30 | 2017 | יולי | 78 גיליון | הפתעה, “יתד נאמן” והונאה של פרחי טייס תנאי הכרחי להצלחת “מוקד” היה ההפתעה. זו הושגה באמצעות סדרה ארוכה של צעדים, שהמרכזי שבהם היה הפעלתו של “יתד”. היה זה סוכן מצרי שהושתל במדינת ישראל, נתפס, “הוכפל” על ידי שירות הביטחון הכללי והזין את שולחיו במידע שיצר בקרב מנהיגי מצרים שאננות וביטחון . עצמי עבריין מצרי צעיר, נעצר במצרים. שירותי המודיעין 13 רפעאת עלי אל גמאל, המצריים הציעו לו חלופה למשפט ולשנות מאסר ארוכות: ריגול במדינת ישראל הצעירה. נבחרה עבורו זהות בדויה של יהודי מצרי בשם ז’ק ביטון, ממצרים לאיטליה. מטרתו הייתה 1955 שתחתיה הוא הפליג בראשית להקים בארץ עסק כלכלי, שישמש כמסווה לפעילות הריגול שלו. שירות הביטחון הכללי לכד אותו מספר חודשים לאחר שהגיע לארץ. גמאל הסכים לשמש כסוכן כפול תחת הכיסוי של בעל משרד נסיעות בשם “סיתור” בתל אביב. המצרים, ראו ב”יתד” את בכיר הסוכנים שלהם, והרעיפו עליו כספים הוא הזרים - בהפעלה 60- וה 50- ומשימות כאחד. לאורך כל שנות ה משותפת של שירות הביטחון הכללי וחיל האוויר - מידע לקהיר, אמיתי ברובו אך מכוון למטרה אחת: לשכנע את המצרים כי חיל האוויר הישראלי אינו מסוגל או מעוניין לתקוף את שדות התעופה שלהם. גמאל, הזרים בקביעות מידע על תוכניות הקרב של החייל. על פי התוכניות האלה, חיל האוויר ישמור על שמים נקיים ויתמקד במהלך המלחמה בסיוע לכוחות הקרקע התוקפים במצרים בשטח סיני. לאור מידע זה לא טרחו המצרים להגן על מטוסיהם בשדות התעופה, ולא ציפו למתקפת פתע אווירית. שש שנים לאחר מותו הצליח במאי וסופר מצרי בשם צלאח מורסי לקבל את עיקרי התיק של גמאל מהמודיעין המצרי. הוא הוציא לאור ספר שהפך לסדרת טלוויזיה מוצלחת במיוחד, שבה כונה גמאל “ריפעאת הוגאן”. גמאל 14 הפך לגיבור לאומי במצרים, ונותר עד עצם היום הזה. בחיל האוויר לא הסתפקו בהונאה של “מבצע יתד”. לקראת שעת האפס נוספו רכיבים שהיו אמורים להסתיר את המבצע עד לרגע האחרון. הראשון בבוקר לפי שעון ישראל, 7:45 שבהם היה בחירת השעה המדויקת להתקפה - לפי שעון מצרים. השעה נבחרה בניגוד למסורת הצבאית, שבה נפתחו 8:45 התקפות אוויריות עם אור ראשון . השעה שנבחרה אפשרה לטייסי חיל האוויר הישראלי, שיודעו בדבר המבצע רק כשקמו משנתם, להשלים לילה של שינה מלאה ולקום רעננים. בשעה זו מתחילים הערפילים להתפזר מעל הדלתא של הנילוס וסיורי הבוקר ששיגר חיל האוויר המצרי מדי יום להגן על בסיסיו, נחתו כבר, והטייסים פנו לדרכם. טייסים אחרים, היו באותה שעה בחדר האוכל או בפקקי תנועה בדרך לבסיס. לפיכך גבר אפקט ההפתעה והותיר מעט מאוד טייסים בכוננות מבצעית מיידית להגיב להתקפה. אמצעי נוסף היה שמירה על דממת אלחוט מלאה עד לרגע תחילת התקיפה. הייתה זו משימה לא פשוטה, לאור העובדה שבמבצע השתתפו כל מטוסי חיל האוויר. הטייסים תודרכו כי במקרה של תקלה, יש להסתובב ולחזור לבסיס מבלי לפצות פה, ובמקרה שהדבר אינו אפשרי - לנטוש את המטוס מבלי להפעיל את הקשר. במקביל כל נתיבי הטיסה מערבה, ללב הים התיכון ומשם דרומה, היו בגובה נמוך מאוד. זאת כדי לאפשר לכוח לחמוק מתחת למכמ”ים המצריים שבאל עריש ובאל רומני. רכיב ההונאה האחרון נועד ,6:45 לשדר למצרים כי בבוקר המבצע מתנהל חיל האוויר כרגיל. כבר בשעה שעה לפני ההתקפה, המריאו חניכי קורס הטייס במטוסי אימונים מסוג “פוגה מיגיסטר”, וניהלו שיחות ממושכות תוך שימוש בתדרי הקריאה של טייסות הקרב של החייל. טיסות אלו שידרו מצג סיגינטי של “הכול כרגיל” 15 בחיל האוויר בתדרים שהיו חשופים להאזנה המצרית. הר עג’לון. המכ”ם הירדני שבפסגתו זיהה את ההתקפה והירדנים מיהרו להזהיר את בעלי בריתם המצרים ריכוז הכוח, סבבי מטוס ומבחן פתע של הרגע האחרון ההונאה וההפתעה לא הספיקו כדי לנצח במתקפת הפתע. היה צורך בריכוז כוח אווירי. זו לא הייתה משימה פשוטה. מספר מטוסי חיל האוויר הישראלי עמד על - בין חצי לשליש ממספר מטוסי הקו הראשון של חילות האוויר הערביים. זאת מבלי לקחת בחשבון תגבור ממדינות ערביות שהבטיחו לעמוד לימין מצרים במקרה של מלחמה. כדי לשתק את חילות האוויר הערביים נדרשו לפחות 16 מטוסי תקיפה. 530 כדי לגשר על הפער השקיע חיל האוויר מאמץ אדיר בצמצום “סבב במטוס”. יכולתו המבצעית של כל חיל אוויר נמדדת בין היתר ביכולתו להפעיל מספר רב יותר של מטוסים במסגרת זמן נתונה. בכל פעם שמטוס חוזר מגיחה נדרשת סדרה ארוכה של פעולות - תדלוק, חימוש, הכנסת אמצעים לביצוע המשימה, תדרוך הטייסים ועוד - בסבב הזה שנמשך בין שנים למלחמת ששת הימים 50
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=