22 2016 אפריל | 74 גיליון מודיעיון מבט לעומק המודיעין מודיעיון ההודעה. בשלב זה הוא היה מאוד זהיר והססן בעקבות אירועי “כחול לבן”, לעומת הערכות המוסד. 1973 ולאור העובדה שאמ”ן יצא צודק באביב זמיר חשש לקחת על עצמו אחריות כזו. לבסוף הוא מסר את הידיעה בצורה ודאית ופסקנית על סמך תחקיר ממצה שערך למרוואן, ובו נפרסה כל תוכנית המלחמה המצרית. המידע שקיבל וניתוח תשובותיו של מרוואן 8- הביאו אותו למסקנה שהידיעה אמינה, כפי שדיווח לגולדה בלשכתה ב באוקטובר. אילו נמסרה הידיעה באופן פחות נחרץ, יתכן שהיחס היה אחר. שכן גם אחרי שהתקבלה הידיעה, דיין וזעירא הביעים היסוסים והחזיקו בדעה שיתכן שכלל 08:05- באוקטובר ב 6- שהיא אינה נכונה ולא תיפתח מלחמה. בדיון ב את הרמטכ”ל ואת גולדה ונושאו היקף הגיוס והנחתת מכה מקדימה, אמר “על סמך הידיעות שיש עתה לא נוכל להכות מכה מונעת...אם לא דיין: גם זעירא מביע עמדה שיתכן שבסופו של דבר יפתחו באש, לא נפתח באש”. לא יפתחו הערבים באש. לעומתם ראש הממשלה והרמטכ”ל דדו התייחסו “קראתי את המברק של האיש לידיעה במלוא הרצינות והחומרה. דדו אמר: מרגע שקיבל את הידיעה פעל דדו מתוך הנחה של צביקה. השדר אותנטי”. שישראל עומדת בפני מלחמה. באוקטובר: ישראל עברה למתקפה 14-10 : השלב השני באוקטובר תם שלב הבלימה, על כל חוסר הוודאות והחרדות שליוו 10- ב באותו היום דחק צה”ל את הסורים בחזרה לקווי הפסקת האש.אותו ובדרום נוצר מצב סטטי. בשעות הערב התכנס קבינט המלחמה של גולדה (שכלל אותה ואת דיין, יגאל אלון וישראל גלילי) עם צמרת הפיקוד של צה”ל בלשכת ראש הממשלה. ההתייעצות דנה כיצד להמשיך את המלחמה - האם לפתוח בהתקפה מעבר לקו הפסקת האש עם סוריה כדי לשבור את צבאה ולכפות עליה הפסקת אש, או להתבצר בקו הגנה בגולן ולשלוח אוגדה מהצפון לחזית הדרומית? הישיבה התכנסה בהתראה קצרה והתחילה ללא נוכחותו של ראש המוסד, שהוזעק אליה והגיע בהמשכה. בשלב זה הפגין זמיר ביטחון עצמי והביע את דעתו לא רק כראש המוסד אלא גם כאלוף בעל ניסיון צבאי. בדיון אמר זמיר למפקדי צה”ל שלמיטב ידיעתו מטרות המלחמה של המצרים השתנו “היעד האידיאלי הוא ואין בכוונתם לחדור לתוככי סיני, אלא שמבחינתם קו המעברים [הגידי והמתלה]”. בהמשך הישיבה, לאחר עזיבת צמרת צה”ל, נמשך הדיון עם ראש הממשלה, שר הביטחון, גלילי, אלון והאלוף אהרון יריב. בדיון זה מתח זמיר ביקורת על דרך ניהול המלחמה של צה”ל, שאינה מותאמת לתמונת המודיעין ולתוכנית המלחמה המצרית. זמיר הדגיש כי ההנהגה הצבאית ממשיכה להתייחס לתוכנית המלחמה הצבאית המצרית הישנה ולא לתוכנית המלחמה שפרס 10 “בהגיע הצבא לעומק שנקבע (כ- באוקטובר בלשון זו: 6- במברקו מ ק”מ) ינסה להחזיק מעמד [מול התקפות הנגד של צה”ל] ועל פי התוצאות ההמשך לפי המשתמע מן המברק - התקפה של שלב זה יקבע ההמשך”. לעבר המעברים. באוקטובר התריע זמיר בישיבה בלשכתה של גולדה נגד 7- כבר בליל ה “המצרים בדיוק יציאה להתקפת הנגד בחזית הדרום למחרת היום ואמר: . עתה הוא התריע שצה”ל שיחק לידיהם מחכים להתקפה מעין זו, שלנו” באוקטובר