13 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון לארגנטינה 1934- הציע האיש שיבוא ויסייע למפלגה שם. גריגולביץ’ הגיע ב ופעל שם כשנתיים, עד שהמשטרה המקומית עלתה על עקבותיו והוא נאלץ לרדת למחתרת. הנהגת המפלגה הקומוניסטית החליטה למלט אותו הוא נשלח לספרד, שם פרצה אז מלחמת האזרחים. 1936- מהמדינה וב כשהגיע לספרד, חבר הגיוס על ידי המודיעין הסובייטי בספרד גריגולביץ’ ללוחמים הרפובליקנים. הוא הצטרף ליחידה מיוחדת שפעלה נגד נציגויות דיפלומטיות זרות במדריד, שניצלו את חסינותן כדי לסייע לאנשיו של הרודן פרנסיסקו פרנקו. לוחמי היחידה פשטו על נציגויות אלה וערכו בהן חיפושים לאיתור נשק וציוד שנועדו לצבאו של פרנקו. אנשי היחידה אף הוציאו להורג חשודים בפעילות למען הדיקטטור. במסגרת פעילותו זו הכיר גריגולביץ’ את היועץ הסובייטי לענייני מודיעין וחבלה, גנרל הנקוו”ד אלכסנדר אורלוב, שגייס את גריגולביץ’ לפעילות למען המודיעין הסובייטי בספרד. במסגרת זו ארגן גריגולביץ’ קבוצה של קומוניסטים נאמנים ועסק בחיסול תומכיו של מקים "הצבא האדום", לב טרוצקי, בקרב הכוחות הרפובליקנים. קבוצה זו גם חיסלה את מנהיג הטרוצקיסטים בספרד אנדראו נין. הגיע גריגולביץ’ לברית המועצות, שם זכה לכבוד רב מצד אנשי 1937 בסוף הנקוו”ד ואף נפגש עם ראשי הארגון. בנקוו”ד הוחלט שגריגולביץ’ לא יחזור לספרד אלא ינוצל למשימות אחרות. הראשונה - צירופו לצוות שיועד לחסל .את טרוצקי היעד על הכוונת היה טרוצקי, ממנהיגי שתי תוכניות, חיסול אחד . ומי שעמד בראש "הצבא האדום" במלחמת האזרחים 1917 מהפכת לאחר עלייתו של סטלין לשלטון הפך טרוצקי ליריבו המר, גורש מהמפלגה אף מברית המועצות. לאחר שהתגורר בטורקיה, 1929- הקומוניסטית וב בנורבגיה ובצרפת קיבל מקלט מדיני במקסיקו. הצייד, גריגולביץ’, נשלח מברית המועצות למקסיקו דרך ארה”ב. הוא שהה מספר חודשים בניו יורק כשעסק בהכנות למבצע. במסגרתן גייס קומוניסט אמריקאי צעיר שבתדרוכו התקבל מאוחר יותר כמאבטח בביתו של טרוצקי במקסיקו. מפקד המבצע בשטח היה קצין נקוו”ד בכיר ומנוסה בשם נחום אייטינגון, שכינויו היה טום. גריגולביץ’ שימש כיד ימינו וכינויו במבצע היה פיליפ. הסובייטים הכינו שתי תוכניות לביצוע משימת החיסול. לפי התכנית הראשונה אורגנה קבוצה של קומוניסטים ספרדיים ומקסיקניים, “בוגרי” מלחמת האזרחים בספרד, שצוידו ואומנו בנשק. אלה היו אמורים לחדור לביתו של טרוצקי, שבפרבר של מקסיקו סיטי. המאבטח שגייס גריגולביץ’ אמור היה לפתוח בפניהם את השער לחצר הבית ולאפשר לקבוצה לחדור פנימה ולחסל את טרוצקי ומשפחתו. בתכנית השנייה היה מעורב קומוניסט ספרדי צעיר, ראמון מרקאדר ), שגויס למודיעין הסובייטי על ידי אייטינגון. Ramon Mercader( מרקאדר הצליח ליצור קשר רומנטי עם אחת המזכירות האישיות של טרוצקי, סילביה אגלופ, לאחר שהציג עצמו בפניה כאיש עסקים קנדי בשם פרנק ג’קסון. סילביה ערכה היכרות בין “פרנק ג’קסון” לבין טרוצקי .ו”ג’קסון” החל לבקר בבית חמושים, 20- חדרו לביתו של טרוצקי כ 1940 במאי 24- ל 23 בלילה שבין חלקם לבושי מדים של שוטרים מקומיים. התוקפים ריססו את הבית באש אוטומטית והשליכו רימונים. התוקפים למדו כי ניסיון זה כשל מחדשות ברדיו המקומי. 