6 2016 אפריל | 74 גיליון אך אלה חלפו עד מהרה. עיקר עיסוקה של המחלקה בשנים הראשונות היה במסתננים מרצועת עזה ומגבולות סוריה ולבנון, שנשלחו על ידי שירותי לבנוני בהתאמה. לאחר מספר שנים יצא מטעם -המודיעין המצרי והסורי , התמנה 1967 המוסד לשליחות בת שבע שנים באירופה. עם שובו, באוגוסט שוב לראש היחידה לסיכול ריגול ערבי ופח"ע ולסגן ראש האגף הערבי עד . בתקופה זו כבר עבר מרכז הכובד של הפעילות למלחמה 1971- לפרישתו ב בפח"ע בישראל ובשטחים. "למותר לציין כי מרבית פעילותו בשירות ובמוסד, להוציא הקטעים המופיעים בכתבה זו, הנה ותישאר עלומה". "כשהייתי ראש המחלקה לסיכול ריגול ערבי הודיעו לנו יום אחד ממשטרת כפר סבא שהתייצבה איזה זונה, מספרת שערבי מכובד שהכירה התחיל לשאול אותה על מחנות צבא, על החיילים, וזה לא מצא חן בעיניה", סיפר סמי. "אמרתי 'תזמינו אותה'. כשבאה שאלתי אותה אם הוא בא קבוע, וזו ענתה שכן. שאלתי אם היא מוכנה לקחת עליה מכשיר האזנה, והיא הסכימה. הגבר הגיע, התחיל עם השאלות ובסוף קבע: 'עכשיו כבר צריכים ללכת למיטה'. היא ביקשה ללכת לשירותים והורידה את המכשיר. הוא באמת ריגל עבור המצרים, וזה היה הסוף שלו. , בעיראק כשהייתי האחראי על העלייה, סיפר לי אחד 1947- במקרה אחר, ב המדריכים ב'חלוץ הצעיר' שנער אמר לו בהיסוס, מתבייש: 'סבתא שלי... מפעילה בנות' - הוא לא רצה להגיד בית זונות - 'ומגיע לשם ערבי מפלסטין שבועיים'. בהיותי האחראי זימנתי את הנער ואמרתי-באוטו גדול, כל שבוע לו שיראה לי את הבית של הסבתא. דפקתי בדלת, פתחו ושאלו: 'מה אתה רוצה?' 'אני לא קליינט', עניתי, 'יש לי משהו להגיד אישית לגורשייה' - בערבית קוראים לזה קרוואדה, רועת זונות, מאדאם. היא באה ושאלה 'מה אתה רוצה?', אמרתי לה, 'אני שליח מארץ הקודש, הנכד שלך לומד עברית אצלנו. הוא סיפר שיש מישהו אצלך שבא מפלסטין'. היא אישרה ואמרה שהוא עובד בתחנת השידור הבריטית ביפו. ביקשתי לראות אותו. הגיע בחור צעיר, מדבר יידיש, אנגלית ועברית אפילו יותר טובה משלי. שכנעתי איש באוטו שלו לארץ ישראל, שהרי גם ככה הוא נוסע 16 אותו שייקח מבגדד עד גדרה. הוא הסכים - וזה הציל אותו. בהמשך שלחנו אותו עם עוד איש – והוא נעלם. חודש, חודשיים – אין זכר. 16 דינר. הלכתי אליה ושאלתי מה קורה. היא 400 "החלטנו לתת לסבתא מתנה, אמרה שגם היא לא יודעת מה אתו וביקשתי שאם יבוא, שתודיע באמצעות הנכד. נתתי לה את הכסף, זה סכום שאפשר לקנות בו בית. היא פתחה את המעטפה, זרקה אותה לעברי והתחילה לבכות. אמרה, 'לא עשיתי את זה בשביל כסף, אלא בשביל ארץ הקודש. אתם רוצים לתת לי מתנה?', אמרתי לה שכן. ענתה: 'יש לי בקשה. תראו באיזה זוהמה אני גרה. קחו את הנכד שלי אליכם לארץ ישראל'. הבטחתי לה וקיימתי. במשלוח הראשון, שהיה , שלחתי אותו לארץ. כשבאתי לארץ לא הייתה לי בעיה 1947 בסוף ספטמבר לאתר אותו. הוא נקלט יפה. המורה האחראי שם אמר שהוא 'ילד מצוין, יש בו פוטנציאל'. אימצתי אותו כבן בית. הוא הגיע לדרגת אלוף משנה". "לפני שהעולים נסעו לשדה דב ריכזו אותם בבית הכנסת. מרדכי בן פורת, שכתב ספר על התקופה, כתב לי שיום אחד הוא ראה שם את המאדאם הזו בבית הכנסת. אמר לה: 'איזה לבוש יפה, מה את מגונדרת? ענתה: 'אני הולכת לארץ הקודש, כשארד מהאווירון אני רוצה להשתטח ולנשק את האדמה'. "יום אחד שמעתי פאנל שדן בקשר בין יהדות בבל לארץ ישראל. שלמה הלל לארץ 13 דיבר על העלייה שלו, מרדכי בן פורת על שלו. הנכד הגיע בגיל וכשהגיע תורו לדבר הוא זכר רק את בית הזונות בבגדד. הקהל היה נבוך לשמע המילים 'זונות יהודיות'. כתבתי מכתב קשה ושאלתי איפה היו כל מנהיגי העדה, רבניה, עובדיה, פקידיה, משורריה, איפה היו? אם ילדה יהודייה הגיעה לבית זונות, סימן שהילדות שלה הייתה קשה מאוד. עכשיו נזכרים שהיה בית זונות? בסוף אמרתי לגורשייה, 'אני גאה בך, את יותר טובה מכל אלה שרק יודעים לדבר. עזרת לעם ישראל ולמדינה". 1 מבצע מייקלברג: סמי מוריה מסייע בהעלאת יהודי עיראק זה לא פשוט להנחית מטוס בלב ארץ עוינת, לשהות בה בלי לעורר חשד במשך שלושה ימים, ואז להטיס אותו עמוס עולים בחזרה הביתה, עניין של , הבריטים שולטים 1947 אלף ק"מ. זה הופך עוד פחות פשוט כשהשנה היא בארץ ובהתאם למדיניות ה'ספר הלבן', לא ששים לאפשר לפליטים יהודים עזב ומסר ידיעות 1954 : אולריך שנפט, איש ס.ס. בא לארץ כפליט שואה, התגייס לצה"ל והגיע לדרגת קצונה. בשנת 1988 כתבה מעיתון "במחנה" מדצמבר למודיעין המצרי. בעקבות המבצע ללכידתו של שנפט, נחשב מוריה עד היום לאחד מלוחמי הסתר המיתולוגיים של ישראל
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=