"יש דברים שאני לא שוכח" 4 שמואל סמי מוריה בראיון, עמוד הגורם הנעלם 25 על חשיפת מסמכי "וויקיליקס", עמוד השבב הזעיר שמבשר מהפכה ביכולת עיבוד מודיעין וזמינותו בשדה הקרב חציית ים סוף בשידור חוזר 38 מלחמת יום הכיפורים, עמוד 29 מה ללובנגולו ולארץ זולו, עמוד 2016 , אדר ב' תשע“ו, אפריל 74 גיליון | כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין 19 עמוד
אתר הנצחה ממלכתי לחללי הקהילה | המרכז למורשת המודיעין Israel Intelligence Heritage & Commemoration Center - I.I.C.C מאז ראשית התגבשות היישוב החדש בישראל, ובכל מערכות ישראל מאז ערב הקמת המדינה ועד היום, עמדו אנשי חמ"ן, המוסד, “נתיב" והשב"כ בחזית העשייה הביטחונית וחירפו נפשם; לוחמים עלומים שחלקם קיפחו את חייהם בארצות עוינות ואחדים מהם טרם הובאו למנוחת עולם בישראל. חברו יחדיו ותיקי קהילת המודיעין, המשפחות השכולות וגופי קהילת המודיעין 1983 בשנת המל"ם. -להקים מרכז הנצחה לחללי קהילת המודיעין ומרכז להנחלת מורשת המודיעין הן להנצחה והן כמרכז תיעוד חינוכי, מאז נחנך המרכז למורשת המודיעין משמש האתר שנועד להנחיל את מורשת המודיעין לכל בית ישראל ובעיקר לדור הצעיר הגדל במדינת ישראל. מלבד אתר הזיכרון לנופלים ומרכז נתונים ממוחשב, האתר פועל להנחיל תרחישים של מבצעי מודיעין; להפיק סרטי תעודה ומורשת; לנהל מרכז מידע למודיעין ולטרור; לקיים מפגשים ודיונים בנושאי המזרח התיכון והמודיעין; ולהפעיל ספרייה ותצוגות בנושאי מודיעין. המל"ם פועל כעמותה רשומה, ופעילים בה ותיקי קהילת המודיעין ובכיריה, שפועלים בהתנדבות בהנהלת העמותה ובוועדות השונות כוועד הפועל, ההנצחה, המימון, התכנים, הביקורת, הקרנות וכתב העת “מבט מל"ם“. מקים המל"ם, הנשיא והיו"ר הראשון - אלוף מאיר עמית 2012-2005 יו"ר המל"ם בשנים -אפרים הלוי הנהלת העמותה יו"ר -צבי שטאובר מנכ"ל - דודו צור סמנכ"ל תפעול ומנהל אתר ההנצחה- חנן מזור מזכירת המל"ם -רקפת פאר אחראי תפעול -אבי טל חברי הוועד המנהל של המל"ם: שמעון אביבי, רחל אמיד, יוכי ארליך, עודד ברכוז, יהודה ברק(בלכר), איתן גלזר, אלי גרינברג, שוקי די גופר, עודד חביב, יובל חלמיש, ליבו(אריה) ליבנה, בני מיכלסון, רפי מלכא, חגי מן, רותי מצרי בן עמי, ראובן מרחב, צילה נוימן, אמנון סופרין, יגאל סימון, יהודה פרידמן, יצחק(יצ'קו) שד"ר, עדה שחם גילן, אהרון שרף נציגי המשפחות השכולות לוועד המנהל: לאה בר, אלי גרינברג, חגי מן, סטלה שדות ועדה שחם גילן ראשי ועדות המל"ם קרנות ההנצחה - שמעון אביבי כספים -יהושע (שוקי) די גופר מורשת ותכנים - אמנון סופרין הנצחה - אריה (לייבו) ליבנה ביקורת -אשר דקל פעילות וגיוס חברים- יובל חלמיש מכרזים- יהודה פרידמן השקעות- עמרם אהרוני סרטיםעודד חביב - בעלי תפקידים יועץ משפטי - עו"ד יהודה טוניק רואה חשבון - שמעון גרינברג גזבר - ברוך מזור מנהל מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית- ראובן ארליך ראש המכון לחקר מודיעין ומדיניות- רון כתרי עורכת איגרת האינטרנט "רואים מל"ם" -יוכי ארליך עמותת המל"ם מערכת "מבט מל"ם" רון כתריהעורך הראשי: אפי מלצרהעורך: מיטל שטדלרסגנית העורך: שמעון אביבי, יוכי ארליך, יוכי וינטרויב, רפי קיטרוןעורכי המשנה: www.zeeveldar.co.il זאב אלדרהמעצב והעורך הגרפי: אבנר אברהם, יוסף ארגמן, אמנון בירן, יהודה ברק, עמוס גלבוע, מישל דגן חברי המערכת: בינט, יואב דייגי, גדעון מיטשניק, בני מיכלסון, חגי מן, דוד נוימן, אהוד רמות, סטלה שדות, נעם שפירא, יוסי לבקוב כל המאמרים והכתבות המופיעים בכתב העת הם על דעת הכותבים בלבד כתב העת "מבט מל"ם" יוצא לאור ביוזמת הוועד המנהל של מל"ם ובאחריותו אסור בהחלט, אלא ברשות מפורשת של המו"ל -שימוש מסוג כלשהו בחומר הכלול בידיעון זה אתר הנצחה ממלכתי לחללי קהילת המודיעין / המרכז למורשת המודיעין 03-5497731 , פקס 03-5497019 טל' | 4713402 רמת השרון 3555 ת"ד mlm@intelligence.org.il :דואר אלקטרוני www.intelligence.org.il :אתר אינטרנט 2016 , אדר ב' תשע“ו, אפריל 74 גיליון | כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין תא"ל (מיל') דוד צור | דבר המנכ"ל למשפחות ולחברים שלום, ,2016 מילים אלה נכתבות עם סיומו של הרבעון הראשון של שנת העבודה .2015 אך מכיוון שזה כתב העת הראשון לשנה זו - הנה כמה מילים לסיכום שנה למל”ם, אירוע שצוין בכנס החברים המורחב 30 שנה זו עמדה בסימן בתערוכת הקמת המל”ם ובהצבת פסל גדול של סמל המל”ם בכניסה לאתר. נקודת שיא בפעילות הייתה הכנס הבינלאומי