29 תשרי תשע״ה | 70 גיליון הממשלה, ושבין תפקידיו קביעת מדיניות לפעולות המודיעין במדינה, מניעת כפילויות וקביעת שיטות הפצת מודיעין בין הגופים. עוד הציע למסד את עבודת ועדת ראשי השירותים, שתיפגש אחת לחודש. ראש הממשלה קיבל 1949 את הצעת שילוח, ומינה אותו בדצמבר לראש "המוסד לריכוז ותיאום פעולות שירותי המודיעין והביטחון". שילוח הונחה לתאם את פעילות גופי הקהילה ולפקח עליה, כדי להבטיח את ביצוע מדיניות הממשלה בענייני ביון. , הנהיג 1950 בעקבות הקמת מוסד זה בראשית שילוח כמה שינויים במבנה הקהילה ובאופי תפקודה. פעילות המודיעין בתוך המדינה הועברה ממשרד החוץ לשירות הביטחון הכללי. להחלטה זו תרמו כמה תקלות מבצעיות, הידועה שבהן היא חשיפת חדירתם של אנשי המחלקה המדינית לשגרירות זרה בירושלים, מהלך שנעשה בלא ידיעת שר החוץ משה שרת. מינה ראש הממשלה ועדה, שתדון 1950 בסוף במבנה קהילת המודיעין ובתפקודה. זו הגיעה למסקנה שיש לפרק את המחלקה המדינית במשרד החוץ, להפריד בין דיפלומטיה לפעילות חשאית ולהקים רשות אחת שתרכז את פעולות גוריון קיבל -לארץ. בן-הביון של המדינה בחוץ את ההמלצה, והורה על הקמת רשות כזו, שהוכפפה למשרד ראש הממשלה. שילוב המחלקה המדינית כגוף מבצעי במשרד החוץ עד אותה העת נבע מגישה שדגלה בשילוב בין דיפלומטיה גלויה לבין דיפלומטיה חשאית. אולם, גישה זו נעלמה בהדרגה עם הקמת המדינה, ובשל העדפה של ראשי משרד החוץ את הדיפלומטיה הגלויה על זו החשאית כרכיב במדיניות הישראלית. בראשית דרכו של משרד החוץ, המחלקה המדינית היתה גוף עצמאי. אנשיה שירתו בשגרירויות, אך לא היו כפופים לשגריר. בשל שני התהליכים האלה — העברת הפעילות המבצעית בארץ לשב"כ, ובעיקר העברת הפעילות המבצעית החשאית בחו"ל קרנו ומעמדו 50- לרשות — ירדו בשנות ה של משרד החוץ בתור גורם מפתח בקהילת המודיעין. כמן כן נותר מאבק בזירה המודיעינית והחשאית בין המודיעין הצבאי, שהפך לאגף עצמאי במטכ"ל, לבין גוף המודיעין האזרחי, ובכללו המוסד כגוף מטה והרשות כגוף מבצעי. גוריון את איסר הראל - מינה בן 1952 בשנת ליושב ראש ור"ש, ועם זאת דרש ממנו ומשאר ראשי השירותים לפנות אליו באמצעות ראובן שילוח. הראל התעלם מקיומו של שילוח, וזה האחרון מיהר להתפטר ולהקדיש את שארית חייו לעבודת משרד החוץ. איסר הראל כתב באוטוביוגרפיה שלו שלא ידע כלל על מינוי גוריון, ומשפנה -שילוח כמתווך בפניות לבן גוריון, לא העיר לו ראש הממשלה-ישירות לבן על כך: "יוזמת הקמת המוסד [הכוונה למוסד לתיאום] נותרה עלומה במשך שנתיים... כל אותה תקופה בה עמדתי בראש שרות הביטחון, הייתי בקשר הדוק עם ראש הממשלה. הוא מעולם לא העלה בפני את דבר הקמת המוסד לתיאום". עם פרישתו של שילוח מוּנה איסר הראל לראש המוסד. כך החלה תקופה בת עשור,שהציגה דומיננטיות שלו ומאבקים בינו לבין ראשי המודיעין הצבאי. הראל, יותר מכל אדם אחר, קבע את אופייה של קהילת המודיעין בשנות . הוא ראה את תפקידו כמשולש: ראש 50- ה המוסד המרכזי למודיעין, הממונה על השב"כ ויועצו של ראש הממשלה בכל העניינים הקשורים לפעולת קהילת המודיעין והביטחון. דו"ח אביגור בנושא קהילת המודיעין: שיקולי יוקרה ומאבקי כוח ארגוניים -בין גוריון את יועצו שאול - מינה בן 1956 בשנת אביגור, יד ימינו במשרד הביטחון במלחמת העצמאות, מראשי ארגון "ההגנה" וראש איסר הראל מאיר עמית
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=