13 | סיוון תשע״ז | 78 גיליון | ג׳מיל, ברובע היהודי -מלבנון. שולה עברה להתגורר עם בעלה בוואדי אבו שבביירות. כל העת לבה היה מלא געגועים לירושלים, שהייתה כה אהובה עליה ושסימלה עבורה את ״גג העולם״. היא התרפקה בזיכרונותיה על השירה ועל זמירות לילות השבת. בראשית מגוריה בביירות שולה חשה בודדה וכמהה לפעילות, שכן תמיד הייתה כה נמרצת וכה פעילה. והנה, במוצאי שבת אחת, שמעה קולות שירה שעלו ובקעו ממועדון ״מכבי״ הסמוך לביתה. שולה, שאהבה מאד לשיר, התרעמה על הזיופים שנשמעו מפי המזמרים וירדה אל באי המועדון כשהיא נחושה בדעתה ללמדם לשיר נכונה. וכך, בכל מוצ״ש, התייצבה שולה במועדון ״מכבי״ כדי ללמדם משירת ציון. אט אט התרחבה פעילותה, ובזכות אופייה הנמרץ, נחישותה ואומץ לבה הרחיבה שולה את פעילותה במועדון ״מכבי״, ונודעה בקהילה היהודית בפעילותה הענפה למען האחרים. ביתה שקק חיים. אנשים הגיעו כדי להתייעץ איתה, היו שביקשו כי תכריע בסוגיות משפטיות וביישוב סכסוכים, ושולה הפכה אישה מאוד מכובדת ונערצת בקהילתה. במסגרת פעילותה למען רווחת חיי היהודים בביירות בהיבט החברתי והחינוכי החלה לקשור קשרים טובים וחמים עם ריאד אל-סולח, ראש הממשלה ובני משפחתו, ועם שרי ממשלתו. אנשי הקהילה היהודית נעזרו בה לפתרון בעיות שבהן נתקלו אל מול משרדי הממשלה. בימי מלחמת העולם השנייה הגיעו אל לבנון הידיעות על האיום הצבאי שאיימו ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב על היישוב בארץ. שולה הוטרדה כל העת בשאלה כיצד היא יכולה לעזור ולסייע. בערב חג המולד, כאשר השתתפה בנשף המלכותי השנתי שנערך בארמון הממשלה, התרחש האירוע שבעקבותיו החלה שולה לפעול כמרגלת. כשישבה ליד החלון הבחינה ברמטכ״ל הלבנוני, ברמטכ״ל הסורי ובקבוצה של קצינים גבוהים משני הצבאות שיצאו יחדיו מהאולם אל הגן, ונעמדו בסמוך אליה. שולה, שחשה כי מדובר בהתכנסות חשובה, הקשיבה לשיחתם קאוקג׳י; זה האחרון -ושמעה את דבריהם על תוכניתו של הקולונל פאוזי אל אסף באותה עת כוחות בסוריה ובלבנון במטרה להיכנס עמם ולהחריב תחילה את היישובים היהודיים בגליל. ככל שהקשיבה עוד ועוד לדבריהם הבינה שולה את גודל סכנת ההשמדה הצפויה ליישוב היהודי בארץ ישראל ולאהוביה אשר בירושלים. היא ניסתה לגבש לעצמה את המשך דרכה: כיצד להביא ידיעות חיוניות אלה לידיעת היהודים בארץ ישראל חרף הדרכים הסגורות, הגבולות החסומים וחוסר אמצעי תקשורת. ולפתע, לאחר תפילתה אל האל והרהוריה המיוסרים, גמלה בלבה ההחלטה. היא כתבה ״מכתב״ בשפה האנגלית, רקחה ״דיו סתרים״ (כפי שזכרה שלימדוה בצופים בירושלים, בימי ילדותה) ופיזרה ברווחים שבין המילים מידע עליה ועל אשר שמעה. את המכתב, שהחליטה לשלוח לבת דודתה בירושלים, שלחה בעזרת סוחר מכפר בדרום לבנון שנהג לבקר בחנות של ג׳וזף, בעלה. הסוחר הבטיח להעביר את המכתב לחבר יהודי שלו ממשגב עם, שהיה קצין בהגנה. כך נוצר הקשר הראשון של שולה עם המודיעין בארץ ישראל. שולה החלה בפעילותה החשאית ובמסגרתה הבריחה יהודים מסוריה, מלבנון, מעיראק ומאיראן אל ארץ ישראל. היא אף העבירה לארץ ידיעות מודיעיניות חשובות, ובמהלך מלחמת העצמאות העבירה מידע מודיעיני למפקדת ההגנה שבמטולה. לאחר קום המדינה עבדה שולה בשרות יחידה , תחת שם הצופן ״הפנינה״. היא הבריחה אלפי יהודים דרך לבנון, דרך 154 הים, דרך היבשה וגם דרך טיסה לטורקיה ומשם לארץ ישראל - כשלעתים היא עצמה מובילה את השיירה. היא המשיכה להעביר מידע מודיעיני מסוריה ומלבנון, לא פעם תוך סיכון עצמה ובני משפחתה. ״לא חסכתי מאמץ. השגתי עוד ועוד ידיעות על המתרחש בארצות ערב, על היערכות הכוחות ועל תכניות צבאיות, והעברתי את הדברים לידיעת 2 הגורמים בארץ״. שולה, אמא לשבעה ילדים, שלחה לארץ את שני ילדיה הגדולים (בני שבע ותשע דאז), ברטי ומאיר. זאת במטרה לעודד את משפחות היהודים בקהילה היהודית לשלוח את ילדיהם לארץ ישראל במסגרת עליית קבוצות בני נוער שהיא ארגנה. במהלך שנות פעילותה ביקרה שולה בהיחבא מספר פעמים בארץ. ביקורה האחרון נערך מספר חודשים לפני מעצרה. , בעקבות הלשנה של פקיד אוצר לבנוני ששיתף איתה פעולה 1961- ב והתברר בדיעבד כי בשל תאוות הבצע שלו נפל בפח שטמנו לו שירותי הביטחון הסורי והלבנוני, נעצרה שולה. היא הובאה לכלא הנשים בסאנאיה שם הושמה בצינוק, עונתה עינויים קשים במשך כשנתיים ונשפטה בבית המשפט הצבאי בביירות. נמצאה אשמה בריגול, בבגידה ובהברחת יהודים לארץ 19.3.1963- ב ישראל ונגזר עליה גזר דין מוות בתלייה. בעקבות ערעור הומתק העונש לשבע שנות מאסר. גם בעלה נאסר, נשפט, הואשם כי ידע על פעילותה של אשתו ונגזרו עליו שתי שנות מאסר. הסורים, שכינו אותה ״מאטה הארי של המזרח התיכון״, ביקשו גם הם להעמידה למשפט ולהעלותה לגרדום. הם הגישו בקשה רשמית לממשלת לבנון שתסגיר לידיהם את שולה. לאחר סירובה של ממשלת לבנון, פרסמו הסורים בעיתונות ידיעה ובה הובטח פרס על סך שני מליון לירות סוריות לכל מי שיתפוס אותה לאחר שחרורה מהכלא הלבנוני וימסור אותה לידי הרשויות בסוריה. לאחר מלחמת ששת הימים שוחררה שולה במסגרת עסקת חילופי שבויים, יחד עם טייס ישראלי שצנח בשטח לבנון כשמטוסו נפגע עת טס שבויים, נתינים לבנוניים שצה״ל 496 מעל אדמת סוריה. בתמורה שוחררו שבה בירושלים המזרחית (בהם הקונסול הלבנוני ואנשי סגל הקונסוליה) וכלים כבדים רבים ויקרים לעבודות עפר שנתפסו ברמת הגולן ושימשו את הסורים לחפירת אפיק להטיית הירדן. בבוקר שחרורה ליווה את שולה אל המעבר בראש הנקרה אחד משני חוקריה. אפילו ברגע האחרון, לפני פרידתם, ניסה לחקור ולשאול אותה ללא הצלחה בנוגע להיותה מרגלת למען ישראל. ג׳וזף והילדים הוברחו לארץ דרך קפריסין. שולה חזרה, יחד עם בני משפחתה, להתגורר בירושלים, העיר האהובה שכה התגעגעה אליה, בשכונת רחביה. הוענק לה אות "יקיר הסתר": ״לוחמת סתר, אשר חרפה את נפשה 1992- ב ותרמה בכל מאודה לפעילות חשאית למען מדינת ישראל״. , בדיוק באותו תאריך שבו נידונה למוות בתלייה בשנת 2007 במרץ 19- ב של מדינת ישראל. 59- , הדליקה שולה משואה ביום העצמאות ה 1963 קיבלה את אות המופת 2011- הוענק לה תואר יקירת ירושלים, וב 2010- ב ומדליית דונה גרציה. . היא הותירה 2017 במאי 21- ב 100 כהן נפטרה בהיותה בת -שולה קישיק נינים. אחד משבעת בניה הוא -אחריה שבעה ילדים, נכדים רבים, נינים ובני יצחק לבנון, שכיהן כשגריר ישראל במצרים. יהי זכרה ברוך. , בעקבות הלשנה של פקיד אוצר לבנוני 1961 - ב ששיתף איתה פעולה והתברר בדיעבד כי בשל תאוות הבצע שלו נפל בפח שטמנו לו שירותי הביטחון הסורי והלבנוני, נעצרה שולה. היא הובאה לכלא הנשים בסאנאיה שם הושמה בצינוק, עונתה עינויים קשים במשך כשנתיים ונשפטה בבית המשפט הצבאי בביירות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=