39 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון שעבוד, מבקש הבורא מהעם את היכולת להלחם, להקריב נפש, לקפוץ למים ולהיטלטל במדבר - ואגב כך נותן להם שיעורים בחוכמת המלחמה. אחת התובנות הבסיסיות שלומד העם נוגעת לקשר הסימביוטי כמעט בין המודיעין בשעת מלחמה לבין פעילות הכוחות בשדה הקרב (פעילות אג”מית). ללא מודיעין טוב, לא יצלחו הכוחות בשטח ולא יושג ניצחון. שנה מאוחר יותר להביא 3,000-הלקחים האלה בדיוק יסייעו יותר מ להכרעה בין אותם כוחות בדיוק: צבא מצרים על רכבו ופרשיו מול בני ישראל המכים בו מכה קשה ויוצאים ביד רמה למתקפת נגד. האירועים האלו יקרו גם באותה זירה בדיוק, ובעקבות אותה תובנה של חשיבות מידע מודיעיני מדויק על כוונות האויב לשם השגת ניצחון. “אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל, מידע סיגינטי מפי פרעה תמלאמו נפשי, אוריק חרבי תורישמו ידי”, נכתב בשירת הים. הפסוק אינו מבאר מהיכן הושג הידע ואיך הועבר לבני ישראל, אך ניכר מהמילה הפותחת “אמר” כי מדובר במודיעין סיגינטי (המבוסס על האזנה), ש”מעביר” יוצר כל לעמו. בדומה לפסוק “ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר”, ברור שזהו מקור מידע שמעביר את דברי פרעה לבני ישראל, וכי לא מדובר בפנייה ישירה, משום שבפסוק עצמו מתייחס פרעה לבני ישראל בגוף שלישי, “סגר עליהם המדבר”. אלה דוגמאות ראשונות לחשיבותו של שנים 2,900 המידע הסיגינטי, שיתחיל לתפוס חשיבות בעולם המודיעין רק 6 לאחר מכן, ערב מלחמת העולם הראשונה. לאחר שכוח תוקף יוצר מגע עם האויב (“ארדוף אשיג”) הוא חותר להכרעה מידית, ורק לאחר מכן יכול מתפנה לכל היתר (“אחלק שלל, תמלאמו נפשי”). על פי המידע הסיגינטי המגיע לבני ישראל, פרעה עובד הפוך ובחוסר היגיון: א.ארדוף, ב.אשיג, ג.אחלק שלל, ד.תמלאמו נפשי, ורק אז, לקינוח - ה.אריק חרבי. אלא שהעמקה במידע שהצטבר אצל פרעה מבהירה כי פרעה בהחלט עבד “לפי הספר” ובהתאם להיגיון הצבאי. מספרו של הרב והדרשן יששכר דב אליאך “פנינים משולחן גבוה – על מתברר כי פרעה עצמו הכין את תוכנית הקרב שלו, 7 פרשיות השבוע” וזאת על סמך מידע מודיעיני ממקור גלוי: השיחות הדיפלומטיות עם משה ואהרון. על שאלתו של פרעה, מי ייצאו ממצרים (“מי ומי ההולכים”) הוא מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינו וּבִזְקֵנֵינו נֵלֵך בְּבָנֵינו וּבִבְנוֹתֵנו וַיֹּאמֶרמקבל את התשובה: “ הקמ”נים המצריים ממהרים להפיק 8.”בְּצֹאנֵנו וּבִבְקָרֵנו נֵלֵך כִּי חַג ה' לָנוּ. מהתשובה את המידע המודיעיני ולעדכן את חדרי המלחמה. לדבריהם, סדר התנועה של בני ישראל היוצאים ממצרים יהיה כדלקמן: בחוד המנהיגים ובראשם משה ואהרון, אחריהם הנערים והזקנים, ושלישיים בסדר התנועה הצעירים הפגיעים יותר (“בנינו ובנותינו”). במאסף ייכללו הצאן והבקר. זהו פרט המידע החשוב ביותר מבחינה צבאית, העובדה שהטור אינו כולל מאסף שייגן עליו מהעורף. בהתחשב בסדר התנועה מגבש פרעה במהירות תוכנית קרב חפוזה: כוח הכרעה בעל ניידות גבוהה ואמצעים לוגיסטיים לאיסוף השלל הרב. “ויאסור, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עימו וייקח, שש-מאות רכב בחור, וכול, כלומר: כוח המשימה מורכב משלושה 9 רכב מצריים; ושלישים, על-כולו.