והשחית לריק טנקים רבים בהסתערות על כוחות חי”ר. 8- ב בעקבות זאת יצא זמיר נגד המגמה שהסתמנה באותה עת בצה”ל לצאת להתקפה מעבר לתעלה. זמיר טען כי אין לתקוף כל עוד דיביזיות הטנקים המצריות שנמצאות מעבר לתעלה לא חצו אותה במסגרת השלב השני של תוכנית ההתקפה המצרית לעבר המעברים. לגרסתו, יש לחכות שיעשו זאת, להשמיד אותן ולתקוף מערבה רק כשיהיה לצה”ל יתרון. באוקטובר, היה מן הימים הקשים ביותר. 12- היום השביעי למלחמה, ה כוחות צה”ל היו עייפים משבעה ימי לחימה רצופים, ציוד הלחימה הלך ונשחק, מספר המטוסים השמישים בחיל האוויר התקרב לקו התחתון ומלאי התחמושת הלך והתמעט. האספקה הצבאית שהובטחה מארה”ב בוששה להגיע ודומה היה שהכול מייחלים להפסקת אש שתאפשר לצבא המותש והפגוע להתארגן מחדש. באותו היום נערך דיון בקבינט המורחב בעניין המדיניות בגזרה הדרומית לב, -שבו השתתף גם ראש המוסד. הדובר העיקרי בדיון היה חיים בר לב הציע שצה”ל יצא למחרת היום, בלי -שנשלח לפקד על חזית הדרום. בר לחכות לשלב השני של ההתקפה מצרית, להתקפה מעבר לתעלה. זאת כדי לב -ללחוץ על המצרים ולהביא אותם להסכים להפסקת אש. יתר על כן, בר טען שהתקפה היא לא רק משיקולי הפסקת אש אלא גם כדי לפגוע באותן “שמיועדות לצלוח את התעלה ולנסות דיביזיות שריון ממערב לתעלה -דבריו של ברלהגיע למעברים [הגידי והמתלה], לביר גפגפה ולתל אביב”. לב מלמדים שחלק ממפקדי צה”ל טרם הפנימו את שמסר של ראש המוסד זמיר יומיים קודם לגבי מטרות המלחמה המצריות. לב ואילו סגן הרמטכ”ל -מפקד חיל האוויר בני פלד תמך בעמדתו של בר ישראל טל התנגד. דדו התלבט ולא הציג עמדה מגובשת בשאלת חציית התעלה, אלא תמיכה מסויגת בצליחה אם זו תביא להפסקת אש. גם משמעית. אולם על רקע הלכי הרוח בישיבה -עמדתו של דיין לא הייתה חד זו ובישיבות קודמות שנערכו במסגרות הצבאיות, ייתכן שהייתה מתקבלת .ההצעה לתקוף כדי לחצות את התעלה ההיתכנות לכך באותה העת גברה מכיוון שהדרג המדיני ראה כישלון צורב בהפסקת אש כשהצבא המצרי פרוס לכל אורכה של הגדה המזרחית של התעלה. כישלון זה ישפיע לרעה על מעמדה של ישראל בכל משא ומתן מדיני עתידי. לו התרחיש של התקפה ישראלית ממערב לתעלה היה מתממש כבר אז, ניתן בהחלט להעריך איזה סיכון היה בתוכנית כזו ומה עלולות היו להיות טנקים מצריים כשירים 550 התוצאות לו פתחו כוחות צה”ל בהתקפה מול לחלוטין לפעולה שהיו מוצבים בגדה המערבית - בשעה שלרשות צה”ל עמד גשר אחד בלבד לצליחה. דדו העריך בדיון שהתקפה כזו תביא לאבדות אפילו “זה קרב קשה מאוד, עם עוצמה רצינית נגד כוחות רבים”.רבות כי לב הודה שיש בתוכנית סיכונים רבים וישנה אפשרות שההתקפה לא -בר הטנקים של צה”ל בדרום ינותקו ולא 650- מתוך כ 400 תתפתח היטב ואז היחס הספקני שביטאו דברי דיין לגבי המידע של המוסד לא נעלם מעיניו של יריבו הפוליטי, סגן ראש הממשלה אלון. זה אמר לו: "עד עכשיו התגלתה אינפורמציית המוסד כמדויקת. לא הייתי מציע להתייחס לידיעה בקלות ראש... המצרים עומדים לתקוף"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=