הראשון למודיעין וליחידות מיוחדות (בשיתוף עם ישראל דיפנס), שזכה להצלחה גדולה. מערכת ההנצחה החדשה עברה שנת הרצה, מוסדה והורחבה פעילות החברים, ובכללה הורחב מועדון חבצלת, מוסדה בימת המודיעין אחת לרבעון וכן נוסד מועדון הסרט המודיעיני. פעילות מרכז המידע הורחבה והמכון לחקר מודיעין ומדיניות, שהוא חלק ממנה, הצליח למצב עצמו כגורם מקצועי ורלבנטי בתחום המתודולוגיה והמורשת. נמשכה הפעילות לשיפור חזות המל”ם ולטיפול בתשתיות. יעמדו במרכז העיסוק פרויקט בינוי כיתות לימוד, מתחת 2016 בשנת לטריבונה המערבית של האמפי הפתוח וחיבור כלל מאגרי המידע של המל”ם לארכיב דיגיטלי של חומרי מודיעין גלויים. לצד זאת נמשיך בפעילויות השונות למשפחות השכולות, לחברים וכן למבקרים נוער ומבוגרים. נתחיל בפעילות חדשה הנקראת “מורשתון”, שבמסגרתה נעסוק במורשת יחידה בלבנון כבר 504 או מרחב מהקהילה. מפגש ראשון בנושא פעילות יחידה התקיים. מרכז המידע למודיעין וטרור על שם מאיר עמית ממשיך בפעילותו הברוכה - סיוע למדינת ישראל בלוחמת המידע ובחשיפת פעילות הטרור וההסתה של הארגונים הפלסטיניים והאסלאמיים במרחב ובעולם. נרחיב את פעילות המכון לחקר המודיעין ומדיניות, הפועל במסגרת מרכז המידע למודיעין וטרור, והוא יקיים את כנס המודיעין הבינלאומי השני. בפרוס עלינו האביב אנו נכנסים לתקופה בה מצוינים מועדים חשובים בתולדות עם ישראל. חג הפסח המציין את יציאתנו משעבוד לגאולה, ויום העצמאות המציין את תקומת עם ישראל בארצו. לצד אירועים שמחים אלה אנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ובתוכם חללי קהילת המודיעין. אלה ימים של זיכרון ועצב על אובדן החיים, וימים קשים במיוחד למשפחות השכולות. ליבנו איתן. חג שמח וכשר ! 2 2016 אפריל | 74 גיליון
38 תא"ל (מיל') רון כתרי | דבר העורך הראשי כתבות ומדורים לקוראינו שלום! שנות המל”ם, אנו שבים למתכונת 30 אחרי הגיליון החגיגי והמורחב לציון המוכרת של כתב העת שלנו. כבר בראשית דבריי ברצוני להגיד תודה לכל מי שהטה שכם, שסייע לעיצוב התכנים ולעבודת המערכת. בפתח הגיליון – שיחה מרתקת שקיימנו, רפי קיטרון ואנוכי, עם סמי מוריה, שעברו שזור בקורות מדינת ישראל בכלל ובראשית המודיעין בפרט. בימת ה”מודיעיון” מארחת הפעם שניים: חגי צורף, עם מאמר מקיף פרי מחקרו על אודות תרומתו של צבי זמיר, ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים, לקבלת החלטות בדרג המדיני באותה עת; ויואב נורסלע, שחושף בפנינו את תרומת מסמכי ה”וויקיליקס” המודלפים להבנת הרקע לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, כשבמוקד – מהלכי שגרירות ארה”ב בדמשק. מצטרף לכותבים גם מתי נורסלע (אביו של...), שמשתף אותנו בתוכנו של פרסום אמריקאי בתחום הטכנולוגיה, אודות תרומתו המהפכנית (לא פחות!) הצפויה לעולם המודיעין של שבב אלקטרוני זעיר. שנים רבות חלפו מאז פרסמנו ב”חמ”נית” (ביטאון חיל המודיעין, בשעתו) את דבריו של יעקב חסדאי, מפקד והוגה דעות, לגבי אומץ הלב הנדרש מקצין מודיעין בגיבוש עמדתו ובהתעקשות עליה. אנו מביאים הדברים שנית, שכן לחם לא נס. רפי קיטרון שלנו שב ולוקח אותנו אל המודיעין בעולם הקדום, הפעם באשור העתיקה: “האשורים הכירו היטב בחשיבות ההעברה המהירה של מידע שנאסף... השקיעו בנתיבי תחבורה ואף הפקידו על הדרכים הגנה של אלוהות נבחרת – אל הדרכים...”. מצדיעים אנו הפעם ליצחק אורון המנוח, ראשון העומדים בראש אגף המחקר במוסד (ועוד נעסוק בתרומתו למודיעין, בעתיד) וכן ללוחמת המוסד יעל, על פועלה המשתקף בריאיון שערכה עמה מינה ברמן. ועוד הצדעה – לקבוצת גמלאים של “אגמון”, המקיימים כבר ארבע שנים פעילות התנדבותית נמרצת להעצמת צעירים משכילים יוצאי אתיופיה. שב אני וממריץ אתכם לכתוב לנו: מניסיונכם, חוויות אישיות הקשורות בעיסוקכם במודיעין, הגיגים הקשורים בסוגיות מודיעין מהותיות וכל מה שתמצאו לנכון להופיע בכתב העת שלנו. איחוליי לקריאה מועילה ומהנה, רפי קיטרון ורוני כתרי | ראיון: "יש דברים שאני לא שוכח" |40 יעקב חסדאי | אומץ ליבו של הקמ”ן |88 שמעון אביבי | בולים: בול פגיעה |11 אברהם בקר | הסוכן הסובייטי שעמד לחסל את נשיא יוגוסלביה |12 שמעון אביבי | מעבר לקווי האויב |16 ראובן בלום, חנה רלה רוזן, ד"ר אורי פלדמן, אמנון עמנואל | לזכרם |18 מתי נורסלע | פאטריק טאקר | טכנולוגיה: השבב הזעיר שמבשר מהפכה |18 | הימים שחוללו שינוי במעמד המוסד והעומד בראשו 27 : מודיעיון |20 ד"ר חגי צורף יואב נורסלע | מודיעיון: הגורם הנעלם |25 גלעד כ' | מה