34 2014 ספטמבר | 70 גיליון מודיעיון מבט לעומק המודיעין "נתיב"); ואת הצנזורה ודובר צה"ל להכפיף ללשכת הרמטכ"ל או לשר הביטחון. נושאים אחרים, ובהם גורמי ביטחון שדה וענף קרבי, יש לשקול אם לצרפם לגוף המאוחד. השיקולים בבסיס התכנית היו "להפסיק להתבסס על תיווך ורצון טוב שאפיינו את היחסים בין אמ"ן והמוסד עד אז, לנצל אמצעים באופן מיטבי ויעיל יותר ולבטל כפילויות רבות בין הארגונים". עמית העלה עוד טענה: "תהליך המודיעין הינו מעגל סגור (איסוף–מחקר–איסוף) ולא ייתכן שיהיה גוף מחקרי מנותק מגורמי האיסוף". באותן שנים לא היה במוסד גוף מחקר של ממש, ומכאן ההצעה לחבר בין גוף המחקר של אמ"ן (שהיה הגוף המרכזי) בישראל ובין יחידות האיסוף של המוסד במעטה של ארגון אחד, וכך להתמודד עם הנתק שאפיין את היחסים בין שני הארגונים בעשור הקודם. עוד הדגיש עמית כי ההצעה תביא לביטול מגמות של תחרות, קנאה וניסיון לחפות על כישלונות, שרווחו באותן שנים. בראייתו של עמית, הצעתו תיצור סמכות אחת שתקבע סדר עדיפויות (סמכות הכרעה). בראייתו של עמית, שאלת כפיפות ראש שירות המודיעין צפויה להיות המגבלה העיקרית של התכנית, אך אפשר להתגבר עליה: "למי יהיה כפוף שירות המודיעין? נעלה מכל ספק כי אין הרמטכ"ל .יכול לוותר על מכשיר זה, שהוא חיוני בידיו מאידך, קשריו של 'שירות המודיעין' עם ראש הממשלה, משרד החוץ וכו', מחייבים קשר ישיר למוסדות אלה. כל נושא המודיעין הממלכתי אין לו הכרה בכפיפות לרמטכ"ל ... בעיית הכפיפות היא לכן מסובכת, אך כאן עלינו לבחור ברע במיעוטו". לפיכך, עמית הציע לפתור בעיה זו באמצעות :כפיפות כפולה של ראש השירות המודיעיני א. לראש הממשלה - בכל הנושאים ובעיקר בכלליים. ב. לרמטכ"ל - בנושאים הצבאיים. ייתכן בהחלט כי ראש השירות או סגנו יהיה חבר המטה הכללי ובו בזמן יהיה כפוף ישירות וזה בנושאים שאינם צבאיים טהורים (לראש הממשלה). לחיזוק דבריו הציג עמית את איטליה, דנמרק ונורבגיה כמדינות שבהן מבנה דומה. עמית אף הצביע על חשש שמא ייווצר ריכוז כוח רב מדי בידי איש אחד. עם זה התמודד על ידי הוצאת השב"כ ממשרד הביטחון, בשונה מתקופתו של .הראל, שחלש על שני הארגונים הרמטכ"ל צבי צור העיד לפני חברי הוועדה שבעיית הכפילות מעיקה, ולכן הציע להותיר את מצב הקיים בקהילה כמות שהוא (להוציא את התחום המבצעי). לפי הצעת הרמטכ"ל, המחקר יישאר באחריות אמ"ן, ותחום האיסוף ימשיך לפעול בשני גופים בו בזמן (בשל שימוש בשיטות שונות). לעומת זאת, בתחום המבצעים, שהוא הגדיר "קטסטרופה", נדרש מבני, אך הנושא נמצא ממילא -שינוי ארגוני בטיפול, ונכון לאחד את היחידות המבצעיות בלי קשר להמלצת הוועדה. בראיית הרמטכ"ל, "ההצעה נראית מנקודת מבט של רמ"ח איסוף, אך יש בה חסרונות רבים של שלטון". החששות שהעלה נגעו בעיקר לחוסר הבהירות העלול להיווצר בשל הכפיפות הכפולה שהציע עמית, וזאת בנוגע לאופי הגוף החדש - "מה הגוף הזה? גוף צבאי או לא? מי ישרת בו?". הוא סבר כי מהבחינה הפרקטית, עלולים להיות פגיעה וחוסר בהירות בעבודה השוטפת בצה"ל: "האם הרמטכ"ל יהיה רשאי לקרוא אליו רמ"ד מהגוף ולשאול אותו על נושא מסוים?". מלבד זה תמה הרמטכ"ל "האם טוב שאיש צבא שכפוף לרמטכ"ל ילך אחרי שקיבל פקודה לדווח ולערער בפני שר הביטחון בניגוד לדעת הרמטכ"ל?". סוגיה אחרונה שעמית וצור היו חלוקים בה היא זהות העומד בראש הגוף