10 2016 אפריל | 74 גיליון תחילה יש להבהיר לקמ”ן מי הם אויבי היוזמה וההעזה. הראשון שבהם הוא ההיררכיה הפיקודית של הצבא והתלות של הקמ”ן במפקדו. אלה עלולים להביא לכך שהקמ”ן יבחר לומר את שמפקדו רוצה לשמוע ויגביל את פעילותו לתחום הרצוי למפקד. סכנה זו אופיינית לקציני מטה, שעתידם והתקדמותם מותנים בחוות דעת מפקדם. מי יסתכן, בתנאים כאלה, בהתנגשות עם מפקד - או בפנייה לדרג מעליו - בשעת מבחן? יחסי -גורם הסכנה השני נראה, לכאורה, חיובי האמון, ההרמוניה והחברות בתוך המטה ובין המפקד לפקודיו. אלה עלולים להביא לכך שמתוך תחושת שותפות וידידות יעדיף הקמ”ן ידיעות והערכות שהמפקד והמטה רוצים בהן, וידחה את הפחות רצויות. התיאורים והמחקרים על המכה שספגו האמריקאים במתקפה על פרל הרבור ) מצביעים על מציאות כזו וסכנותיה. 1941( כדי להתגבר על סכנות אלה ניתן לנקוט כמה צעדים שיש להם צדדים חינוכיים וארגוניים הדגשת המקצועיות - כאחד. הראשון שבהם על חשבון הקריירה בחינוכו של הקמ”ן. באומרי זאת נזכר אני בקצין מודיעין ותיק, שהיה במשך שנים רבות ראש זירת ירדן באמ”ן. הוויתור על הקריירה, במקרה שלו, נתן לאמ”ן ולצה”ל קצין מודיעין מקצועי ומעולה בתחומו, במשך שנים רבות. עניין חשוב נוסף הוא מערכת הערכים הפנימית של החייל ואופי הזיקה בין הקמ”ן לחמ”ן. דוגמה שראוי לאמץ אותה היא זו של חיל הרפואה והרופאים בצה”ל. המטען המקצועי וסולם הערכים הפנימי של הרופאים הוא חזק ויציב, ונאמנותם הראשונה נתונה לחיל המקצועי. לכן מגלים הם מידה גדולה של עצמאות וביטחון עצמי ביחסיהם עם מפקדיהם. לעניין זה ראוי לברר שאלה נוספת: מה צריכה להיות התמורה החלופית לעלייה בדרגה? ככל שעלייה בדרגה מביאה עמה תמורה כספית גבוהה בכל הערכת מודיעין לציין לא רק נתונים ידועים, אלא גם "חללים ריקים". במפת מודיעין חייב סימן השאלה להיות מצוי לא פחות מסימוני האויב. יתרה מזו: במסגרת נתונים בעל פה חייב הקמ"ן לפתוח במה שידוע ולסיים במה שאינו ידוע יותר ויתרונות אחרים (כגון רכב משופר), כך גובר התמריץ לקריירה על חשבון מקצועיות. לכן רצוי להנהיג תמריצים למקצועיות, שיהוו משקל מאזן ליתרונות של עלייה בדרגה. תמריצים כאלה צריכים להיות לא רק בתחום הכספי, אלא גם בתחום הכבוד והמעמד. בלשכת ראש אמ”ן צריכים להיות בני בית, זה בצד זה, בעלי דרגות בכירות וזוטרים המצטיינים בידע ומומחיות. כדי להקטין את הנזקים, הנגרמים עקב המרוץ אחר הקריירה והתלות במפקדים, ניתן לנקוט צעדים נוספים. אחד מהם הוא פרק הזמן שקצין משמש בתפקידו. פרקי זמן קצרים מעודדים שיקולים קרייריסטים, והם סימן מובהק לתפיסה שלפיה כל תפקיד הוא רק קרש קפיצה לתפקיד הבא. לכן מוטב שתפקידי קמ”ן יהיו לפרקי זמן ממושכים ובתנאים של צה”ל - לא פחות משנתיים. קצין ותיק בתפקיד רוכש גם ניסיון וביטחון, העשויים לסייע בעמידה בפני “פיתוי” או איום של ממונים. במסגרת זו רצוי גם