7 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון פעילות ציונית מעיראק עד ישראל . פעילותו הציונית החלה בעיראק, כאיש המחתרת הציונית-חלוצית. מוריה מילא במחתרת תפקידי הדרכה וארגון 1924 - שמואל (סמי) מוריה נולד בבצרה ב והתמנה לרכז ועדת העלייה, בתחילה בבצרה ובהמשך בבגדד. היה ממקימי זרוע "ההגנה" בבגדד. עולים, שצעדה 77 סייע בארגון ההעפלה האווירית הראשונה מעיראק לארץ ישראל. באותה שנה מוריה הוביל לארץ ישראל שיירה רגלית שכללה 1947 - ב , בימי מלחמת העצמאות, מוריה שב לעיראק כדי להמשיך בהעלאת יהודים לארץ. לאחר כשנה עלה סופית 1948 מבגדד דרך המדבר לבית הערבה. במרץ לישראל. יצא בשליחות המוסד לעלייה ב' לסוריה וללבנון כדי לבחון אפשרות להעלאת יהודי המקום לישראל. הוא התרשם כי מרבית היהודים אינם מעוניינים 1950 - ב בעלייה וכי רמת החיים שלהם גבוהה ולא נשקפת להם סכנה. לאור זאת ובשל קשיי הקליטה בארץ באותה תקופה המליץ שלא לפעול באותו שלב לעלייתם. הקים בו, בהוראת איסר הראל, את יחידת המסתערבים. מוריה גייס ליחידה בעיקר עולים חדשים 1952 בשנות המדינה הראשונות הצטרף לשב"כ ובשנת ממדינות ערב והם הוכשרו במשך כשנה. יצא מוריה בשליחות שב"כ וה"המוסד" לגרמניה. המשימה: להביא לארץ את אולריך שנפט, גרמני ששירת בוואפן אס. אס והגיע לארץ בזהות 1955 בנובמבר , מכר את סודות צה"ל לקציני מודיעין מצריים. מוריה בא 1954 - בדויה של יהודי ואף שירת כקצין בצה"ל. שנפט, שסולק מצה"ל נוכח חשדות בקשר לזהותו ב לגרמניה תחת זהות של קצין צבא עיראקי, יצר קשר עם שנפט ועודד אותו לחזור לישראל בזהות חדשה כדי לשמש כסוכן של המודיעין העיראקי. שנפט נפל במלכודת, שב לישראל, נאסר ונשפט לשבע שנות מאסר. להיקלט בתחומי ארץ ישראל. את המטוס שעמד להמריא משדה-התעופה בבגדד הטיסו זוג אמריקאים: לואי וסנברג ומייקל (איש לא זוכר את שמו המלא). אלה לא היו יהודים ציונים. הם הגיעו בשביל האקשן. המבצע כונה על שמם, מבצע -וגם לא פרו מייקלברג. על ההכנות הרבות בדרך לרגע ההמראה טרחו אנשי המוסד לעלייה ב', הגוף האחראי מטעם ההגנה על העלייה הבלתי חוקית באותם ימים, וחברי המחתרת היהודית בעיראק. עיתוי הנחיתה היה אמור להיות הנקודה הקריטית. הופעה של הבריטים ברגע הלא נכון הייתה עלולה לסכל את כל המבצע. לפיכך הוחלט כי הנחיתה בארץ ופיזור העולים חייבים להסתיים עד הזריחה. לפנות בוקר, נראה היה שהכל מתנהל 3:20 עשר דקות לפני ההמראה, בשעה כשורה. ואז, המכונית העשירית והאחרונה לא הופיעה. שלמה הלל, לימים חתן פרס ישראל ומי שהיה קברניט המבצע, לא ידע את נפשו מרוב דאגה. "חישבתי מראש כמה זמן אורכת הנסיעה מהבית שבו אספתי את העולים ועד לשדה התעופה", משחזר סמי מוריה, שנהג במכונית. "התקרבתי לשדה, ופתאום ראיתי מאות גמלים, בגודל שהשטן לא ברא, חוסמים לי את הכביש. לא ידעתי אם לרחם על עצמי, על הנוסעים, או על העולים שכבר ממתינים בשדה התעופה". לא היתה ברירה אלא להמתין לגמלים שיפנו את הכביש. רק ברגע האחרון, כשהמטוס כבר הסיע על המסלול, הספיקו העולים להיכנס אליו. סמי היה החוליה המקשרת בין שליחי המוסד לבין המחתרת בעיראק. הוא התגורר עם השליחים, עסק בגיוס מבריחים מקומיים וניהל משא ומתן עם קציני המשטרה העיראקית. "כמעט פספסנו את המטוס", סיפרה שולה מוריה, אשתו של סמי, שנסעה איתו בקבוצה האחרונה. "המאבטחים העבירו אותנו למטוס, כשכולנו אוחזים ידיים. כשהאורות נדלקו הייתה שמחה כזו, שרק התעצמה כשנפתחה הדלת של תא הטייס. מתוכו יצא שלמה הלל וכולנו קראנו בשמו יוסוף'. לא האמנו שזה הוא".