ללובנגולו ולארץ זולו |29 רפי קיטרון | מודיעין בעולם העתיק: פעילות מודיעין ענפה באשור |30 מינה ברמן | יעל - סיפורה של לוחמת מוסדאשת מודיעין: |34 אסנת שמואלי | הספריה: האוצרות החבויים בספריית המל"ם |35 נעמי שפירא | הסוד שמאחורי הסמל |35 שאול | תוכנית "רקיע" לוקחת את המנהיגות האתיופית הצעירה לשמיים |36 מלחמת יום הכיפורים רס"ן קובי | חציית ים סוף בשידור חוזר |38 אל"ם (מיל') י' | התוכנית שלא הכרנו |38 | יומן מבצע 1971-1969 מודיעין וספר: בשליחות המוסד לדרום סודן |46 פרופ' חגי ארליך יואב דייגי | כתב חידה: מי היה האיש שהיה |47 שמעון אביבי | 74 תשבץ מודיעין |48 בפריז. צביקה מלחין, ראשון מימין 1966 שמואל (סמי) מוריה (שני משמאל), קיץ 4 1964 - רודולף אבל (שני משמאל) בפגישה עם ראש הקג"ב ולדימיר סניצ'אנסקי ב 12 3 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון המרכז למורשת המודיעין אתר ההנצחה הממלכתי לחללי הקהילה אבל על מותו של מאיר דגן ז"ל אלוף בצה"ל, ראש המוסד וראש המטה ללוחמה בטרור
4 2016 אפריל | 74 גיליון כשאבא סמי מוריה בן השש מתגלגל לפעילות המחתרתית ולו אמא ושלוש אחיות קטנות. 6 שלו נפטר, ללא פנסיה כלשהי, היה סמי בן לפי המנהג הפך סמי ל"אבי המשפחה". "בסוף כל שנה נהגו באליאנס לאסוף את הכיתות ולהזמין לטקס את בכירי הקהילה - המושל, מפקח המשטרה, הנכבדים הערבים. מי שהצטיין מאוד קיבל מתנה. בכיתה ב' קיבלתי ארבע מתנות. ראש ועדת החינוך שאל את המנהל: 'מי זה הילד שמקבל ארבע מתנות?'. ענה לו: 'סיפור עגום, אבא שלו היה מורה פה ונפטר, ומצבו הכלכלי מידרדר. הנציג שאל אם הילד הזה יכול לבוא אליהם הביתה והילדים שלו יעזרו לו להתקדם. אמא שלי פחדה שאלקח ממנה, אבל נכנעה. הם באמת עזרו לי והתייחסו אליי כבן". יום אחד נגמר השיעור והאישה שמשפחתה עזרה לי ראתה אותי רץ מביה"ס ואמרה 'איבני, אני רואה שאתה לחוץ, רק רוצה לגמור (את ביה"ס)...למה? הסיפור של שמואל (סמי) מוריה, שמילא תפקידים מרכזיים בעלייה הבלתי לגאלית מעיראק ובארגון ה"הגנה" שם ולאחר מכן היה איש שירות הביטחון הכללי והמוסד, עובר בין פעילות הברחות למודיעה בבית זונות. כמה אנקדוטות מרתקות מחייו המוקדמים המלמדות כיצד נולד ועוצב רב מרגלים, בתוספת מספר הצצות לפעילותו הענפה "יש דברים שאני לא שוכח" רפי קיטרון ורון כתרי , בשש וחצי נחת המטוס ביבנאל - המקום היחיד בצפון בו ניתן היה לנחות מבלי להסב את תשומת לבם של הבריטים. 1947 מבצע מייקלברג: סמי מוריה מסייע בהעלאת יהודי עיראק. אוגוסט ,8 מה, אנחנו לא טובים? לאן אתה רץ עכשיו? כבר חושך'. ואז אני, ילד בן אומר לה 'אני צריך לפרנס את המשפחה. יש לי קרטון, בגרושים שיש לי אני קונה סכיני גילוח ועפרונות ומוכר אותם'. 'אבל', שואלת האישה, 'הכל סגור. יהודים לא יוצאים בערב. איפה אתה מסתובב בחושך?"', עניתי: 'המקום היחידי שפתוח הוא בית הזונות. יש בית זונות עם חומה ושם יש הרבה אנשים'. האישה התחילה לבכות ואומרת לי: 'אתה כמו בן שלי, אל תלך'. יום אחד ניגש אלי אחד הקליינטים בבית הזונות והתחיל ללטף לי את הפנים. לא חשבתי הרבה, לקחתי את הקרטון וזרקתי לו על הפנים, והיה בו עיפרון מחודד - והתחיל לרדת לו דם בפנים. הזונות ראו את זה ואז, מראה שאני לא שוכח, כל הזונות רצו ועשו בו לינץ'. 'איך אתה מעז לגעת ביתום שמפרנס את המשפחה שלו?' מכות רצח"!. עזב מוריה את בית הספר מתוך החלטה להשלים בגרויות 16 בגיל
5 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון לא יכולה להוציא, ואני לא רוצה שתשכח. אבל אם היא הגיעה למצב שהיא באה ומנשקת את הראש שלי, צריך לעזור לה'. והיה לי כוח לעזור בארץ, בעזרת חברים בסוכנות שיכלו לתעדף את האכלוס במעברות". שבועות ספורים לאחר עלייתו המאדאם שעזרה לעם ישראל , זומן סמי לפגישה עם איסר הראל וגויס על ידו 1949 ארצה, לקראת סוף לשב"כ לתפקיד החשוב של מנהל המחלקה הארצית למלחמה בריגול הערבי. . בלבד אף כי שבע עלילות, ועדיין לא הספיק להכיר את הארץ 25 הוא היה בן העדפתו למינוי על פני ותיקים ממנו עוררה תחילה הסתייגויות מצד חלקם, "אמרתי לקפטן: 'אולי נעשה עסק? ראיתי שכשהמוכס מכניס את מוט הברזל, נותר חלל ריק בחזית של הדוברה, הוא לא בודק שם. נשים שם את הדברים שאני רוצה להעביר לדרום פרס, קח את זה לבתי הזיקוק ושם יחכה מישהו שייקח את זה'. הוא הסכים. כסף מעוור עיניים. ואז מבריחי הסחורות לפרס פנו אליי, הילד, שאבריח להם אותן" 1954 שמואל (סמי) מוריה. איסטנבול אקסטרנית. בסיוע המשפחה שאצלה הפך לבן בית, שהתגוררה בווילה על שפת הנהר, הוא מצא עבודה בנמל. "בהפסקות הצהריים יכולתי להסתובב שם, לעלות לאוניות... הייתי רואה על הנהר את הדוברות שעוברות, כל אחת מטר ויותר. בכל פעם ראיתי את הקפטן של הדוברה ונופפנו 100 באורך לשלום. יום אחד הוא הגיע לחוף בסירת משוטים ולקח אותי לדוברה. הציע לקחת אותי עד החוף של עבאדן שבאיראן, ולהחזיר. הסכמתי. בדרך, בנקודות המכס, עלה המוכס ובדק בעזרת מקל אם יש סחורות. היו אז .