“ חלקים: יחידת עילית ניידת מהירה מאד ובעלת כוח הכרעה (“שש מאות רכב בחור”), יחידות חי”ר רגילות, איטיות יותר מטבע הדברים (“ואת עמו לקח עמו”), ואנשי לוגיסטיקה האחראים על איסוף השלל הרב הצפוי (“ושלישים על כולו”). התוכנית לכוח פשוטה: מרדף מהיר אחרי העבדים הנמלטים, עם השגתם יוקדש המאמץ העיקרי לאיסוף השלל שבסוף הטור (“ארדוף אשיג אחלק שלל”). בשלב הבא יתקדם הכוח לסוף הטור וייקח בשבי את הנשים והילדים (“תמלאמו נפשי” – ימלא את מכלאות השבויים בנפשות רבות). רק אז יבוא שלב ההכרעה מול חלקו הקדמי של הטור, שיושמד לפי חרב (“אריק חרבי”). ההמשך, יהיה כבר תחקירים שאחרי מעשה ועבודה נמרצת של אנשי הדוברות ויחסי הציבור, שינחילו את מורשת הניצחון הפרעוני המופלא לדורות הבאים (“תורישמו ידי” מלשון מורשת ומהשורש ר.ש.מ – רישומים על גבי אסטלות ניצחון לדורות שיבואו). אלא שהתוכנית הזו משתבשת כמעט מתחילתה. המרדף מתעכב בגלל בעיות טכניות (“ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו , בני ישראל נסים לים והמצריים אחריהם, וכשיוצא אחרון 10 בכבדות”) הישראלים מהים - משיב ה’ על הרודפים את מי הים, והשאר הלא כתוב לדורות בשירת הים. האל מלמד את עמו פרק חיוני בניהול מערכה: לא לצאת לקרב ללא מודיעין מתאים על כוחות האויב, ורצוי גם על כוונותיו. לא די במודיעין חזותי 11 “ויישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם”.(ויזינט), כוונות האויב נלמדות מתוך הקשבה ולימוד של פקודותיו בעזרת טכנולוגיה סיגינטית. הידע הזה מאפשר למשוך את האויב למלכודת ושם להביא עליו את סופו. השיעור הזה נלמד על ידי היוצאים ממצרים הצדדים נפגשים שוב שנים לאחר מכן סב 3225 לבריאת העולם על פי הלוח היהודי. 2668 בשנת .גלגל ההיסטוריה על צירו והפגיש שוב את אותם הצדדים, באותה הזירה , ביום השמיני למלחמת יום הכיפורים. 1973 באוקטובר 14- זה קרה ב שמונה ימים קודם לכן חצו שתי ארמיות מצריות את תעלת סואץ וכבשו את קו המוצבים הדליל שהיה פרוש לאורכה. קצת יותר מרבע מיליון חיילים החיילים שאיישו את 426 מצריים הצליחו, ללא מאמץ גדול, להביס את הביצורים, רובם המכריע אינם לוחמים קרביים. המצרים התבססו בגדה המזרחית של התעלה, מוגנים מתקיפות חיל האוויר הישראלי בזכות שלוש השנים שקדמו ללחימה. עם -“מטריית הטילים” הצפופה שנבנתה ב זאת, עיקר כוחו של השריון המצרי נותר בחלקה המערבי של התעלה. על פי תוכנית המלחמה של המצרים, לאחר ההתבססות בעמדותיהם בגדה המזרחית הם תכננו לאפשר לשריון לצלוח את הגשרים שהוקמו במהלך המצרים סירבו להפסקת אש בקווים הנוכחיים וביקשו לנצל את הצלחתם כדי להמשיך לשלב לא ברור מדוע. שאזלי מתאר בספרו הבא בתוכניתם ולהתקדם לכיוון מעברי ההרים בסיני, כיצד ביקש שר המלחמה המצרי אחמד איסמעיל לפגוש אותו: "בפיו הייתה השאלה שחששתי ממנה יותר מכל - האם איננו יכולים לנצל את הצלחתנו כדי לפתח מתקפה לעבר המעברים? הייתה זו שגיאתו הראשונה של המטה הכללי, שממנה נבעו שאר השגיאות"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=