הנילוס. הם מיהרו להעביר את מילת הקוד “ענב” (“ למפקדתו של הגנרל מונעם ריאד, קצין הקישור המצרי ברבת עמון. ריאד העביר את ההתרעה למפקדת שר ההגנה בדראן בקהיר. הצופן שבין הצבאות הוחלף יום קודם לכן, ולכן איש לא יכול היה לפענח את ההודעה הבהולה ששוגרה מרבת עמון. כשפוענחה הידיעה – כבר לא היה קיים חיל 26.האוויר המצרי התוכניות המצריות: הנמר, הברדלס והשחר שלא עלה בעוד שבישראל תכננו את “מוקד”, תוכנן מבצע זהה גם בצד השני. בחיל האוויר המצרי הוכנו שתי תוכניות למתקפה אווירית על מדינת ישראל וחיסול חיל האוויר הישראלי בבסיסיו. תוכנית אחת כונתה “אסד” (“אריה”) והשנייה “פהד” (“ברדלס”). זו האחרונה כללה שבע תוכניות מבצעיות שהוציא מטה חיל האוויר המצרי מיד עם תחילת המתיחות, השנייה .7 עד 1- . תוכניות אלה מוספרו מ 1967 במאי 27-18 בתאריכים נועדה להשמיד את חיל האוויר הישראלי בבסיסיו באמצעות שלוש חטיבות אוויריות, החמישית שבהן נועדה להשמיד את נמל אילת, מאגרי הדלק שבו, . כעדות לרמתן 61 שדה התעופה ומרכז המכ”ם באמצעות חטיבה אווירית המבצעית האמיתית של תוכניות אלה ולמודיעין שעליו התבססו תוכל 27 לשמש העובדה שבאילת אין ולא היה מעולם “מרכז מכ”ם”. המרשל עאמר, סגנו של נאצר שעמד בראש הצבא המצרי, חיבר את שתי ”השחר”). עאמר الفجرתוכניות ההתקפה לתוכנית שלישית בשם “אל פג’ר” ( הורה למפקדי הדיביזיות ולמפקדת חיל האוויר לכבוש סדרה ארוכה של 28 יעדים בישראל ולחסל שדות תעופה, מתקני מכ”ם, את הכור בדימונה ומתקני התפלת מים. את מפקדי 25.5.1967- גנראל צלאח מוחסיין, מפקד ארמיית השדה, כינס ב שעות תיפתח המתקפה על 48 שבע הדיביזיות שלו והודיע חגיגית כי בעוד ישראל. בסופו של דבר נדחה מבצע “שחר” והשמדת חיל האוויר המצרי כדי לגלות כמה זמן יידרש למצרים לתקן מסלול שהופצץ, נערכו ניסויים בדרום הארץ שבהם הופצצו מסלולים וצוותי חיילים נשלחו מיידית לתקן אותם תוך תזמון התיקון. בעקבות המידע שנאסף הוחלט כי עדיף להטיל פצצות קטנות יחסית: ק"ג בלבד, במקום פצצה בודדת של חצי טון 100 שתי פצצות של
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=