27 חשון תשע״ז | 76 גיליון 30 מסטרמן עשה את הצעד הנוסף שקודמו בתפקיד קל לא הצליח לעשות שנה קודם לכן, כשקבע: "שירות הביטחון התנגד להוצאות להורג של מרגלים ואישר אותן רק כשלא הייתה כל ברירה. ממרגל חי, גם אם אינו יכול להעביר שדרים, אפשר תמיד ללמוד משהו. במרגל מת אין כל תועלת" נראה כי ההבדל המשמעותי ביותר הוא מה שעשו הצדדים כדי להקנות אמינות למקורותיהם. הבריטים העמיסו על החומר שהעבירו הסוכנים הכפולים "מזון תרנגולות" - אמיתות לא מזיקות, חצאי אמיתות וכזבים שאי אפשר לבדוק מסיבת שתייה סוערת. בשנתם החליפו טכנאים סובייטים את כלי הנשק 28 וחומרי הנפץ בציוד שאינו יכול לגרום נזק. לקראת סוף המלחמה גדל הביטחון העצמי של סודופלאטוב ופקודיו. קנה המידה של ה”משחקים” הורחב למערכות עם מאות ואלפי משתתפים. (“מבצע ברגרטריון”) 1944 ההתקפה המסיבית של הצבא האדום בתחילת הביאה לכיתור כוחות גרמנים רבים ומבודדים שנותרו בעורף החזית ,1941 הדוהרת מערבה. הייתה זו תמונת ראי מדויקת למצב שהתחולל בקיץ כשיחידות סובייטיות כותרו והושמדו. הסובייטים בתגובה שבו מפקד חטיבה גרמני בשם היינריך שרנהורן וחלק מסגל הפיקוד שלו, ובאמצעותם פתחו ב”משחק” שבו לקחה חלק חטיבה גרמנית שלמה. מלוחמיו 2,500-באמצעות הקצין הגרמני שודרו הודעות כי שרנהורן ו ממשיכים בלחימה עזה של החטיבה בעורף הצבא האדום, מבצעים מעשי חבלה רבים ופשיטות. הדיווחים על מעללי “הממזר הגרמני” הוזרמו ללא הרף משידורי “מקס דרום” ו”מקס צפון”. הגרמנים שבעי התבוסות הבטיחו לקולונל האמיץ הנלחם בצבא האדום כל סיוע אפשרי והשקיעו מאמצים רבים כדי לספק לו ציוד ותגבורות. כולם הושמדו ונפלו לידי הצבא האדום. 200- . כל אותו הזמן היו שרנהורן ו 1945 השידורים המשיכו עד אפריל 29 משרידי החטיבה שעליה פיקד במחנה שבויים רוסי ליד העיר מינסק. הפיקוד העליון הגרמני העניק בהנחיית הפיהרר בכבודו ובעצמו גם לשרנהורן עיטורים של צלב הברזל על “עמידת הגבורה” שלו. המח”ט האמיץ קיבל העלאה לדרגת אל”מ וכמותו חלק מקציניו. עם תום המלחמה הפך “היינה” לסמל ולגיבור לאומי, בזמן שמקאודר ניסו הסובייטים להתנער. סוכנים סובייטים מחופשים לחיילים אמריקאים ניסו לחטוף אותו ללא הצלחה. הפעלת הסוכנים המשחק הגדול לעומת המשחק המחושב הכפולים בברית המועצות ובבריטניה הייתה דומה. ההבדלים הגדולים היו 020 בהיקף, בסגנון, ברמות הסיכונים שנלקחו וביחס לחיי אדם. במתקן סוכנים בסך הכול, חלקם לא הופעלו כלל. 120 ומחוצה לו היו לאנגלים עשרות סוכנים נוספים 30 סוכנים. 