מסוימת זממו לעשות תכנית לגירוש חיילי המלך מהעיר". ברור שהמידע הגיע מסוכנים סמויים מקרב האוכלוסייה המקומית, שכן נאמר כי היו מקומיים שהיו “נאמנים להוד מלכותו". הסוכנים היו בקשר עם מפקד המשמר המצרי והוא שהעביר את המידע לתבי. כמו יריביהם בעולם העתיק, פרעוני מצרים הם דוגמה מובהקת למפקד המשמש כקמ"ן של עצמו. כדי להגיע למידע החיוני ולקבל החלטות מבצעיות בהתאם, נהגו הפרעונים לתחקר סיירים שנשלחו לרגל אחר האויב ולחקור שבויים שלכדו. כך עשו סתי הראשון לפנה"ס), תחותמס השלישי 1301-1318( ורעמסס השני, וכך פעלו בוודאי גם אחרים. ) אף מדגיש 1425-1450 אמנחתפ השני ( שלו שהרחיק לבדו למעמקי שטח 7 באנאלים האויב עד חצביה בלבנון. המצביא הסתיר כמה מהמובחרים שבלוחמיו בתוך סלים גדולים, אותם שלח כמנחה לעיר בתואנה שהחליט למרוד במלכו. שומרי העיר התפתו לפתוח את השער ומשנכנסו פנימה נושאי המנחה, הם השתלטו יחד עם חבריהם המוסלקים בסלים על העיר ופתחו השערים בפני שאר הצבא המהלך המבריק של תחותמס השלישי תחותמס השלישי, מגדולי הפרעונים, ערך מסעות מלחמה לארץ ישראל ולסוריה 16 לפחות והגיע עד הפרת. הכתובות המפורטות ביותר שלו והנוגעות לענייננו, מקיר המקדש בקרנק, 1486 הן אודות מסעו הראשון שנערך בשנת . במסע זה נאבק במגידו בברית של 8 לפנה"ס באחת המלחמות המכריעות בייצוב 9 מלכי כנען השלטון המצרי בכנען. מסע המלחמה עבר דרך עזה והגיע ליחם שמצפון לאפק (היום חירבת ימה שבשרון) תוך קרבות לאורך הדרך. ביחם נערכה התייעצות לבחירת אחת משלוש הדרכים המובילות מהשרון לעמק יזרעאל. המצביאים הציעו לבחור בדרך הדרומית, שעוברת דרך עמק דותן והמגיעה לעמק ליד תענך, או בדרך הצפונית היוצאת מן השרון מצפון לצפת (חירבת סת לילה שבשרון) ומגיעה לעמק יזרעאל מצפון למגידו. “כך הם אמרו בפני הוד מלכותו: ‘איך זה ללכת על (דרך) זו ההולכת וצרה? מספרים שהאויבים שם, עומדים (בחוץ) כשהם הולכים ומתרבים. הלא ילך סוס אחרי סוס והאנשים גם כן? האם החלוץ שלנו ילחם כש(המאסף) שלנו עומד בערונה בלי (אפשרות) להילחם אתם? כי יש שתי דרכים (אחרות) כאן, דרך אחת הנה היא (...) בהגיעה אל תענך; השנייה היא לצד הצפוני של צפת ותהיה צפונה למגידו כשנגיע, לכן על העדיפה מ(הן) יצא נא אדוננו המנצח ואל נא תוליך אותנו אז הובאו ידיעות על הכ(ושי .בדרך זו הקשה' .10 ההוא) על התכנית הזו אשר דברו עליה קודם" תחותמס לא שעה לדברי מצביאיו, אלא התקדם דרך נחל עירון והפתיע את הכנענים בצאתו לנחל קינה שליד מגידו. הקרב היה קצר ונחתם בניצחון מוחץ של המצרים. הכנענים נסו על נפשם לתוך מגידו. דא עקא, המצרים חדלו מלרדוף אחריהם ועסקו בביזת המאהל של מנהיגי הברית הכנענית. כתוצאה נמשך המצור על מגידו שבעה חודשים נוספים ועם נפילתה נכנעו רוב מלכי כנען לשלטון המצרי. אשר להחלטתו של תחותמס לבחור בדרך הקצרה והמסוכנת, הדעות חלוקות. על פי הכתובת, מיוחסת ההחלטה לאומץ לבו