31 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון במכתב נאמר כי השליח ששוגר למושל האוררטי חזר ודיווח כי בירר עם המושל את שנצטווה, כפי שהורה המלך. לכך הוסיף כי מתצפיות שערך, ), עיר אוררטית, מול Harda כוחותיו של המושל ערוכים סביבו בחרדה ( בל שלושה מכתבים בהקשר לעליית המתח -חור-אמידי. למעשה שלח ליפ בחרדה והעביר גם דיווחים של סוכנים שהצליחו לשים ידם על תקשורת בין מלך אוררטו לבין מושל חרדה. במכתב השני דיווח כי כוחות הצבא בחרדה מצויים במערך קרבי וכי מלך אוררטו הורה להם להפסיק עבודות שעליהן ציווה קודם לכן ודרש להאכיל את סוסיהם עד שיגיע שליח ממנו. הפסקת העבודות היוותה אזהרה ברורה – יש מתקפה מתקרבת על אשור. מאז ומתמיד היוו מתורגמנים סייעו לדלות מידע מעריקים עריקים מקור למידע רב ערך. כאלה היו גם העריקים ממדינות אויב שמצאו מקלט באשור, וזכו לתשומת לב רבה מצד האשורים. זה ניכר במכתב ), קצין אשורי שהיה מוצב בבבל, Assur-ussalim אושלים (-מאשור לפנה"ס). "לגבי Essarhaddon) (669-680( שנשלח למלך אשרחדון חילות המצב המוצבים במצודות באוררטו כתב לי המלך כי עליי להעביר להם הוראה לשים לב לעריקים שסביבם, וברגע שימלט אליהם עריק - יש להפקידו מיד באחריות שליח המלך ולשלחו לנסיך הכתר. אם יש בפיו דיווח יש לומר לו שעליו למסרו לנסיך הכתר. סופר דובר שפתו יהיה נוכח וירשום מפיו את המידע, ואחר כך יחתום אותו בחותם. קצין המטה של נסיך הכתר ישגר המכתב במהירות אל המלך". כמשתמע, נוצרו לעתים קשיי שפה בעת תחקור עריקים, כמו גם שבויים, בעיקר כשאלה לא היו שמיים ושפתם הייתה שונה מזו של האשורים. לצורך זה נשענו האשורים על מומחים. לעתים קרובות הגיעו עריקים למדינות חיץ, חלקן מדינות וסליות של אשור, בדרכם אליה. שליטי אותן מדינות היו אמורים להסגירם לידי שליחים אשוריים, אולם לא תמיד עשו כן. למותר סטרית, וכשם שהיו שנמלטו לאשור -לציין כי דרכם של העריקים הייתה דו - אחרים עשו דרכם בכיוון ההפוך. בארכיונים האשוריים נותרו דיווחים על איש. לא רק עצם 400- שתי עריקות רחבות היקף, אחת מהן כללה יותר מ אובדן האנשים היה חשוב, אלא גם העובדה שיריביה של אשור יכלו לקבל מהם מידע חשוב עליה, ולכן סיפקו להם מקלט. שני הצדדים הפעילו לחץ על מדינות החיץ כדי שאלה ימסרו להם את עריקי הצד השני ויסגירו חזרה את עריקיהם שלהם. היה זה אפוא מבחן נאמנות של אותן מדינות לצד זה או אחר. ) - מדינת חיץ הררית בין אשור Subria מדינת חיץ כזו הייתה סובריה ( באחד המקרים הוחזקו מספר עריקים בעיר 3 לאוררטו, מצפון מערב לאשור. ) שבסובריה. לאחר משא ומתן יצאה משלחת אשורית ובה שני Penzo פנזו ( קצינים ושני סריסים (הפקידות האשורית הבכירה הייתה מורכבת בעיקר ללוות את הבורחים חזרה לסוריה. אלה נמסרו לידי האשורים מסריסים). והעסקה נחתמה בארוחה שבה נטל חלק אחיו של מלך סובריה. לאחר הסעודה יצאה המשלחת לעבר סוריה, אך חבריה מצאו עצמם במארב של -אשור-הסוברים. בתום הקרב נפלו בשבי ששה חיילים ושני הסריסים. שה )Tushan ), המושל האשורי של תושאן ( Csa-Assur-dubbo דובה ( שהיה אחראי לעסקה, שלח מיד מכתב למלך סובריה ודרש את שחרורם לאלתר של החיילים. אף שהמלך סירב לקבל אחריות למארב הוא הבטיח אשור פתח -שהעניין ייבדק ואם ימצאו האשורים בארצו - הם יוחזרו. שה במרדף ומצא שהחיילים השבויים הועברו לאחד ממבצרי סובריה. הוא דיווח על כך