ששיטת הערכת קציני אמ”ן תכלול מבחנים והערכות רבים ומגוונים, וכי חוות דעת המפקד תהיה רק חלק מהם ולא הגורם המכריע. חשיבות מיוחדת צריך לתת באמ”ן לנושא ההשכלה. מעבר ליתרונותיה של כל השכלה לכשעצמה, ומעבר לצורך בשמירת מעמדה ודימויה הציבורי של הקצונה - יש להשכלה יתרון נוסף. ההשכלה האקדמית מקנה לקצין תלות. לכן היא עשויה -ביטחון עצמי ותחושת אי לתרום לעצמאותו ולאומץ ליבו של הקצין. אולם מערכת המודיעין אינה צריכה להשלות את עצמה, כי די בלימוד של שנתיים או שלוש באוניברסיטה. על אמ”ן לשמור על קשר הדוק וחי עם העולם האקדמי. בשנות העשרים חייב כל קמ”ן ללמוד לתואר ראשון, בשנות השלושים - לתואר שני וקציני אמ”ן הבכירים חייבים להיות שווים, ברמתם ובידיעותיהם, למרצים בני גילם באוניברסיטות. בעיני אין זה חלום, אלא צורך לאומי ממדרגה ראשונה. רמה כזו של קציני אמ”ן היא אחת הערובות, שהערכות קציני המודיעין תהיינה טובות וגם אמיצות. לכל ההצעות הללו צריך להניח תשתית ערכית חינוכית. את הקמ”ן צריך לחנך מנעוריו שעליו לשקול היטב את נתוניו והערכותיו, להיות זהיר וספקן. ברם אם הוא משוכנע בצדקתו, שומה עליו להיות אמיץ ותקיף. אולם לא די בחינוך הקצינים הצעירים בקורסים ובבתי ספר. שכן הקצינים הבכירים ביחידות הם המחנכים העיקריים של הקצונה הזוטרה. לכן אזכיר כאן עניין: שירות של שנים ארוכות כקצין בכיר נושא עמו סכנה חמורה: הקצין הבכיר מתחיל להאמין שהוא חכם מכל פקודיו, שהרי אלמלא כן, לא היה הוא הבכיר מכולם. זו אינה אמת, ואסור שתיחשב לכזו. אפילו אם נניח - וזו הנחה הטעונה הוכחה – כי בצבא מתקדמים הטובים ביותר, עדיין פירוש הדבר שהם טובים רק מבני מחזורם. אין בכך כדי להעיד שהם חכמים מהצעירים מהם. לפיכך, דווקא כקצינים בכירים, אחד מהמבחנים מתבטא ביכולת לתת דרכי ביטוי ואפיקי יוזמה לקצינים צעירים וחכמים. זו בעיני, אחת מבעיות היסוד של מערכת המודיעין: מציאת האיזון בין חיפוש החוכמה לבין דרישות ההיררכיה הפיקודית. מערכת המודיעין אינה יכולה להצליח בלי חוכמה, אך כחלק מהצבא עליה לנהוג על פי כללי ההיררכיה, וזו דילמה מהותית. אין פיתרון פשוט לדילמה זו, ורק הצעה מעשית אחת ניתן להציע: במסגרת נוהלי העבודה הקבועים יש למצוא זמן לדיונים עקרוניים, שבהם ישותפו קצינים צעירים. באותם דיונים חשוב להדגיש את חשיבות דברי הטעם והחוכמה. על המפקדים לתת הערכה מתאימה לדברים אלה ולציין - בזיכרונם וברישומיהם – את הקצינים שאמרו אותם. בנושא החוכמה, מוטב לסיים את הדברים ולסכמם. ישנם תחומים רבים בצבא, שבהם יכולים מרץ, תנופה והעזה לכסות על העדר חוכמה ותבונה. אולם בזירת המודיעין, אין תחליף לחוכמה. ניסיון כל מלחמותינו מלמד זאת. צוערים בקורס קציני מודיעין. את הקמ”ן צריך לחנך מנעוריו שעליו לשקול היטב את נתוניו והערכותיו, להיות זהיר וספקן
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=