6:00 השעה אייטינגון וגריגולביץ’ החלו אפוא לקדם את התכנית השנייה. על ראמון מרקאדר הוטלה אישית המשימה לחסל את טרוצקי במהלך ביקור בביתו. ביקר מרקאדר בביתו של טרוצקי וכשזה הפנה אליו 1940 באוגוסט 20- ב את גבו, הנחית מכה חזקה על ראשו בגרזן של מטפסי הרים. טרוצקי נפצע אנושות ונפטר בבית החולים. לאחר החיסול עזב גריגולביץ’ את מקסיקו ועבר לקובה עם אשתו, הוא 1940 קומוניסטית מקסיקנית, שהיתה שותפת סוד לפעילותו. בסוף קיבל הוראה להגר שוב לארגנטינה. הזוג גריגולביץ’ דרום אמריקה: פיצוצים בנמל בואנוס איירס בזהות חדשה ועם כינוי מבצעי חדש לבעל: 1940 הגיע לארגנטינה בדצמבר “ארתור”. משימתו הייתה לגייס מקורות. הקשר עם ה”מרכז” התנהל באמצעות השלוחה הסובייטית בניו יורק, התכתבות סמויה ובלדרים. על גריגולביץ’ הוטל לפעול בנוסף באורוגוואי ובצ’ילה. , כחודש לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות, נדרש גריגולביץ’ 1940 ביולי לחבל במהירות באספקה של חומרי גלם שהגיעה מדרום אמריקה לגרמניה. .ארגנטינה וצ’ילה היו אז מדינות ניטרליות והגרמנים רכשו מהן דגנים ובשר מצ’ילה רכשו הגרמנים גם חומצה חנקתית, המשמשת לייצור אבק שריפה וחומרי נפץ. החומצה נשלחה מצ’ילה לנמל בואנוס איירס ומשם לגרמניה דרך מדינות אירופיות ניטרליות, כמו פורטוגל ושוודיה. בתוך זמן קצר 200- הצליח גריגולביץ’ לגייס, בסיוע המפלגות הקומוניסטיות המקומיות, כ .סוכנים שפעלו למען המודיעין הסובייטי בארגנטינה, אורוגוואי וצ’ילה הוא גם הצליח להקים מעבדה לייצור פצצות שהטמינו אנשיו בנמל בואנוס איירס, בבטן אניות שהובילו מטענים לגרמניה. היו אלה פצצות השהייה 50- שהתפוצצו כשהאניות היו בלב ים. אנשיו של גריגולביץ’ פוצצו יותר מ אניות וכן מחסנים בנמל, שאחסנו מטענים שנועדו לגרמניה. הגרמנים דרשו לחקור את סיבת הפיצוצים אולם המשטרה המקומית לא עמדה במשימה והגרמנים חדלו מלהשתמש בנמל זה. קיבל גריגולביץ’ הוראה מהמרכז במוסקבה - להפסיק כל 1944 ביוני פעילות חבלנית ומודיעינית. הן המודיעין הבריטי והן המודיעין האמריקאי עלו על קיומה של פעילות חשאית סובייטית בארגנטינה ואף על קיומו של סוכן המכונה ארתור. גריגולביץ’ ואשתו נדרשו אפוא לעזוב את ארגנטינה והם עקרו למונטווידאו, בירת אורוגוואי. בסוף אותה שנה, משנוצרו קשרים דיפלומטיים בין ברית המועצות לצ’ילה, הגיעו לשם גם אנשי מודיעין סובייטים. גריגולביץ’ זומן לבירה סנטיאגו ונדרש להעביר לנציג השלוחה בצ’ילה את מקורותיו. בסנטיאגו נפגש גריגולביץ’ עם אחד ממקורותיו, סופר צ’יליאני שמקורו בקוסטה ריקה, ובסיועו ניסה להשיג דרכון של מדינה דרום אמריקאית. האיש היה מיודד עם שגריר קוסטה ריקה בצ’ילה וגריגולביץ’ יצא נשכר: לא רק שקיבל דרכון של המדינה על שם תיאודור קסטרו, אלא שהשגריר – שכלל לא הכירו – הגדיל לעשות וצייד אותו במכתב המלצה אישי. התנקשות בחייו של טיטו נתפסה בעיני גריגולביץ' כרעיון מטורף, אך הוא שתק. הוא גם ידע שאם אחד הרעיונות יבוצע הוא לא ייצא מזה בחיים. גריגולביץ' התבקש לכתוב מכתב לאשתו שבו יסביר לה שהוא מוכן להקריב את חייו למען עניין נשגב. הוא כתב את המכתב במקום ומסר אותו לבני שיחו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=