38 ועדת העשרים הפעילה באופן פעיל היו פרי רוחם היצירתית של מסטרמן וחבריו, שהמציאו אותם ודיווחו על כך בנאמנות לאבווהר. לא ידוע מספרם המדויק של הסוכנים הכפולים הסובייטיים. טראסוב מזכיר בניגוד לבריטים, שבהם רוכז הנושא תחת קורת 31 פרויקטים כאלה, אך 183 גג מנהלתית אחת, אצל הסובייטים כפי הנראה קיים היה הבדל בין סוכנים שהופעלו ברמה הטקטית לכאלו שהופעלו ברמה האסטרטגית. מקס ומקס, למשל, הופעלו על ידי המחלקה הרביעית של הנ.ק.וו.ד שהונחו ישירות מפי סטאלין. אצל הבריטים היו ההחלטות בדרך כלל מתקבלות ברמה הצבאית ולא הפוליטית. מטרת הסוכנים הכפולים אצל הבריטים הייתה בדרך כלל או הסתרת מקורות חשובים. 32 הטעיה בקשר לתוכניות צבאיות שני הצדדים השתמשו במעגל מודיעיני דומה. ההיזון החוזר באמצעות פענוח שדרים גרמניים היה אטי יותר אצל הסובייטים, שנאלצו לגנוב את המוצר היקר הזה מבלצ’לי פארק, להעבירו בדואר דיפלומטי למוסקבה ורק אז להבין עד כמה הצליחה ה”המסקירובקה” שהפעילו. עיכוב זה פגם ביעילות ההליך כולו. שני הצדדים הפעילו מדי פעם סוכנים כפולים במבצעי חבלה מבוימים כדי .להקנות אמינות לפעילות הסוכנים המופעלים נראה כי ההבדל המשמעותי ביותר הוא מה שעשו הצדדים כדי להקנות אמינות למקורותיהם. הבריטים העמיסו על החומר שהעבירו הסוכנים הכפולים “מזון תרנגולות” - אמיתות לא מזיקות, חצאי אמיתות וכזבים 33 שאי אפשר לבדוק. הסובייטים עשו צעדי ענק מפוקפקים מוסרית כדי להגביר את אמינות סוכניהם. הם הקריבו לשם כך חיי אדם בהיקפים בלתי נתפסים - “מבצע אלף הרוגיו מהווה דוגמה מצמררת לכך. הסובייטים הקפידו 100 מארס” על למסור לגרמנים מידע עדכני על תזוזת כוחות ככל שניתן לאיכון ולזיהוי .בתצלומי אוויר, וכך תרמו לאמינות סוכניהם ההבדל האחרון הוא בשמות שנבחרו לסוכנים. נאמנים לטכניקות שעיצב זובאטוב, הסובייטים הקפידו הקפדה יתירה לבחור שמות סתמיים שלא יוכלו לרמוז על זהותם. לבריטים לעומתם הייתה חולשה להתחכמויות ולמשחקי לשון שרמזו תמיד על הסוכנים שמאחורי הכינויים. כך לכינוי “זיג זג” זכה סוכן שזגזג בין הצדדים, בשם “קינג קונג” כונה סוכן הולנדי בשל מראהו החיצוני שהזכיר את הגורילה המפורסמת וראשון הסוכנים ”” פשוט כי שם משפחתו האמיתי הורכב snow הכפולים שלהם כונה “ .)owens מאותיות דומות בסדר שונה ( ברמה המקצועית היו הבדלים טכניים מזעריים. המרכזי שבהם היה ה”מחיר” שבחרו הצדדים לשלם עבור בניית מערכת הונאה אמינה. “מחיר” שהיה בעיקרו מבחינת מאמץ כספי וחשיבתי, מתודה סדורה ומפוקחת ועקביות גבוהה הרבה יותר אצל הבריטים. מבחינת הקרבת חיי אדם ונכסים מודיעיניים, בשיטה הסובייטית ובעולם הערכים המעוות של ה”ווז’ד”, לא היו שיקולים מוסריים, דתיים או משפטיים. רשימת מקורות למאמר מתפרסמת בגיליון האינטרנטי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=