39 חשון תשע״ז | 76 גיליון צבאית, רכשו נשק ואוחדו בברית צבאית. הציפייה הדרוכה לסיבוב שני הובילה בישראל להכנות בלתי פוסקות למלחמה. בין היתר אלה הובילו לפיזור אוכלוסייה ולהקמת יישובים בגבולות, כדי לקדם פני פלישה אפשרית. הובילה את ההנהגה 1953 מעבר לכך, ההידרדרות במצב הביטחוני משנת הישראלית לדון בשאלה האם לא עדיף היה לישראל ליזום מלחמת מנע. מכיוון שהסיבוב השני היה צפוי ממילא בטווח של שנים ספורות, הרי עדיף שישראל תפעל לפני שהערבים יסיימו את הכנותיהם, בבחינת "הקם להורגך- השכם להורגו". במנהיגות הישראלית שררה הסכמה רחבה כי הערבים שאפו לנקמה הן על הפגיעה בכבודם והן על הפגיעה בנפש ועל סבל הפליטים, שנגרמו בעטיה 50- של המלחמה. ראש אמ"ן יהושפט הרכבי טען במבט לאחור כי בשנות ה התכוונו הערבים לחסל את ישראל הלכה למעשה והיו מוכנים לפעול למען המטרה, אך עם השנים הפכה זו לבלתי מעשית. החלו 1950 בנסיבות אלה, בקיץ ההיערכות לאיום "מקרה הכול" אב לתרחיש של מתקפה כוללת מצד ארצות ערב, שכונתה -לעמול על פקודת . זו עודכנה באביב 1951 "מקרה הכול". הכנתה של התוכנית הושלמה בסוף ובבסיסה עמדה ההנחה כי מדינות ערב עלולות לתקוף את מדינת 1952 ישראל כבר באותה השנה. הערכת המודיעין הבסיסית עודכנה באופן שוטף נתפס העולם הערבי כגוש מאוחד מפאת הלשון, התרבות 1953- ובגרסה מ והדת המשותפות. תהליך ההתעוררות הלאומית, כך הוערך, גיבש הכרה זו וביטויה המוחשי הוא השאיפה לאיחוד. שביתת הנשק נתפסת בעיני "ישראל היא הערבים כהפוגה עד לתחילת הסיבוב השני. בהערכה צוין כי נטע זר בעולם הערבי ומהווה טריז ברציפותו הטריטוריאלית". הנחתה של מחלקת המחקר הייתה כי התנאי הראשון להתמודדות עם ערבי. במסגרת זו הוערכו הגורמים -ישראל הוא השגת שיתוף פעולה בין העשויים לקדם יעד זה והגורמים הפועלים נגדו. עם הגורמים המקדמים את אחדות הערבים נמנו ההכרה באחדות האומה הערבית (הבאה לידי ביטוי בחתירת המנהיגים החדשים לתיקונים חברתיים ובשאיפה לאיחוד מדיני, כלכלי וצבאי); תפיסת האחדות כדרך לפתרון כל בעיות העולם הערבי, ובכללן בעיית ארץ ישראל והרצון להשיב עטרת העולם הערבי ליושנהּ; וכן שנאה משותפת לציונות, למדינת ישראל, לאימפריאליזם ולזרים. הליגה ) נתפסה כביטוי מוחשי ראשון לאיחוד, 1945 הערבית (שהוקמה בשנת וגורם מאיץ לחיזוקו. מול אלה היו הגורמים הדוחפים לפירוד: התהוות זהות לאומית מקומית בכל ארץ; חוסר רצונם של השליטים לוותר על מעמדם לטובת האחדות; -ערבית בקרב ההמונים; שוני בתנאים גיאו-היעדר תודעת הלאומיות הכלל פוליטיים, כלכליים וחברתיים בעולם הערבי; ותחרות על המנהיגות בעולם הערבי, שידרה חוסר אמון. עם זאת, מקובל היה לחשוב בישראל, למרות כובדם העדיף של הגורמים המפרידים, כי ייתכן מצב שבו תיווצר באופן מיידי אחדות ערבית לפעולה נגד ישראל. "הדרך המקוצרת" לאיחוד זריז הייתה עימות בגבולות שהיה עלול להסלים עקב אובדן שליטה של שני הצדדים ולאחד את מדינות ערב גם בלי שיושגו התנאים המיטביים מבחינתם לעימות כולל נגד ישראל. למרחב הערבי סביב לישראל היה מכנה משותף נרחב, דתי ותרבותי, ובכל מקרה, כך היו סבורים בישראל, ההתנגדות לעצם קיומה מגשרת על כל היריבויות. השמחה נוכח ההישגים במלחמת העצמאות לוותה בחשש שמא אלה בני חלוף, שהערבים יחזרו לשטחים שנכבשו והניצחון יאבד את משמעותו ההנחה הייתה כי אם מדינה אחת תסתבך בסכסוך עם ישראל, יבואו היתר לעזרתה. הנחת היסוד הייתה שגורמי הפירוד תלויים בנסיבות זמניות, והם עשויים לחלוף, בעוד שהגורמים המאחדים הם "קווי אופי בעולם הערבי" ולכן משקלם עדיף על הגורמים המפצלים. באותן שנים, במסגרת "המלחמה הקרה", בין ארה"ב לבריה"מ, הוקמו בכל צד ארגונים של המדינות שתמכו בכל אחת מהן בתחומים שונים. בתחום הביטחוני הקימה ארה"ב את נאט"ו ומנגד בריה"מ הקימה את "ברית וורשה". החשש היה שיקומו במרחב איחודים כלכליים, צבאיים ומדיניים בדומה לאלו דווקא הכוחות החדשים בעולם הערבי, ובהם בעיקר הצבא, נתפסו בישראל כשואפים לטהר את המדינות הערביות מן השחיתות ולבצע תיקונים חברתיים, לקדם חירויות דמוקרטיות, להשתחרר מן התלות במדינות המערב ולאחד את מדינות ערב. כפי שהוערכה שאלת האיחוד הערבי, הוערכו גם איום הסיבוב השני הגורמים הדוחפים לסיבוב שני ומנגד הגורמים העשויים למונעו. ההנחה הייתה כי קיימת שונוּת ברורה בין שני סוגי הגורמים. אלה הדוחפים ערבי וקשה -לעימות הם קבועים, טבועים עמוק באופי הסכסוך הישראלי לראות כיצד יחול בהם שינוי. לעומתם, הגורמים המונעים עימות קשורים . מימין לשמאל: 90 - הטריומוויראט הצבאי בצמרת השלטון בסוריה בשנות ה בחזית רמת הגולן), 1 גנרל אחמד עבד אל-נבי (שימש לפני כן מפקד גיס בעומק סוריה) וגנרל 3 גנרל שפיק פיאד (שימש לפני כן מפקד גיס בלבנון). 2 אבראהים צאפי (שימש לפני כן מפקד גיס
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=