למלכו, שציווה לנקוט תגובה קשה - לחטוף מספר דומה של סוברים, בבחינת "עין תחת עין". למרבה הצער לא נמצא תיעוד נוסף אודות הפרשה. במקרה אחר ניסו האשורים ללכוד עריק אשורי שהסתתר בסובריה לפנה"ס ועד סוף המאה השביעית לפנה"ס. תחילתה באזור החידקל העליון, עיראק של 21- אשור היא ממלכה שמית שהתקיימה בין סוף המאה ה . עיר הבירה השתנתה במהלך התקופות 2 ימינו, הידוע כמסופוטמיה - האזור המשתרע בין נהרות הפרת והחידקל, חלקו המזרחי של הסהר הפורה ובמיוחד ידועות הבירות אשור ונינווה. לאורך השנים ידעו כוחה וחשיבותה של אשור עליות ומורדות. מהאלף השביעי לפני הספירה, עת החלה ההיסטוריה היישובית במסופוטמיה, היו מספר ממלכות ששלטו באזור שאשור הייתה כפופה להן. עלייתה לגדולה התרחשה בימי הפלישה האמורית למסופוטמיה, כשאחד מראשי לפנה"ס - התאריכים הנקובים בהקשר לשליטים מייצגים את שנות שלטונם) שם עצמו למלך 1791-1813 השבטים הללו, שמשי אדד הראשון ( אשור. במשך שלטונו ובעקבות כיבושיו הפכה אשור למעצמה החשובה ביותר של העולם הידוע אז. לפנה"ס. מאז התכווץ כוחה 1776- כיבושיה כללו את כל השטח שבין עילם לים התיכון. בימי יורשו נפלה הממלכה לידי חמורבי, מלך בבל, ב לפנה"ס אף הפכה למדינה ואסלית של ממלכת מיתני - ממלכה חורית בצפון מערב מסופוטמיה, בין חת לאשור. רק כשנשבר כוחם 1472- וב לפנה"ס, התחדש מעמדה של הממלכה האשורית. בתוך כמאה שנים הגיעה זו 1365- של המיתנים מחמת התקפות של החיתים עליהם, סמוך ל I לשיא חדש של התפשטות, שבעקבותיו שוב חלה ירידה זמנית עד לעלייתה מחדש לפסגה, בעיקר בשנות מלכותו הארוכות של תגלת פלאסר שנות מאבקי הישרדות חזרה אשור למעמדה הרם. עם 200- לפנה"ס). לאחר מותו חלה ירידה איטית אך מתמדת, ורק לאחר כ 1078-1116( לפנה"ס) נגד הברית שכללה גם 853 לפנה"ס), שנודע בתולדותינו עקב קרב קרקר ( III (824-858 המלכים שהרחיבו את הממלכה נמנה שלמנאסר את מרכבות אחאב, מלך ישראל. 3 הירידה הבאה בכוחה של אשור, התרחשה, בין היתר, בשל התפשטות ממלכת אוררטו (אררט) שבצפון - מדינה בסביבות ימת ואן שבטורקיה. והחלה (שוב) תקופה חדשה. בין היתר נלחם בהצלחה נגד אוררטו, ובהמשך יצא לכיבוש III לפנה"ס עלה על כס המלוכה תגלת פלאסר 745- ב מחדש של סוריה והגיע גם לממלכת ישראל וקרע ממנה מספר מחוזות. הוא הנהיג חידוש גדול כשבמקום להשמיד מורדים מועדים בהמוניהם, הוציא להורג רק מעטים ממנהיגי המרד. מנגד הוא הגלה רבים מתושבי המחוז למקום שאף הוא הושקט על ידי הגליית אוכלוסייתו. מאז נתקבלה לפנה"ס), מגדולי מלכי אשור, כבש II (705-721 שיטה זו באשור כאמצעי היעיל ביותר לדיכוי התנגדות של עמים משועבדים. בנו הצעיר סרגון למזרח טורקיה והחריב מספר ערים באוררטו. הוא גם הקים עיר מלכות חדשה, לה קרא 714- את שומרון ולאחר עוד מספר מסעות מלחמה פלש ב לפנה"ס), הסתבך רוב שנות מלכותו במלחמות עם בבל ועילם. כן יצא לדכא התקוממות 681-705 "מבצר סרגון" (דור שרוכאן). בנו, סנחריב ( שבה היה מעורב חזקיהו, מלך יהודה. לפנה"ס), שאף הצליח לכבוש את מצרים. לאחר מותו חלה ירידה תלולה נוכח מלחמה 633-668 מלכה הגדול האחרון של אשור היה אשורבניפל ( לפנה"ס חרבה נינווה. אשור חדלה להיות מדינה עצמאית. 612- לפנה"ס) וב 614 מדית. הבירה חרן נכבשה (-ממושכת בין אשור לבין ברית בבלית 1 ואלה תולדות אשור
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=