37 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון חושבים שהוא אתיופי", אמר שלמור על עמיתו טגניה, "אבל הוא באמת פולנייה". פולנייה או לא, טגניה הוא סלב, בישראל בכלל ובעדה האתיופית בפרט, וכמובן לא היה עמית שלא הצטלם אתו בסוף ההרצאה. אחר כך שוחח אתנו "מר רדיו" אריה גולן, שנראה כמו קיסר רומאי, עם שיערו הלבן ותווי פניו החזקים. והקול שלו, הו, איזה קול נפלא יש לו. פתחה את המפגש וסיימה אותו בהרצאה על העיתונות הכתובה ניבה לניר, עיתונאית בכירה וותיקה, שסיפרה בחיוך שנזרקה מ"על המשמר" בגלל שהייתה שמאלנית מדי. לניר הייתה גם הדוברת ומנהלת מערכת הבחירות של יצחק רבין, והיא ידעה לספר איך העולם התקשורתי נראה משני עברי המתרס. בקהל ישבה גלעדה, בתו של ראש ממשלה אחר, יצחק שמיר ז"ל, מנטורית של דבי, אחת העמיתות בתוכנית. את דבי פגשתי לפני מספר שבועות בקניון סירקין בפאתי פתח תקווה. אמרו לי שהיא מוכשרת ויפה, אבל לא ידעתי עד כמה. כשנכנסה לקפה "גרג" בקניון קמתי לקראתה מייד, והיא שאלה: "איך זיהית אותי?" חייכתי. היא באמת לא יודעת? דבי עלתה לישראל דרך סודן כשהייתה בת שנתיים. היא גדלה באשקלון ("ילדה של בית") ואחרי שירות צבאי בחיל האוויר למדה לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, ובהמשך לתואר שני בעבודה סוציאלית עם התמחות בבריאות הנפש. אחת הנשים שבהן היא מטפלת, אישה מבוגרת ממוצא רוסי, מתגאה בכך שלמטפלת שלה יש תואר שני. דבי מקבלת את ההתפעלות הזו ברגשות מעורבים. גם אני. היום דבי חברה בגרעין קהילתי בפתח תקווה, עובדת בפרויקט של דיור מוגן לקהילה האתיופית באור יהודה ולומדת, ביוזמת "רקיע", לתואר שני נוסף, והפעם בניהול מערכות בריאות. "רקיע" גם דאגה לגייס בביתה של אחת ממורות המשרד, ובקיצור לא נח לרגע, שורף את כבישי הארץ בין אשדוד, ירושלים, הרצליה ורחובות. "אני מאמין בעבודה מאד קשה, ואני מאמין שאוכל להגיע רחוק. אני לא נח ואני דורש את זה מכל מי שנמצא סביבי", הוא מסביר. למרות כל הישגיו אני שומע בקולו גם צלילים של תסכול. הוא מדבר על הדבר שהכי חסר לאתיופים בארץ – וזו רשת ההיכרויות שיש לישראלים ותיקים. אני אומר לו שבזכותו יש לי עכשיו חבר במשרד המדע, אבל הוא לא שותף לראייה המבודחת שלי. הוא כנראה יודע למה. לאחר שלושה מחזורים ניתן להצביע, "בצניעות ובענווה", כדברי מנהלי התוכנית, על הישגים מרשימים של בוגרי "רקיע". זאת הן בשדרוג מקום תעסוקתם, הן בהרחבת השכלתם והן בתרומתם לקהילה האתיופית. כך, למשל, ארבעה בוגרים כבר השתלבו בסיוע "רקיע" בתפקידי פיקוד מקצועיים במשטרת ישראל בתחומי החקירות והתביעות; אחת הבוגרות סיימה בהצלחה קורס צוערים של משרד החוץ ומכהנת כסגנית שגריר במינאמר; אחד מבוגרי התוכנית, מעולם הבמה, יזם ומוביל את פסטיבל חג הסיגד זו השנה הרביעית, ולאחרונה זכה בפרס היצירה הציונית מטעם משרד התרבות. היד עודנה נטויה. העמיתים הם ישראלים, מעודכנים, משכילים, בטוחים בעצמם, ועדיין שונים, אולי רק בצבע עורם, אבל אולי גם