הרבה הברחות בין עיראק לאיראן "מוצר אחד היה יקר מאוד - בדים לחליפות גברים, שהגיעו מלונדון דרך המבריחים היהודים התקשו להעביר את הסחורה הזאת, הודו לעיראק. ואני, שבינתיים הפכתי לחבר של מנהל הדוברה, אמרתי לקפטן: 'אולי נעשה עסק? ראיתי שכשהמוכס מכניס את מוט הברזל, נותר חלל ריק בחזית של הדוברה, הוא לא בודק שם. נשים שם את הדברים שאני רוצה להעביר לדרום פרס, קח את זה לבתי הזיקוק ושם יחכה מישהו שייקח את זה'. הוא הסכים. כסף מעוור עיניים. ואז מבריחי הסחורות לפרס פנו אליי, הילד, שאבריח להם אותן. "למה? לבעל הבית שעבדתי אצלו היה נהג מונית שבצהריים לקח אותו הביתה, יש לו גם סירה. הנהג ראה אותי יום יום, אז גייסתי אותו, שיביא את הסחורה. היה לי נהג, הייתה לי סירה ועשיתי הרבה כסף...היה לי דוד בעבדן, גייסתי אותו, שתהיה לו עוד פרנסה, שייקח את הסחורה וימכור אותה. הוא הרוויח, אני הרווחתי, הנהג הרוויח, מנהל הדוברה הרוויח - כולם הרוויחו". "יש דברים שאני לא שוכח. המשפחה שלי משני הצדדים הייתה עשירה מאוד. דודה של אבא שלי הייתה נשואה לקבלן אקירוב - מיליונר, והם גרו בבית דמוי ארמון. הם היו אמידים אבל לא נדיבים כלפי יתומים. היה אז מנהג לקנות לילד נעליים פעמיים בשנה, בפסח ובראש השנה. היות ואהבתי לשחק כדורגל בשכונה, הנעליים לא החזיקו ששה חודשים. בערב חג הפסח באה בת דוד ואמרה לאמא שלי, 'אני הולכת לקנות נעליים'. אמא ענתה: 'או, זאת הזדמנות. קחי כסף ואת שמואל ותקני גם לו נעליים', ונתנה לה כסף. בת הדוד לקחה אותי ביד ופתאום באה עליזה, בת הדודה של המיליונר אקירוב ושאלה לאן פנינו. בת הדוד אמרה: 'אני הולכת לקנות נעליים וגם קונה לשמואל, אמא שלו נתנה לי כסף', בעודה מחזיקה אותי ביד כמו ילד. אמרה לה ההיא, 'מה? נלך עם היתום ברחוב?' אני לא יודע אם קלטתי את המשפט טוב. אבל פתאום בת הדוד שהלכתי לקנות איתה נעליים אומרת שכואבת לה הבטן ומחזירה אותי לאמא שלי. "חלף הזמן. אבא של העשירים, שהכול היה תלוי בו, נפטר, ואמא שלי החליטה לעזור להם. יום אחד באה בת הדוד ואמרה לאמא שלי: 'זוכרת שהייתי צריכה לקנות לשמואל נעליים וחזרתי ואמרתי לך שכואבת לי הבטן? שיקרתי לך, הבטן לא כאבה לי. זה בגלל עליזה, שאמרה 'מה, את הולכת עם יתום?. לכן שיקרתי'. הסיפור הזה אימת את מה ששמעתי כילד. כשהגענו לארץ, אחרי שחזרתי משליחות, גיליתי שהם גרים בדירת חדר ביד אליהו. כשחזרתי יום אחד הביתה ראיתי מהגב את הבחורה ההיא, שאמרה 'עם היתום', מדברת עם אמא שלי. לא ידעתי אם היא ראתה אותי. כשחשבתי שהלכה פתחתי את הדלת וראיתי את הגברת האמידה הזאת מתכופפת ומנשקת את הראש של אמא שלי. כשהלכה ניגשה אליי אמי ואמרה: 'איבני, מה שיש לך בלב אני
6 2016 אפריל | 74 גיליון אך אלה חלפו עד מהרה. עיקר עיסוקה של המחלקה בשנים הראשונות היה במסתננים מרצועת עזה ומגבולות סוריה ולבנון, שנשלחו על ידי שירותי לבנוני בהתאמה. לאחר מספר שנים יצא מטעם -המודיעין המצרי והסורי , התמנה 1967 המוסד לשליחות בת שבע שנים באירופה. עם שובו, באוגוסט שוב לראש היחידה לסיכול ריגול ערבי ופח"ע ולסגן ראש האגף הערבי עד . בתקופה זו כבר עבר מרכז הכובד של הפעילות למלחמה 1971- לפרישתו ב בפח"ע בישראל ובשטחים. "למותר לציין כי מרבית פעילותו בשירות ובמוסד, להוציא הקטעים המופיעים בכתבה זו, הנה ותישאר עלומה". "כשהייתי ראש המחלקה לסיכול ריגול ערבי הודיעו לנו יום אחד ממשטרת כפר סבא שהתייצבה איזה זונה, מספרת שערבי מכובד שהכירה התחיל לשאול אותה על מחנות צבא, על החיילים, וזה לא מצא חן בעיניה", סיפר סמי. "אמרתי 'תזמינו אותה'. כשבאה שאלתי אותה אם הוא בא קבוע, וזו ענתה שכן. שאלתי אם היא מוכנה לקחת עליה מכשיר האזנה, והיא הסכימה. הגבר הגיע, התחיל עם השאלות ובסוף קבע: 'עכשיו כבר צריכים ללכת למיטה'. היא ביקשה ללכת לשירותים והורידה את המכשיר. הוא באמת ריגל עבור המצרים, וזה היה הסוף שלו. , בעיראק כשהייתי האחראי על העלייה, סיפר לי אחד 1947- במקרה אחר, ב המדריכים ב'חלוץ הצעיר' שנער אמר לו בהיסוס, מתבייש: 'סבתא שלי... מפעילה בנות' - הוא לא רצה להגיד בית זונות - 'ומגיע לשם ערבי מפלסטין שבועיים'. בהיותי האחראי זימנתי את הנער ואמרתי-באוטו גדול, כל שבוע לו שיראה לי את הבית של הסבתא. דפקתי בדלת, פתחו ושאלו: 'מה אתה רוצה?' 