של המלך. על פי דעה אחרת, תחותמס גרס כי אם יועציו הבינו את הפוטנציאל של ואדי ערה, בוודאי העריך זאת מלך מגידו, ולכן המארב יהיה באחת משתי הדרכים האחרות. אחרים מעריכים כי ההחלטה נשענה על דיווחי הסיירים שלפיהם האויב חונה מדרום למגידו. יהיה ההסבר אשר יהיה, המהלך נחשב עד היום לאחד המהלכים המבריקים בהיסטוריה הצבאית. בלכידת יפו על ידי 11 תחותמס נקשר גם אחד ממצביאיו, צחותי. אותו מצביא נכשל בניסיונותיו לכבוש את העיר בכוח הנשק ועל כן, בדומה לאודיסאוס מאות שנים מאוחר יותר, פנה לדרך הערמה. המצביא הסתיר כמה מהמובחרים שבלוחמיו בתוך סלים גדולים, אותם שלח כמנחה לעיר בתואנה שהחליט למרוד במלכו. שומרי העיר התפתו לפתוח את השער ומשנכנסו פנימה נושאי המנחה, הם השתלטו יחד עם חבריהם המוסלקים בסלים על העיר ופתחו השערים בפני שאר הצבא. לדעת מרבית החוקרים, זו אינה אלא מעשייה ששעשעה דורות רבים ולבסוף שימשה אבטיפוס לסיפור “עלי באבא וארבעים השודדים". רעמסס השני: המתחזים ששיקרו למלך רעמסס השני, אולי גדול מלכי מצרים נלחם שנות שלטונו. הידוע שבקרבות 63 רבות במהלך ,)12 היה קרב קדש שעל נהר האורונטס (האורנת לפנה"ס, בין שתי האימפריות 1274- שהתנהל ב הגדולות של התקופה, המצרית והחיתית. הקרב נחשב בעיני רבים למלחמת העולם הראשונה. למרבה המזל נשתמר תיעוד הקרב משני הצדדים. מהצד המצרי נותר מעין דו"ח רשמי שלו נוסף נוסח פואטי של סופרי המלך. דו"ח חיתי נמצא בבוגזקוי, בתורכיה של ימינו, בירת ממלכת החיתים. המלך המצרי נפל בפח ובעקבות המידע הכוזב יצא עם הדיביזיה שלו לעבר קדש, בעוד שלוש הדיביזיות האחרות השתרכו מאחור. בעוד הוא מקים את מחנהו לפני העיר, תפסו סיירים מצריים שני מרגלים חיתיים שלאחר שהוכו נמרצות, כמתואר בתבליטים המנציחים את הקרב, הודו כי הצבא החיתי כולו הוסתר מאחרי העיר ידוע כי למצרים היו ארבע דיביזיות עצמאיות עם מרכבות וחיל עזר. המלך עצמו פקד על עוצבת אמון. החיתים הצליחו להסתיר את תנועותיהם כך שהמודיעין המצרי לא גילה ולו רמז למקום הימצאם. שני שוסי (בדואים) שהתחזו לעריקים הגיעו למחנה המצרי. כשהובאו בפני המלך ק"מ 100- המצרי סיפרו שהצבא החיתי נמצא כ מהעיר קדש, ליד חלב – אך היה זה שקר. הצבא החיתי, בראשות המלך מוותאליש, הסתתר מצפון לקדש, מאחרי התל הגבוה עליו שכנה העיר. המלך המצרי נפל בפח ובעקבות המידע הכוזב יצא עם הדיביזיה שלו לעבר קדש, בעוד שלוש הדיביזיות האחרות השתרכו מאחור. בעוד הוא מקים את מחנהו לפני העיר, תפסו סיירים מצריים שני מרגלים חיתיים שלאחר שהוכו נמרצות, כמתואר בתבליטים המנציחים את הקרב, הודו כי הצבא החיתי כולו הוסתר מאחרי העיר. רעמסס שלח אפוא מסר לדיביזיה השלישית למהר למחנה המלכותי. בינתיים חצו החיתים עם מרכבות המלחמה שלהם את נהר האורונטס, ראש פסל של רעמסס השני באבו סימבל 43 תשרי תשע״ה | 70 גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=