בתחושת יציבות הקרקע שמתחת לרגליהם. הלב מתרחב כשרואים אותם. הם ההווה והעתיד שלנו. ומובילי תוכנית "רקיע", מתנדבי "אגמון", מחבקים אותם באהבה ובגאווה שאינה מוסתרת. תוכנית "רקיע" מפתחת ומעצימה צעירים משכילים יוצאי אתיופיה להגשמה אישית, למנהיגות ולהובלת שינוי למען קידומה ושגשוגה של הקהילה. על מנת שהיא תוכל להשתלב באופן מיטבי, תורם ומלא בחברה הישראלית. בשת"פ בין עמותות "טבקה" ו"אגמון". חברי "אגמון" מקיימים את 2012 התוכנית נוסדה בשנת התוכנית בהתנדבות, כהמשך טבעי להשתתפותם ולהובלתם את המבצעים החשאיים להעלאת בני שנה. חברי "אגמון" רואים בכך שליחות חברתית חשובה, המהווה 30-הקהילה לישראל לפני כ סגירת המעגל בין העלאת בני הקהילה ושילובם בחברה הישראלית. חניכים, שנבחרו מתוך עשרות מועמדים העוברים תהליך מיון וסינון 15-עד עתה מנה כל מחזור כ קפדני וסדרת ראיונות על ידי חברינו, בהשתתפות פסיכולוגים גם מקרב הקהילה האתיופית. התוכנית הפכה במרוצת השנים לאבן שואבת לצעירים משכילים בני הקהילה המתדפקים על דלתותיה, ולמרבה הצער המקום צר מלהכיל את כולם. המועמדים הרבים מגיעים בשיטת "חבר מביא חבר", עדות למעמד היוקרתי שלה זוכה התוכנית בקרב צעירי הקהילה. נשים. 7 חניכים, מחציתם בעלי תואר שני, ובתוכם 17 נפתח המחזור הרביעי המונה 2016 במרץ "רקיע" - פרויקט התנדבותי למען הקהילה האתיופית מלגת לימודים מלאה למימון התואר במכללה האקדמית לישראל ברמת גן. דבי משופעת באנרגיות, חן וביטחון עצמי שיש רק לאנשים צעירים ומוכשרים. היא מדברת על תקרת הזכוכית שעמה נאלצים האתיופים להתמודד, והיא מדברת בכנות גם על תקרת הזכוכית שהאתיופים מציבים לעצמם. חסרה רשת ההיכרויות שיש לישראלים ותיקים לאביאל חיכיתי בקפטריה במרכז הקמפוס של המרכז הבינתחומי בהרצליה, ולא ראיתי מסביב אף אחד שעורו כהה. כשהגיע השעה שקבענו צצו, מעשה שטן, שחומי עור מכל הכיוונים. אבל זיהיתי את אביאל מייד, בגלל חיוכו הרחב והאור בעיניים. גם אביאל עלה לישראל דרך סודן. הוא שנה אני מכיר 30- היה בן חמש וחצי. "יותר מ את המוסד," הוא אומר בחיוך. אביאל נשוי לאברש והוא אבא למיכאל בן הארבע ולקטנצ'יק איתי. הם גרים באשדוד. אברש עובדת במכללה האקדמית קריית אונו, והתקבלה כעמיתה לתוכנית "רקיע" . אביאל עובד מדינה, התחיל במשרד הפנים וכיום הוא במשרד המדע, עוזר של המדענית הראשית. לפני כן שירת במשמר הגבול ועשה תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה. הוא לומד במרכז הבינתחומי לתואר שני בבית הספר לממשל ודיפלומטיה, ומתמחה במדיניות ציבורית. כמי שיודע על בשרו מה גובה שכר הלימוד בבינתחומי אני מתעניין בעדינות, ולומד שבסיוע של שביט ויריב הצליחו להרכיב מלגה שלמה מכמה חלקים, ומשרד המדע תורם את חלקו על ידי אישור יום לימודים שבועי. אביאל מחזק גם את האנגלית שלו בשיעורים פרטיים קסה ביינסאי - הרבור, בוגרת מחזור א' של תוכנית "רקיע". היום, סגנית שגריר ישראל במיאנמר
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=