'אני לא קליינט', עניתי, 'יש לי משהו להגיד אישית לגורשייה' - בערבית קוראים לזה קרוואדה, רועת זונות, מאדאם. היא באה ושאלה 'מה אתה רוצה?', אמרתי לה, 'אני שליח מארץ הקודש, הנכד שלך לומד עברית אצלנו. הוא סיפר שיש מישהו אצלך שבא מפלסטין'. היא אישרה ואמרה שהוא עובד בתחנת השידור הבריטית ביפו. ביקשתי לראות אותו. הגיע בחור צעיר, מדבר יידיש, אנגלית ועברית אפילו יותר טובה משלי. שכנעתי איש באוטו שלו לארץ ישראל, שהרי גם ככה הוא נוסע 16 אותו שייקח מבגדד עד גדרה. הוא הסכים - וזה הציל אותו. בהמשך שלחנו אותו עם עוד איש – והוא נעלם. חודש, חודשיים – אין זכר. 16 דינר. הלכתי אליה ושאלתי מה קורה. היא 400 "החלטנו לתת לסבתא מתנה, אמרה שגם היא לא יודעת מה אתו וביקשתי שאם יבוא, שתודיע באמצעות הנכד. נתתי לה את הכסף, זה סכום שאפשר לקנות בו בית. היא פתחה את המעטפה, זרקה אותה לעברי והתחילה לבכות. אמרה, 'לא עשיתי את זה בשביל כסף, אלא בשביל ארץ הקודש. אתם רוצים לתת לי מתנה?', אמרתי לה שכן. ענתה: 'יש לי בקשה. תראו באיזה זוהמה אני גרה. קחו את הנכד שלי אליכם לארץ ישראל'. הבטחתי לה וקיימתי. במשלוח הראשון, שהיה , שלחתי אותו לארץ. כשבאתי לארץ לא הייתה לי בעיה 1947 בסוף ספטמבר לאתר אותו. הוא נקלט יפה. המורה האחראי שם אמר שהוא 'ילד מצוין, יש בו פוטנציאל'. אימצתי אותו כבן בית. הוא הגיע לדרגת אלוף משנה". "לפני שהעולים נסעו לשדה דב ריכזו אותם בבית הכנסת. מרדכי בן פורת, שכתב ספר על התקופה, כתב לי שיום אחד הוא ראה שם את המאדאם הזו בבית הכנסת. אמר לה: 'איזה לבוש יפה, מה את מגונדרת? ענתה: 'אני הולכת לארץ הקודש, כשארד מהאווירון אני רוצה להשתטח ולנשק את האדמה'. "יום אחד שמעתי פאנל שדן בקשר בין יהדות בבל לארץ ישראל. שלמה הלל לארץ 13 דיבר על העלייה שלו, מרדכי בן פורת על שלו. הנכד הגיע בגיל וכשהגיע תורו לדבר הוא זכר רק את בית הזונות בבגדד. הקהל היה נבוך לשמע המילים 'זונות יהודיות'. כתבתי מכתב קשה ושאלתי איפה היו כל מנהיגי העדה, רבניה, עובדיה, פקידיה, משורריה, איפה היו? אם ילדה יהודייה הגיעה לבית זונות, סימן שהילדות שלה הייתה קשה מאוד. עכשיו נזכרים שהיה בית זונות? בסוף אמרתי לגורשייה, 'אני גאה בך, את יותר טובה מכל אלה שרק יודעים לדבר. עזרת לעם ישראל ולמדינה". 1 מבצע מייקלברג: סמי מוריה מסייע בהעלאת יהודי עיראק זה לא פשוט להנחית מטוס בלב ארץ עוינת, לשהות בה בלי לעורר חשד במשך שלושה ימים, ואז להטיס אותו עמוס עולים בחזרה הביתה, עניין של , הבריטים שולטים 1947 אלף ק"מ. זה הופך עוד פחות פשוט כשהשנה היא בארץ ובהתאם למדיניות ה'ספר הלבן', לא ששים לאפשר לפליטים יהודים עזב ומסר ידיעות 1954 : אולריך שנפט, איש ס.ס. בא לארץ כפליט שואה, התגייס לצה"ל והגיע לדרגת קצונה. בשנת 1988 כתבה מעיתון "במחנה" מדצמבר למודיעין המצרי. בעקבות המבצע ללכידתו של שנפט, נחשב מוריה עד היום לאחד מלוחמי הסתר המיתולוגיים של ישראל
7 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון פעילות ציונית מעיראק עד ישראל . פעילותו הציונית החלה בעיראק, כאיש המחתרת הציונית-חלוצית. מוריה מילא במחתרת תפקידי הדרכה וארגון 1924 - שמואל (סמי) מוריה נולד בבצרה ב והתמנה לרכז ועדת העלייה, בתחילה בבצרה ובהמשך בבגדד. היה ממקימי זרוע "ההגנה" בבגדד. עולים, שצעדה 77 סייע בארגון ההעפלה האווירית הראשונה מעיראק לארץ ישראל. באותה שנה מוריה הוביל לארץ ישראל שיירה רגלית שכללה 1947 - ב , בימי מלחמת העצמאות, מוריה שב לעיראק כדי להמשיך בהעלאת יהודים לארץ. לאחר כשנה עלה סופית 1948 מבגדד דרך המדבר לבית הערבה. במרץ לישראל. יצא בשליחות המוסד לעלייה ב' לסוריה וללבנון כדי לבחון אפשרות להעלאת יהודי המקום לישראל. הוא התרשם כי מרבית היהודים אינם מעוניינים 1950 - ב בעלייה וכי רמת החיים שלהם גבוהה ולא נשקפת להם סכנה. לאור זאת ובשל קשיי הקליטה בארץ באותה תקופה המליץ שלא לפעול באותו שלב לעלייתם. הקים בו, בהוראת איסר הראל, את יחידת המסתערבים. מוריה גייס ליחידה בעיקר עולים חדשים 1952 בשנות המדינה הראשונות הצטרף לשב"כ ובשנת ממדינות ערב והם הוכשרו במשך כשנה. יצא מוריה בשליחות שב"כ וה"המוסד" לגרמניה. המשימה: להביא לארץ את אולריך שנפט, גרמני ששירת בוואפן אס. אס והגיע לארץ בזהות 1955 בנובמבר , מכר את סודות צה"ל לקציני מודיעין מצריים. מוריה בא 1954 - בדויה של יהודי ואף שירת כקצין בצה"ל. שנפט, שסולק מצה"ל נוכח חשדות בקשר לזהותו ב לגרמניה תחת זהות של קצין צבא עיראקי, יצר קשר עם שנפט ועודד אותו לחזור לישראל בזהות חדשה כדי לשמש כסוכן של המודיעין העיראקי. שנפט נפל במלכודת, שב לישראל, נאסר ונשפט לשבע שנות מאסר. להיקלט בתחומי ארץ ישראל. את המטוס שעמד להמריא משדה-התעופה בבגדד הטיסו זוג אמריקאים: לואי וסנברג ומייקל (איש לא זוכר את שמו המלא). אלה לא היו יהודים ציונים. הם הגיעו בשביל האקשן. המבצע כונה על שמם, מבצע -וגם לא פרו מייקלברג. על ההכנות הרבות בדרך לרגע ההמראה טרחו אנשי המוסד לעלייה ב', הגוף האחראי מטעם ההגנה על העלייה הבלתי חוקית באותם ימים, וחברי המחתרת היהודית בעיראק. עיתוי הנחיתה היה אמור להיות הנקודה הקריטית. הופעה של הבריטים ברגע הלא נכון הייתה עלולה לסכל את כל המבצע. לפיכך הוחלט כי הנחיתה בארץ ופיזור העולים חייבים להסתיים עד הזריחה. לפנות בוקר, נראה היה שהכל מתנהל 3:20 עשר דקות לפני ההמראה, בשעה כשורה. ואז, המכונית העשירית והאחרונה לא הופיעה. שלמה הלל, לימים חתן פרס ישראל ומי שהיה קברניט המבצע, לא ידע את נפשו מרוב דאגה. "חישבתי מראש כמה זמן אורכת הנסיעה מהבית שבו אספתי את העולים ועד לשדה התעופה", משחזר סמי מוריה, שנהג במכונית. "התקרבתי לשדה, ופתאום ראיתי מאות גמלים, בגודל שהשטן לא ברא, חוסמים לי את הכביש. לא ידעתי אם לרחם על עצמי, על הנוסעים, או על העולים שכבר ממתינים בשדה התעופה". לא היתה ברירה אלא להמתין לגמלים שיפנו את הכביש. רק ברגע האחרון, כשהמטוס כבר הסיע על המסלול, הספיקו העולים להיכנס אליו. סמי היה החוליה המקשרת בין שליחי המוסד לבין המחתרת בעיראק. הוא התגורר עם השליחים, עסק בגיוס מבריחים מקומיים וניהל משא ומתן עם קציני המשטרה העיראקית. "כמעט פספסנו את המטוס", סיפרה שולה מוריה, אשתו של סמי, שנסעה איתו בקבוצה האחרונה. "המאבטחים העבירו אותנו למטוס, כשכולנו אוחזים ידיים. כשהאורות נדלקו הייתה שמחה כזו, שרק התעצמה כשנפתחה הדלת של תא הטייס. מתוכו יצא שלמה הלל וכולנו קראנו בשמו יוסוף'. לא האמנו שזה הוא".-יוסוף, אבו-המחתרתי: 'אבו בשש וחצי נחת המטוס ביבנאל - המקום היחיד בצפון בו ניתן היה לנחות בלי להסב את תשומת לבם של הבריטים. , זמן לא רב אחרי שהצטרף לשב"כ, 1950 במאי 2 אימתו של כל מרגל פנו אל מוריה אנשי "המוסד" בבקשה ליטול על עצמו משימה בביירות ובדמשק. "אמרו לי שישנם יהודים בסכנה", הוא נזכר. "אבל יש בעיה, הייתי כבר מספר חודשים עובד של השב"כ, והייתי צריך לבקש אישור לפעילות. נכנסתי לאיסר הראל וסיפרתי לו על ההצעה של המוסד. איסר כמעט התעלף ושאל אותי 'אתה נורמלי? אתה נוסע לסוריה? מה יקרה אם .תיתפס?' השבתי לו שאני חייב להציל יהודים". איסר השתכנע כל איש מבצעים פוחד מהיום שבו ייכנס למקום במהלך מבצע ומישהו יזהה אותו ויצביע על זהותו האמיתית. לסמי זה כמעט קרה במרכז דמשק. "ערב לפני התוכנית שלי לחזור לביירות, אחרי שסיימתי משימה, ישבתי במסעדה של המלון ומה אני רואה? שני שולחנות ממני יושב איש מבצרה, שהייתי עושה לו פוליסות ביטוח. הוא ידע את שמי האמיתי. פחדתי שהוא יזהה אותי וישמע את המלצרים במלון קוראים לי בשם הבדוי שבו השתמשתי. מה לעשות? לקום ולברוח? למזלי הייתה לו פילגש יהודייה יפיפייה והוא אהב לשתות את הטיפה המרה. ניגשתי אליו ואיחלתי לו ערב טוב. הוא שאל מה אני עושה בדמשק, ועניתי לו שאני מחר נוסע לחאלב, ששמעתי שמצב היהודים לא טוב שם ואני רוצה להעביר את משפחתי לטהרן. ככה יצא לי סיפור לאותו סוחר. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנלך למועדון יחד לבלות את הערב. הכול כדי לצאת מהמסעדה שלא בטעות יפנו אלי בשם הבדוי שלי. יצאנו למועדון, ולמחרת בבוקר הצלחתי לשוב לביירות ומשם לארץ". פרשייה נוספת מפורסמת בה היה מעורב הייתה מעצרו של אולריך שנפט, גרמני שביקש לרגל אחר פעילות צה"ל. שנפט נולד בגרמניה והתגייס לוואפן אס.אס במלחמת העולם השנייה. לאחר סיומה נפל בשבי האמריקאים ושוחרר מבלי שזוהה כחבר אס.אס. לאחר מפגש עם יהודי ניצול שואה בגרמניה החליט שנפט להתחזות ליהודי ולעלות לישראל. לאחר הגעתו ביקש להצטרף לשירות קבע. 1952 התגייס לצה"ל והגיע לדרגת סגן. בשנת בדיקה של ביטחון שדה מצאה אותו לא אמין והוא שוחרר. מספר שנים לאחר מכן, בעקבות בעיות כספיות ואישיות פנה שנפט לקונסול מצרים באיטליה וביקש לרגל אחר ישראל עבור המצרים. מידע זה הגיע לידי השב"כ שיצא לעצור את שנפט. סמי מוריה התחזה לקצין מודיעין עיראקי ונפגש עם שנפט בגרמניה. הוא הציע לו לרגל אחר ישראל עבור עיראק. שנפט נענה והשניים עשו את דרכם יחדיו לפריז ומשם טס לישראל. מחוץ לשדה התעופה בלוד חיכו לו אנשי השב"כ. שנפט נשפט, נמצא אשם ונידון לשבע שנות מאסר. בעקבות אותו מבצע נחשב מוריה עד היום לאחד מלוחמי הסתר המיתולוגיים של ישראל. הערות למאמר מתפרסמות בגיליון האינטרנטי