החדש. עמית הציע שבראש השירות המרכזי יעמוד איש צבא. מנגד סבר הרמטכ"ל כי יש יתרון לאנשים בעלי רקע אזרחי בהובלת הביון והמודיעין: "זה לא נכון שכן אנחנו אנשי הצבא מוגבלים... הצבא הולך להיות טכני, לתפקיד כזה מתאימים אנשים בעלי רקע אזרחי". בשל התנגדותו הנחרצת של הרמטכ"ל, חזר בו עמית מהצעתו לאיחוד אמ"ן והמוסד. בעדות שנתן בוועדה הוא הצביע על הבעיות במימושה, בהן ההבדל בין אופי הפעולה בצבא במסגרות קשיחות ונוכח נהלים ברורים, לבין אופן הפעולה של גוף חשאי, ואת הקושי שייווצר לראש השירות, שעליו להסתיר דברים ממפקדו הרמטכ"ל. לכן הוא הציע בסופו של דבר להותיר על כנו את הסטטוס קוו בין הארגונים. סיכום: מקור השראה לאחר לכתו של הראל, תפקדה במשך שנה קהילת המודיעין בהנהגתו של עמית כראש אמ"ן וכראש המוסד. עם מינויו של אהרן יריב - שהגדירו מאיר עמית בריאיון "חבר טוב" - לראש אמ"ן, נמשכו היחסים הטובים בתוך הקהילה. בשנים הבאות צפויה היתה קהילת המודיעין לחוות תקופה של הרמוניה, בניגוד גמור ליחסים הרעועים והמתוחים שאפיינו את העשור הקודם. השינוי באופייה ובתפקודה של הקהילה בא לידי ביטוי ברובד הניהול, כלומר בהפיכת ור"ש למנגנון הניהול של הקהילה, ובגיבוש דפוסים ותהליכי עבודה משותפים בין הארגונים. אחד הגורמים שתרמו, כנראה, לשינוי ביחסים בין אמ"ן למוסד, היה לא רק מינוי עמית, אלא גם תרבות ארגונית של פתיחות, שהביא עמו מאמ"ן - הנהגת קבוצות חשיבה ועבודת צוות, כמה מהן בתוך המוסד ואחרות משותפות עם אמ"ן. עוד נוהג שהעביר עמית מאמ"ן למוסד היה "יום חשבון נפש", שנערך מפעם לפעם, ויוחד לבחינה מעמיקה של סוגיות שעל הפרק תוך כדי פתיחות לשמוע ולהשמיע דעות .שונות ביטוי טכני לשיפור ביחסים ניכר במכתב שהעביר ראש מחלקת איסוף באמ"ן אלי זעירא לעמית, ובו כתב: "האינדיקציה ל'מהפכה' ביחסים המתחוללים בקהילת המודיעין מתבטאת בצורה טכנית בעובדה שקיים פעם ראשונה קשר אינטרקום בין ראש המוסד לראש אמ"ן". בריאיון שנערך עם עמית זמן קצר לפני מותו הוא הסביר את השיפור שחל ביחסים בין אמ"ן למוסד בתקופתו: "הבעיה בין הארגונים היתה אנושית ולא ארגונית. מה שנדרש מראשי היה 60- הארגונים והתקיים במהלך שנות ה לא לפחד להעביר זה לזה חומרים". הוא ציין כי תקופת הפריחה ביחסים היא "בזכות היחסים החבריים" שלו עם אהרן יריב. עמדו בצל דמותו של איסר הראל, 50- שנות ה ואופיינו במשברים תכופים וביחסים עכורים. עמדה רוחו של מאיר עמית, 60- בשנות ה שביטא גישה חדשה, והביא לקהילה דינמית ומשתפת. רובדי שיתוף הפעולה באו לידי ביטוי בקשר הטוב והחברי בין ראשי הארגונים ובמסד ארגוני נרחב, שיצר מרחב קהילתי בעל משמעות ארגונית תפיסתית ומעשית. דומה שנה בערך, ניתן ללמוד 50 שגם ממרחק של מתקופה קצרה זו, שבה התנהלה קהילת המודיעין הישראלית באווירה של פתיחות ושיתוף. היא בהחלט יכולה לשמש מקור השראה לתפקוד קהילתי הרמוני כיום. את ההערות המלאות למאמר ניתן למצוא בעותק הדיגיטלי של מבט מל"ם, באתר המל"ם הערות מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת 'עיונים 1 גוריון למורשת ישראל -בתקומת ישראל' של מכון בן .2013 והציונות, שדה בוקר, דצמבר המחבר מבקש להודות לד"ר שי הרשקוביץ על 2 תרומתו הרבה לכתיבת המאמר, וכן לד"ר זאב אלרון על הערותיו המועילות.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=