25 חשון תשע״ז | 76 גיליון ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ’רצ’יל. ועדה שמינה המליצה על הקמת מרכז חקירות לחשיפת סוכני אויב 18 הנעשה בברית המועצות והשנייה על המזרח התיכון. קאודר סירב לחשוף את מקורותיו. הגרמנים חשדו בו אך ביקורת חוזרת של המידע שהעביר הוכיחה שוב ושוב כי הוא אמין לחלוטין. הגרמנים קיבלו את הסבריו כי הוא מנצל מתחם גדול של בית ספר לטכנאי רדיו כדי לשלב .את שידורי הסוכנים שלו בין אלפי התשדורות העוברות במקום מדי יום 34 בהזדמנות אחרת בחרו הגרמנים באקראי 19 הסיפור נראה להם סביר. מהידיעות שהעביר, השוו אותן לחומר חזותי מתצלומי אוויר ומצאו התאמה כל אלה ביססו את מעמדו של מקס והכינו אותו לתפקידו החשוב 20 מלאה. ביותר: הונאת הגרמנים במבצעי “אוראנוס”, “סאטורן” ו”מארס”. היו שלוש קבוצות הארמיות הגרמניות בעיצומה של מתקפה 1942 בקיץ בשלושה צירים עיקריים: בצפון הן הידקו את המצור על לנינגרד, במרכז התמקדה המתקפה בכיוון מוסקבה ובדרום נעה הארמיה השישית לנפט של הקווקז בבאקו. מיליון האבדות משנת 3 דיביזיות וכי 280 הגרמנים האמינו כי לצבא האדום הלחימה הקודמת הביאו את אויביהם לסף הקריסה. סטאלין ביקש להגן על שתי בירותיו, מוסקבה ולנינגרד. חששו העיקרי היה כי הגרמנים יצליחו להגיע לקווקז, להשתלט על שדות הנפט של באקו ובכך לסגור את ברז האנרגיה של הצבא האדום במעין איגוף של מוסקבה בתנועת מלקחיים ענקית. כדי למנוע זאת ביקש סטאלין למשוך את הארמיה השישית המתקדמת דרומה – לכיוון סטלינגרד והוולגה. העיר הייתה חסרת ערך של ממש מבחינה אסטרטגית. לכן ביקש סטאלין לשכנע את הגרמנים כי למרות זאת, נפילתה תביא לשבירת הצבא האדום ולכניעתו. הרעיון היה פשוט: לאסוף את כל העתודות לאזור סטלינגרד, לשכנע את הגרמנים לסטות מתוכניתם המקורית ולכבוש את העיר ואז, בהתקפת פתע - לכתר ולהשמיד אותם. מבצעי ההתקפה כונו “סאטורן” ו”אוראנוס”. במקביל נערך הצבא האדום להתקפת הסחה מצפון למוסקבה, באזור העיר ריז’ב. על החזית פיקד הגנרל ז’וקוב, שזכה בתהילה רבה על מתקפת הנגד שהרחיקה את הגרמנים תשעה חודשים קודם לכן משערי מוסקבה. סטאלין קיבל החלטה אכזרית במיוחד: הוא יקריב את הרגלי על לוח השחמט של המלחמה ("מבצע מארס") כדי לזכות במלכה ובמשחק כולו (מבצעי “סאטורן” ואוראנוס”). לשם כך היה עליו לשנות את מסלול ההתקדמות של הגרמנים. הזין 1942 כאן נכנסו לתמונה “מקס דרום” ו”מקס צפון”. לאורך אביב וקיץ קאודר את מפעיליו במידע אמיתי שמקורו כביכול בישיבות הסטאבקה על העברת כוחות לאזור סטלינגרד, יחד עם סיכומים של “דיונים סודיים” שנערכו כביכול בקרמלין שבהם שב סטאלין והדגיש כי אם תיפול סטלינגרד, 21 המלחמה אבודה. דמיאנוב העביר על סמך מקורותיו בפיקוד העליון מסרים שהשלימו את התמונה. לפיהם מתכננים הסובייטים שתי התקפות, החשובה יותר באזור ריז’ב (“מבצע מארס”) והשנייה בסביבת סטלינגרד. הוא דיווח על העברת כוחות לאזור על אף שתמיד המעיט בעוצמתם, לבקשת הסטאבקה. פיסות מידע אלה השלימו את החסר במידע בתמונת המצב הכוללת של הפיקוד הגרמני, שנראה על פניו אמין ואיכותי. הגרמנים פעלו כפי שרצו הסובייטים. ז’וקוב, שפיקד על איזור ריז’ב, לא עודכן כי תוכניות המבצע הועברו בחשאי לגרמנים. סודופלאטוב העיד כי הוא אישית העביר ל”מקס צפון” את תוכניות ההתקפה של “מבצע מארס” שקיבל לאחר אישור ה”סטאבקה” מידע מקביל העביר גם “מקס דרום”, 22 - כלומר על ידי סטאלין אישית. 23 שהתריע על ריכוזי כוחות באזור סטלינגרד. המסרים הללו הגיעו, לאחר שאומתו, לשולחנו של היטלר. זה בלע את הפיתיון והורה לארמיה השישית לעצור את התקדמותה לקווקז ולפנות מזרחה, לכיוון סטלינגרד. בו זמנית נערך הפיקוד העליון של הוורמאכט להדיפת ההתקפה במסגרת “מארס”. סטאלין קיבל החלטה קרת רוח: לא לדווח לז’וקוב כי כל תוכניות ההתקפה שלו הועברו לגרמנים, הערוכים להתקפה. זאת, ככל הנראה, כדי להשיג
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=