8 2016 אפריל | 74 גיליון ביטחוני של צה”ל -מה שחסר בחינוך הצבאי הוא מידה מסוימת של צניעות. הקמ”ן המייעץ, הקובע מה ייעשה, יוצר מעין סכנה - שביטחונו העצמי יגרום לו לדבוק בעמדות מסוימות באופן משמעי, עיין ערך מלחמת יום הכיפורים. על -חד הקמ”ן לספק נתונים כבר בשלבי הלימוד ושיקול המטה, ועליו להפגין מידה של ביטחון עצמי בעת הצגתם. לעומת זאת, לאחר קבלת ההחלטה, עליו להישאר ספקן, זהיר וער לכל סימן סכנה. מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל הפנו התעניינותי בשאלה זו נתעוררה לאחר מלחמת יום הכיפורים בעקבות שני אירועים, המתוארים בדו”ח הצבאי של ועדת אגרנט וגנוזים עמו. במוקד שני האירועים עמד קצין צעיר, ששמו ידוע לכמה מן הקצינים הוותיקים. ערב המלחמה התריע קצין זה לפני מפקדו, קמ”ן הפיקוד, על כך שעומדת לפרוץ מלחמה. מאזהרתו התעלמו, אך אחרי המלחמה שאלו אותו: “למה נאלמת, לאחר שלא קיבלו את דעתך? מדוע לא הלכת אל האלוף?”. היה סיפור אחר הקשור באותו קצין, והוא פחות ידוע: הקצין נשאר במפקדת הפיקוד, בעורף, ועל יסוד הנתונים שקיבל מיחידת ההאזנה הכין דו”חות מודיעין פיקודיים והפיץ אותם לכל היחידות. המידע שנתקבל מההאזנה לא נבדק ולא אומת, ולכן היו דו”חות אלה שגויים ומטעים, וגרמו לקבלת החלטות שאינן נכונות. “מי ביקש זאת ממך?”, טענו כלפי אותו קצין לאחר מעשה. שני סיפורים אלה מבהירים את הדילמה בסיסית, המהותית באשר לעבודתו -הערכית אותה בחירה בין ספקנות -של קצין המודיעין לביטחון עצמי. מה טיבה של בחירה זו? בעבודתו של כל מפקד בצבא יש שני שלבים: בשלב התכנון עליו ללמוד ולשקול, בשלב השני עליו להחליט ולבצע. בשלב שבו הוא לומד ושוקל, על הקצין לחפש מידע מכל מקור אפשרי, להטיל ספק, לבדוק כל נתון שנמסר לו ולהימנע מהבעת דעה. בקיצור, בשלב זה, עליו להיות ספקן וזהיר. אולם לאחר שגיבש את החלטתו, על הקצין להפגין נחישות דעת ולהקרין ביטחון עצמי ותקיפות. היכולת להפעיל בכל שלב את הערכים והתכונות הנדרשים היא עיקרו של פרק קבלת ההחלטות בתורת המנהיגות הטובה. חוששני, כי בתחום זה טמונה אחת מנקודות התורפה של החינוך למנהיגות בצה”ל. בחינוכו סכנה שטמונה בביטחון העצמי של הקצין מרבים להדגיש את חשיבות הביטחון העצמי והתקיפות וממעטים בחינוך לספקנות אומץ ליבו של הקמ”ן אל”מ (מיל’) | יעקב חסדאי בעבודת קצין המודיעין קיימת דילמה חריפה בין הצורך בצניעות לחשיבות הביטחון העצמי. על הקמ”ן להיות ספקן ובעל ביטחון בעת ובעונה אחת, בכל שלבי התכנון והביצוע. 1989 דצמבר 14 המאמר הופיע לראשונה בביטאון חיל המודיעין לשעבר - "חמ”נית", גיליון זרקור ביקורתי אל חיל המודיעין. במוקד הזרקור הזה נמצאו קצינים משני סוגים: כאלה שהיו אחראים להערכות מוטעות, ושכלפיהם הייתה טענה לאמור, “מניין שאבתם את הביטחון העצמי המופרז?”; וכאלו שחשבו אחרת, ושכלפיהם באו בטענות לאמור: “למה שתקתם? מדוע לא זעקתם?”. לכאורה, יש סתירה בין שתי הטענות, המעוררת שאלה חינוכית: מה עדיף בחינוכו של קצין המודיעין - צניעות וספקנות או ביטחון עצמי והעזה. קמ"ן בתחילת דרכו. רצוי ששיטת הערכת קציני אמ"ן תכלול מבחנים והערכות רבים ומגוונים, וכי חוות דעת המפקד תהיה רק חלק מהם ולא הגורם המכריע
9 אדר ב' תשע״ו | 74 גיליון וזהירות. על כן ניתן, במקרים רבים מדי, לראות מפקדים המפגינים ביטחון עצמי ותקיפות דווקא בשלב לימוד הנושא והתכנון. בדרך זו מתקבלת החלטה בקלות יחסית, אך בלא סיכויים רבים שתהיה נכונה. נראה כי רמת קבלת ההחלטות בצה”ל סובלת קשות מליקוי זה. אולם ענייננו העיקרי איננו הבעיה הכללית, אלא השלכתה על חינוך הקמ”ן. הדילמה שבין הצניעות לביטחון העצמי מיוחדת היא וחריפה בעבודת קצין המודיעין. הוא נדרש לספק נתונים כבר בשלב הלימוד והשיקול של המטה, ועליו להפגין מידה של ביטחון בשעת הצגתם. לעומת זאת, לאחר קבלת ההחלטה, עליו להישאר ספקן, זהיר וער לכל סימן של סכנה. בכך - ובניגוד לקציני המטה האחרים - נדרש הקמ”ן להיות ספקן ובעל ביטחון בעת ובעונה אחת, בכל שלבי התכנון והביצוע. כיצד נלמד את הקמ”ן הצעיר מתי עליו להפגין