41 תשרי תשע״ה | 70 גיליון בהרבה מהמצופהתוכנן. המשאבים שהוקצו לקליטת אנשי צד"ל, הן מבחינת כוח אדם והן מבחינת כספים, נדרשו עתה להתחלק בין הרבה יותר אנשים ממה שנחזה בתחילה. את הפער מילאו אנשי המנהלת האמונה על קליטת סייענים ואנשי צד"ל בהרבה רצון טוב, לב ענק ורגישות יתרה. כל אחד נתן כל מה שהיה לו. שנים חלפו מאז נקלטו אנשי צד"ל 14 מעל בארץ. חלקם העדיף להמשיך מישראל לארצות אחרות, חלק בחר לחזור ללבנון וחלק גדול השתקע בארץ. אנשי צד"ל נקלטו, מי בצורה טובה יותר ומי פחות, וכיום הם אזרחי המדינה. הם משולבים בשוק העבודה, ילדיהם שולבו בבתי ספר וחלק לא מבוטל מהילדים בחר להתגייס לצה"ל או לעשות שירות לאומי. לאורך כל הדרך אנשי צד"ל מלווים במנהלת ובמשרד הקליטה. דומה שלעולם יהיה פער בין מה שמדינת ישראל רוצה לתת לאלה שסייעו לה, לבין האמצעים שביכולתה לתת להם. אולם עדיין מדובר בסיוע עצום, בכל קנה מידה, בחינוך, בהקניית השפה העברית, בדיור ובכל תחומי החיים. היכן שחסר כסף, מתמלא הפער בהרבה נשמה ורצון טוב. שנים, על אף הקשיים, ראויים הן 14 לאחר המלווים אך בעיקר משפחות אנשי צד"ל לטפיחה על השכם, על הליך קליטה מוצלח ברובו. הצלחה זו היא תולדה של הייחודיות של אנשי צד"ל, היותם אנשי עבודה, ערכיים, נאמנים ושותפי אמת של מדינת ישראל. בשונה מהרוח הרווחת במדינות ערב בכלל ובלבנון, למודת מלחמות העדות, בפרט, חברו להם לבנונים נוצרים, שיעים, דרוזים וסונים לפעול כגוף אחד למען רעיון שאיחד את כולם - עצמאות הנצחה והוקרה: פן הרואי ופן טרגי פנים רבות לסיפורם של אנשי צד"ל. יש בו פן הרואי של אנשים שבחרו לפעול בצורה מיוחדת למען ארצם. בשונה מהרוח הרווחת במדינות ערב בכלל ובלבנון, למודת מלחמות העדות, בפרט, חברו להם לבנונים נוצרים, שיעים, דרוזים וסונים לפעול כגוף אחד למען רעיון שאיחד את כולם – עצמאות. אין מדובר בצבא של שכירי חרב שגייסה ישראל, אלא אוכלוסיה שלמה שבחרה להילחם למען רעיון נעלה, למען משפחותיהם, למען ארצם, כפי שהם היו רוצים לראות אותה. אנשי צד"ל נקלטו, מי בצורה טובה יותר ומי פחות, כיום הם משולבים בשוק העבודה, ילדיהם שולבו בבתי ספר וחלק לא מבוטל מהילדים בחר להתגייס לצה"ל יש בסיפור הזה פן ערכי. אנשי צד"ל לא הפנו עורף לישראל גם כשהסוף היה ברור. מחיר כבד היה כרוך בכך, בין אם תקופות מאסר משתנות לאלה שבחרו להישאר בלבנון, ובין אם גלות מארצם לאלה שבחרו לצאת מלבנון, בידיעה ברורה שספק אם יזכו לראות אותה שוב. בבואם לישראל לא דרשו דרישות מופרזות ולא נשמעוהשמיעו טרוניות וטענות. כל שביקשו היה להשתלב כאזרחים מהשורה בחברה הישראלית. ואולם, הפן המאפיין ביותר את סיפורם של אנשי צד"ל הוא, ללא ספק, הפן הטרגי. אנשי צד"ל רבים נהרגו או נפצעו לאורך השנים הארוכות והמדממות בלבנון. כמעט שלא הייתה משפחה של אנשי צד"ל שלא היה בה חלל אחד או יותר. קשה לתאר רגשותיו של אב, איש צד"ל שיצא לישראל, שקבר אחיו או בנו נותר בלבנון והוא אינו יכול לבקרו, להתייפח על הקבר ולהתייחד עם אבלו. מקרים של משפחות שנחצו - חלק נמצא בישראל, חלק בחו"ל וחלק בלבנון - אינם נדירים. את כל אלה נושאים אנשי צד"ל עמם, בלבם. שנים חלפו מאז הנסיגה 14- כאמור, יותר מ מלבנון. רבים מחיילי צה"ל וקציניו ששירתו בלבנון כבר פשטו מדים. המבוגרים שבאנשי צד"ל נפטרו. נולדו ילדים, ישראלים לכל דבר, שחלקם אינו מכיר את פועלם של הוריהם. ביום הזיכרון האחרון לחללי מערכות ישראל, הרביתי להרהר באנשי צד"ל. ללא ספק הגיעה העת להנציח את פועלם ולספר על גבורתם, הן לדור הצעיר של יוצאי לבנון בישראל והן לכלל ילדי ולעם ישראל וילדיו. תקוותי היא כי יוקם האתר בו יסופר סיפורם של אנשי צד"ל ויונצחו חללי צד"ל לאורך השנים, כראוי לידידי אמת של עם ישראל ושותפים לו במלחמה מול אויב משותף. אריאל רוניס כתב לאחרונה את הספר "אני ואחי נגד בן דודי" בהוצאת "אופיר ביכורים". אלוף גבי אשכנזי ומפקד צד"ל גנרל אנטואן לחד. בבואם לישראל לא דרשו אנשי צד"ל דרישות מופרזות ולא נשמעו טרוניות וטענות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=