21 | סיוון תשע״ז | 78 גיליון | היציאה למלחמה ובסוף הם יגידו שאנחנו פחדנו לתקוף ברמה הסורית. הוא 9- ענה לי שאין מה לעשות, יש הפסקת אש ושאני עשיתי את שלי. בבוקר ה , הייתה אמורה לצאת שיירת עיתונאים מבית סוקולוב 6:00 ביוני, בשעה בתל אביב לירושלים. ביקשתי מאהר'לה לנסוע לבקר בעיר העתיקה. הוא דיין התעורר 5:50 אישר ותפסתי טרמפ עם השיירה לירושלים. בשעה וקרא - בנוסף ללקט הצבעוני מהלילה הקודם - גם ידיעה על כך שנאצר שלח לאתאסי נשיא סוריה מסר, שאומר ש'צבאנו הגדול הובס וכדאי לכם, לטובת האומה הערבית, להסכים להפסקת האש מהר, כדי שהצבא הסורי הכביר לא יפגע גם הוא'. , אבל כבר לא 5 "דיין קרא את כל המידע ומיד חיפש את החדר שלי בענף הייתי. הוא התקשר מיד לדדו, מפקד פיקוד הצפון, ושאל אותו כמה זמן ייקח לנו לעלות ולתקוף את רמת הגולן. דדו ענה לו שייקח כחצי שעה ודיין הודיע לו 'עלה'. דיין לא שאל את אשכול ולא את רבין ולא התייעץ עם אף אחד ועשה הפוך על הפוך, כמנהגו בקודש. והחלה המתקפה. ובמטכ"ל? בוקה ומבולקה. הייתי קצין המחקר ב'בור' וידעתי את כל החומרים המודיעיניים. המלחמה מתחילה, דודיק כרמון, שהיה סגן ראש אמ"ן וגדעון גרא הגיעו בבוקר, והלחימה התחילה - ואיש לא ידע איפה אני. אמרו להם שנסעתי לירושלים. “כשהגעתי לירושלים רציתי להגיע לכותל והלכתי לפי חושים, בלי מפה. פתאום ראיתי חיילים רצים בתוך העיר העתיקה וצועקים לי 'אלי, מחפשים אותך במטכ"ל, תחזור ליחידה'. יצאתי מהעיר העתיקה ותפסתי מונית עד השער. הנהג לא רצה תשלום וכשנכנסתי, התקשרתי משער ויקטור לאיתמר רבינוביץ', שבא ואמר שרוצים לתלות אותי ולהעמיד אותי לדין צבאי. "ירדתי למטה וראיתי את דודיק כרמון צועק. נכנסתי ואמרתי 'חבר'ה, יש שתי אפשרויות: או שמעמידים אותי לדין צבאי עכשיו או שכולכם מסתלקים מפה כי אתם לא יודעים לנהל את המלחמה ולקרוא את החומר, תנו לי לנהל את המלחמה' - וכך היה. בסוף המלחמה, בגלל כל הטריקים שעשיתי, אהר'לה אסף את כולם בחדר הגדול ב'בור' ואמר שמי שיש לו טענות נגד אלי, שיעבור דרכו. בזאת הסתיימה הפרשה. לחודש 9- "ראיתי על עצמי אחריות עצומה בגלל מה שעשיתי. זה היה ב בחודש הודיעו במועצת הביטחון שאנחנו לא עולים לקוניטרה 10- ואילו ב ולא תוקפים אותה, אלא עולים על קו המוצבים הקדמי של הרמה בלבד, כי לחודש, שבת, ישבתי ב'בור' עם רדיו קטן ושמעתי 10- משם הפגיזו אותנו. ב את ההודעות של רדיו דמשק. של דובר צבאי סורי: "קוניטרה נפלה 66 שידר רדיו דמשק הודעה 8:40- "ב בידי הציונים, כוחותינו ממשיכים להילחם". האמת הייתה אחרת: לא מיניה ולא מקצתיה, כי לא תקפנו. ידעתי שהחיילים הסורים יושבים גם עם רדיו והם מקשיבים לשידור הישראלי כי הם לא מאמינים לרדיו דמשק, שאת פעם ברצף. את ההודעה שלהם אגב, אסד חיבר 150 ההודעה הזאת ישדרו אבל זה 11:30- אישית. הוא הצטער אחר כץ. יצאה הודעת הכחשה סורית ב היה מאוחר מדי. "לפי ההיגיון שלי החיילים המוצבים בדרום הרמה ובמרכזה ישמעו את זה ויברחו, כי אם קוניטרה נפלה, כל הדרכים שעוברות בה נפלו והם ירצו לברוח. וכך באמת היה - נהירה מכל המוצבים. במקביל לבריחה, האלוף אלעד פלד והכוחות עלו על דרום הרמה ללא לחימה וללא אבדות כמעט כי המוצבים היו ריקים. גם התושבים החלו לברוח. באותו הזמן חשבתי לי, איך יהודי יושב בבור, לא נלחם וגורם לכל מיני דברים לקרות, ונזכרתי שכתוב 'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה'". האם טעית בזה שאמרת שהמערך הסורי התמוטט? המערך הסורי התמוטט'. ההערכה היתה נכונה בחלקה".