ביטחון ולהיות נועז, ומתי מוטב, שיישאר ספקן וצנוע? אין כל אפשרות לתת בידי הקמ”ן פתרון פלא, שיביא אותו בכל מקרה להתנהגות נכונה. אבל ניתן להבהיר לו את חשיבות הדילמה ולתת בידו כלים שיסייעו לו בבחירת הדרך הנכונה. לשם כך יש להבין מהם הגורמים המביאים לשיבוש בערכים ובהתנהגות הנכונה, ומהי הדרך להילחם בהם. נפתח בצניעות וספקנות. ריבוי הנתונים והעיסוק בחומר סודי, המגיע ליחידי סגולה בלבד, עשוי לסחרר את ראשו של הקמ”ן, במיוחד את הקמ”ן הצעיר. היקף ידיעות בלעדי זה מחזק את ביטחונו העצמי ואת הרגשתו, שהוא יודע כל. בדרך כלל, יהיה גא להפגין את ידיעותיו לפני מפקדיו ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר בדיון, שבו יש לנתוניו חשיבות מרכזית. הסכנה היא, כי בשל ביטחונו העצמי עלול הקמ”ן להקנות לידיעות ולנתונים שבידו ממד של ודאות וסבירות, שאין בהם. לא רק קמ”נים צעירים חשופים לסכנה זו, אלא גם ותיקים ובכירים. יתכן כי ה”קונספציה” המפורסמת של ערב מלחמת יום הכיפורים נולדה בדרך זו של הקרנת סמכות וביטחון עצמי בעניין הנחה שהייתה טעונה בירור והוכחה. כדי להילחם בסכנה זו, מן הראוי להזכיר לקמ”ן ולחנכו להכיר במגבלות ידיעותיו. בתחום עיקרו - זה ניתן להשתמש בשני כלים: האחד החובה להדגיש את הזמניות של כל נתון והערכה ולחייב את הקמ”ן לסייג את נתוניו, בכל עת, במגבלות של זמן. עיקרון זה חייב להיות מקובל ונפוץ בכל דרגי אמ”ן ובכל תחומי העבודה. כך, למשל, מפות הערכות אויב חייבות להיות תקפות לזמן מוגבל בלבד. עם הצגת נתוני אויב יש להזכיר תמיד מהו הזמן הדרוש לשינוי הנתונים הללו ועל יסוד זה, מהו תוקף הנתונים הנמסרים. הכלי השני הוא החובה להצביע בכל הערכת מודיעין לא רק נתונים ידועים, אלא גם “חללים ריקים”. במפת מודיעין חייב סימן השאלה להיות מצוי לא פחות מסימוני האויב. יתרה מזו: במסגרת נתונים בעל פה חייב הקמ”ן לפתוח במה שידוע ולסיים במה שאינו ידוע. בעניין זה למדתי לקח אישי: ערב מלחמת יום הכיפורים הייתי מדריך בפו”ם, שם למדנו ולימדנו כיצד מכין קמ”ן את נתוני האויב בתרגיל. הכל היה כתוב ומפורט, לא נשאר פרט בלתי ידוע. החניך המצליח היה זה שידע לציין כל פרט בהיערכות האויב. במלחמה עצמה נוכחתי לדעת שהייתה זו הצגה שגויה. אף פעם לא היה ידוע בדיוק היכן כל יחידות האויב. בשלב מסוים אף הייתי עד לדיון שבו חיפשו כל גורמי המודיעין שתי דיביזיות מצריות משוריינות, שבכל התרגילים של פו”ם מקומן היה ידוע היטב. מוטב, אפוא, לשנות את הערכת ה”טוב” וה”יפה” בהצגת קמ”ן בתרגילים. “טוב” ו”יפה” חייב לכלול חללים ריקים, סימני שאלה ומגבלות של זמן. כך נקנה לקמ”ן הצעיר את מידת הספקנות והצניעות ונקווה, כי ישתמש בהן, בשעה ובמידה הראויה. אויבי היוזמה וההעזה ברם ישנם זמנים ונסיבות, שבהם זקוק הקמ”ן למידות אחרות, ליוזמה ולהעזה, המבוססים על ביטחון ותקיפות. כיצד נקנה לו מידות אלה? על הכותב ) הוא איש חינוך, היסטוריון ומשפטן 1938 במאי 20- , (נולד ביעקב חסדאי ישראלי. היה חוקר בוועדת אגרנט, מורה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, עו"ד. 50 התגייס לצה"ל בתום קורס קציני חי"ר שב לגדוד 1956 בשנת כמפקד מחלקה ובהמשך שירת שנתיים כמפקד פלוגה. במלחמת של חטיבת הצנחנים. נפצע פעמיים 202 ששת הימים שירת כסמג"ד קובה, סמוך לעזה, וקיבל על כך את צל"ש -בקרבות לכיבוש מוצב אל הרמטכ"ל, שהומר לאחר קבלת חוק העיטורים לעיטור העוז. לאחר בדרגת סא"ל. ופיקד עליו בשתי שנות 202 המלחמה מונה למפקד גדוד מלחמת ההתשה. זומן חסדאי לשמש חוקר בוועדת אגרנט, שמונתה לחקור את אירועי 1973 בשנת מלחמת יום הכיפורים. לאחר מלחמה זו הוענקה לו דרגת אל"ם. חסדאי הקים את בית הספר למ"כים, שהפך מאוחר יותר לבית הספר למקצועות חי"ר. לאחר שחרורו מצה"ל, השלים את לימודיו לתואר שלישי בהיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ולימד היסטוריה של עם ישראל באותה אוניברסיטה במשך שש שנים. בהמשך הוא אף הוסמך לעורך דין. .)1998 ) ו"על סף היובל" ( 1983 ), "בעט ברזל" ( 1978 חסדאי כתב את הספרים "אמת בצל מלחמה" ( ריבוי הנתונים והעיסוק בחומר סודי, המגיע ליחידי סגולה בלבד, עשוי לסחרר את ראשו של הקמ"ן, במיוחד את הקמ"ן הצעיר. היקף ידיעות בלעדי זה מחזק את ביטחונו העצמי ואת הרגשתו, שהוא יודע כל. בדרך כלל, יהיה גא להפגין את ידיעותיו לפני מפקדיו ועל אחת כמה וכמה, כשמדובר בדיון, שבו יש לנתוניו חשיבות מרכזית
www.intelligence.org.ilRkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=