45 חשון תשע״ז | 76 גיליון לאחר שקראתי בעיון רב את "משק כנפי הטעות" של אבירם ברקאי ואת ב', כתבתי לתא"ל (מיל') רון כתרי בערך כך: "קרה כאן דבר -ההדים א' מדהים בעיניי: שתי התגובות (בעצם האמירות) האחרונות בהדים ב' - 'האם 'צדק היסטורי עם גולדה מאיר' - מסדרות את הראש לכל -חותל היה כפול' ו מי שטבע בים "העובדות" ו"ההכחשות". מי שיקדים ויקרא את שני אלה כל השאר, יחווה אחרת את כל האירוע הנקרא 'משק כנפי הטעות'".לפני נראה שהייתי מסתפק בתגובה זו אלמלא קראתי לאחרונה את מאמרו של של כתב העת 74 שהתפרסם בגיליון "התוכנית שלא הכרנו" אל"מ (מיל') י', בהוצאת המרכז למורשת המודיעין. במאמר ההוא צד את עיני מבט מל"ם פתאום הכול מובן מפנקסו של מתבונן מקצועי הוא מי שלומד מצפייה במעשיהם והאזנה לדבריהם של אחרים. מתבונן הוא מי שהופך את ההתבוננות למקצוע, מעבד לתובנות מתבונן מקצועי את מה שראה ושמע ויוצר ממנו תוכן חדש אל"ם (מיל') ראש צוות בלמד"ן, בעבר מפתח אמל"ח למודיעין השדה | אבי שדמי לא הובנה ולא אובחנה לאורך זמן מידת הנחישות הגבוהה של ...המשפט: " "באין מוצא מדינינשיא מצרים סאדאת בצורך לצאת למלחמה נגד ישראל (ההדגשה שלי). (סא"ל בדימוס צדק היסטורי עם גולדה מאירמקריאה חוזרת של המאמר שמעון מנדס ב"הדים ב' למשק כנפי הטעות"), לא קשה להבין כי סאדאת ראה את השבת הכבוד המצרי ובניית מנהיגותו שלו באמצעות מהלך לכל מהלך מדיני, ולא כפי שמגדיר זאת אל"מ כתנאי מקדיםמלחמתי (מיל') י'. פתאום הכול מובן. פתאום הכול מסתדר. אם כך היינו מתבוננים במהלכיו של סאדאת, ייתכן והיינו מוקפצים לכוננות הרבה יותר מפעם אחת לאורך השנה; אך לפחות לא היינו מופתעים ואולי אף היינו מצליחים לפתות את המצרים לנסות לממש את זממם במקום ובזמן הנוחים לנו. למרות הכותרת הנחרצת בראש כתבה זו, ישנן שתי סוגיות שאני - כלוחם ומפקד במערך השדה לאורך שש מלחמות וכמתבונן מקצועי לפרנסתי במשך כמה עשרות שנים - אינני מצליח להבין או לפרש. • כיצד תכנן סאדאת לסיים מהלך מוגבל בהכירו את היכולות העדיפות של צה"ל? האם לא הביא בחשבון את מכת הנגד שתשלול ממנו את כל הישגיו, כפי שאכן קרה? האם הבטיחו לו המעצמות או גורם אחר כי תוכרז הפסקת אש מיד לאחר שיבצע בהצלחה את המהלך ההתקפי המוגבל? • הדיווח של אבי ליבנה (וייס) ב"הדים א' למשק כנפי הטעות" גרס כי "זיהינו לאורך התעלה טיפול מאסיבי בכל הירידות למים: הסרת הגדרות, פיצוץ מוקשים שהונחו במקום..." (סוף ציטוט). כיצד זה נורות אדומות? לנוע בשיירות ולהיכנס למחפורות 1000 לא הדליק כחלק מאימון גייסות ליום פקודה זה בהחלט הגיוני, גם אנחנו עושים ?תרגילזאת. אך מי הורס תשתיות שהקים כמגן בפני האויב במסגרת זה הרי בלתי הפיך, למה לתרגל דבר שכזה? האם גורם אג"מי (לא מודיעיני) בפיקוד הדרום קיבל דיווח כזה ולא שאל לפשרו? ואם שאל, איזה הסבר קיבל? . כל אחד פירוש סימנים מעידים הוא עניין "גנטי"ועוד הערה לסיום. מאתנו מסתכל על העולם דרך משקפיים שונים בהתאם ל"מוצאו" הצבאי. לכן, הזרקת תובנות של גורמים אג"מיים לתהליך המחקר המתבצע בגופי המודיעין תתרום לאיכותו. אנואר סאדאת. כיצד הוא תכנן לסיים מהלך מוגבל בהכירו את היכולות העדיפות של צה"ל? תגובות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=