להערכתי"כתבתי ' לפני הערכתך, איפה היו הכוחות הסוריים, אם לא בקוניטרה? מ"מ הם פרסו קדימה, סוללה לכל גזרה חטיבתית. 130- "את יחידת תותחי ה גדוד ההנדסה היה מפוזר, את גדוד הקומנדו וכוח ההלם - בגלל התבוסה עם מצרים וירדן, המשטר הסורי חשש שנתקוף את דמשק – ולכן הם הסיגו ללג'ה הגדולה וללג'ה הקטנה, כדי להגן על דמשק. בשלב מסוים הסורים רצו להעתיק את הממשלה לחומס". את זה ידעת בדיעבד. אולי הם היו על קו הגבול? "לא, כי בהתאם לדוקטרינה, הם לא היו יכולים להיות בקו הגבול כי הם אמורים לתקוף התקפת נגד בשלב השני וזה לא בוצע. היה בלגן וחוסר סדר במפקדת החזית, והמפקדים ברחו מקוניטרה לכיוון דמשק”. אז ההערכה שלך הייתה אמיתית? שהם התמוטטו ואולי ברחו? "ההערכה שלי שהם ברחו הייתה בחלקה בהחלט מבוססת. להגיד לך שזה ? לא. למדתי מאהר'לה ספקנות וכך פעלתי". 100% היה הוכח שצדקת או שלא צדקת? "במבחן התוצאה צדקתי. ההערכות היו שבכיבוש הרמה יהרגו לנו יותר חיילים, רובם ביום הראשון של התקיפה. 130- איש. בפועל נהרגו כ 700- מ בסופו של יום אני מאוד מרוצה, שהיום אנחנו יושבים על הרמה, ולא להיפך". אם הקשר שלכם עם פיקוד הצפון היה הדוק יותר, אתה חושב שמבחינה מודיעינית כול הסיפור של המלחמה היה מוצלח יותר? זה השפיע על המלחמה? אישיים שבהם אחד מכיר -"אני חושב שלא השפיע, אבל בלי ספק יחסים בין את השני ויודע איך הוא חושב, יש לזה תרומה. עסקתי גם בתחקור השבויים הסורים במהלך המלחמה ולאחריה. פרט למתקפה על תל דן, הם מיקשו מיקוש פראי בחלק מהמוצבים וחששנו שעושים את זה גם על ציר הנפט, 6 ידענו שיש מיקוש אבל לא ידענו איפה. כמו כן היו הפגזות כבדות מאז ביוני על כל היישובים. "שלושה ימים אחרי שהמלחמה הסתיימה ואספו את השבויים, ריכזתי 1964- את התחקור. מצאתי את סגן חוסיין עזר, אז מפקד תל עזזיאת. ב המשטר הבעת'י טיהר את הצבא והוציאו המון קצינים מקצועיים לגמלאות והכניסו אנשים אחרים. גייסו מחזורים שלמים של מורים, הכשירו אותם לתפקידי קצונה ושילבו אותם בצבא כקצינים כמ"מ, כמ"פ. חוסיין הגיע שלושה אחרי שהגענו למחנה השבויים -והציבו אותו בתל עזזיאת. יומיים שלפתי אותו ונסעתי עם סגן יהודה שפר, שהיה אז קצין שטח בפיקוד צפון, לתל עזזיאת, לראות איפה המיקוש הפראי שפיזרו בימים האחרונים על ציר הנפט ועל צירים אחרים שהוליכו למוצבים. "כשהגענו הבחור רעד כעלה נידף, פחד שעומדים להוציא אותו להורג. הרגעתי אותו, קניתי לנו פיתות וחומוס הגענו לתל עזזיאת. בכניסה שכבו גוויות של חיילים סורים שנהרגו בהפצצות וכלבים משוטטים אכלו את הגופות. שאלתי אותו 'מי החברה האלה?' הוא הסב את מבטו ואמר שאלה החיילים שלו, אבל שאינו יודע את שמותיהם והוסיף 'אולי הסמלים יודעים'. המשכתי לשאול אותו על המיקוש הפראי, והוא שוב אמר שהוא לא יודע, כי הסמלים בני האזור ביצעו את זה. שלפנו את הסמלים והוא ביקש ממני ללכת, כי המחזה לא נעים לו. אמרתי לעצמי כל הזמן, שמ"פ אינו מכיר את שמות החיילים שלו, אז 'נצח ישראל לא ישקר'. אצלנו אין ולא היו דברים כאלה".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=