-יוסוף, אבו-המחתרתי: 'אבו בשש וחצי נחת המטוס ביבנאל - המקום היחיד בצפון בו ניתן היה לנחות בלי להסב את תשומת לבם של הבריטים. , זמן לא רב אחרי שהצטרף לשב"כ, 1950 במאי 2 אימתו של כל מרגל פנו אל מוריה אנשי "המוסד" בבקשה ליטול על עצמו משימה בביירות ובדמשק. "אמרו לי שישנם יהודים בסכנה", הוא נזכר. "אבל יש בעיה, הייתי כבר מספר חודשים עובד של השב"כ, והייתי צריך לבקש אישור לפעילות. נכנסתי לאיסר הראל וסיפרתי לו על ההצעה של המוסד. איסר כמעט התעלף ושאל אותי 'אתה נורמלי? אתה נוסע לסוריה? מה יקרה אם .תיתפס?' השבתי לו שאני חייב להציל יהודים". איסר השתכנע כל איש מבצעים פוחד מהיום שבו ייכנס למקום במהלך מבצע ומישהו יזהה אותו ויצביע על זהותו האמיתית. לסמי זה כמעט קרה במרכז דמשק. "ערב לפני התוכנית שלי לחזור לביירות, אחרי שסיימתי משימה, ישבתי במסעדה של המלון ומה אני רואה? שני שולחנות ממני יושב איש מבצרה, שהייתי עושה לו פוליסות ביטוח. הוא ידע את שמי האמיתי. פחדתי שהוא יזהה אותי וישמע את המלצרים במלון קוראים לי בשם הבדוי שבו השתמשתי. מה לעשות? לקום ולברוח? למזלי הייתה לו פילגש יהודייה יפיפייה והוא אהב לשתות את הטיפה המרה. ניגשתי אליו ואיחלתי לו ערב טוב. הוא שאל מה אני עושה בדמשק, ועניתי לו שאני מחר נוסע לחאלב, ששמעתי שמצב היהודים לא טוב שם ואני רוצה להעביר את משפחתי לטהרן. ככה יצא לי סיפור לאותו סוחר. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנלך למועדון יחד לבלות את הערב. הכול כדי לצאת מהמסעדה שלא בטעות יפנו אלי בשם הבדוי שלי. יצאנו למועדון, ולמחרת בבוקר הצלחתי לשוב לביירות ומשם לארץ". פרשייה נוספת מפורסמת בה היה מעורב הייתה מעצרו של אולריך שנפט, גרמני שביקש לרגל אחר פעילות צה"ל. שנפט נולד בגרמניה והתגייס לוואפן אס.אס במלחמת העולם השנייה. לאחר סיומה נפל בשבי האמריקאים ושוחרר מבלי שזוהה כחבר אס.אס. לאחר מפגש עם יהודי ניצול שואה בגרמניה החליט שנפט להתחזות ליהודי ולעלות לישראל. לאחר הגעתו ביקש להצטרף לשירות קבע. 1952 התגייס לצה"ל והגיע לדרגת סגן. בשנת בדיקה של ביטחון שדה מצאה אותו לא אמין והוא שוחרר. מספר שנים לאחר מכן, בעקבות בעיות כספיות ואישיות פנה שנפט לקונסול מצרים באיטליה וביקש לרגל אחר ישראל עבור המצרים. מידע זה הגיע לידי השב"כ שיצא לעצור את שנפט. סמי מוריה התחזה לקצין מודיעין עיראקי ונפגש עם שנפט בגרמניה. הוא הציע לו לרגל אחר ישראל עבור עיראק. שנפט נענה והשניים עשו את דרכם יחדיו לפריז ומשם טס לישראל. מחוץ לשדה התעופה בלוד חיכו לו אנשי השב"כ. שנפט נשפט, נמצא אשם ונידון לשבע שנות מאסר. בעקבות אותו מבצע נחשב מוריה עד היום לאחד מלוחמי הסתר המיתולוגיים של ישראל. הערות למאמר מתפרסמות בגיליון האינטרנטי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=