23 תשרי תשע״ה | 70 גיליון סיפורו של סיכום כמה פעמים יוצא לאדם לסכם את תמונת המודיעין במלחמה? רס"ן (מיל') קצין המערך בפיקוד דרום במלחמת ששת הימים, במלחמת יום | שלום גרין הכיפורים ולאחריה ממשיך לפקוד את קברו בקריית שאול מדי יום זיכרון. הערת אגב, באותה תקופה עסקנו גם במיפוי שבילים - הנגב לא היה מסומן, והניווט לא היה פשוט. באותם הימים עלה רעיון לפזר חביות ממוספרות בצמתי שבילים בנגב. מספרי החביות הועלו על מפות וכך נולדו "מפות החביות", שהיו עזר טוב בניווטים ובעיקר בתרגילים. היציאה לשטח להנחת חביות בוצעה בשיתוף עם "גוש באר שבע" בירוחם. הרבה חופשות וזמן פנוי ביליתי בשטח עם ידיד נפשי, בן מחזורי ), דני בן חרוץ 1964 מהפנימייה הצבאית בחיפה ( ז"ל שנהרג לימים כקמ"ן במלחמת ששת הימים, בפאתי עזה. נתקעה יחידת משנה 1967 בערב יום העצמאות על "הר שגיא" ללא אספקה. 815 קטנה של התנדבתי לצאת למשימה (אחרי הכול, מה יכול הסיפור שלי הייתי קצין המערך במודיעין פיקוד 1967 בשנת הדרום. בהגיעי כסגן משנה צעיר לחוליית המערך, קיבל את פני סרן יעקב שילה ז"ל. "שילה" , כך קראנו לו, נהרג מאוחר יותר במלחמת ששת הימים בהיותו קמ"ן חטיבת שריון שלחמה בעמק דותן. במותו עוטר בעיטור גבורה. שילה היה גבר מרשים ומהודר, בעל כנפי צניחה על רקע לבן - של מדריכי צניחה, אלוף בצניחה חופשית. בפגישתנו הראשונה הסביר לי כי אני מיועד להחליף אותו, וכי כבר נקבע תאריך לעזיבתו בעוד מספר חודשים. הוא הסביר לי את כובד האחריות שבקבלת התפקיד באופן שאינו משתמע לשתי פנים והוסיף כי יהיה לצדי בתקופת הלימוד. בתקופת החפיפה הקדשנו ללימוד שעות ארוכות מדי יום, בשיטה של "אחד על אחד". לא יכולתי לקוות למורה טוב ומסור ממנו. עד היום אני להיות יותר מפתה מיומיים לבד בנגב). חזרתי לבאר שבע במוצאי יום העצמאות (שכן אז המסלול הזה ארך כמעט יום לכל כיוון). מיד עם כניסתי הופתעתי לראות את קמ"ן הפיקוד סא"ל מאיר מאיר יושב במשרדו. "הצבא המצרי זורם לסיני...תתארגן להמשך", אמר. כולם מכירים את תקופת ההמתנה שלפני המלחמה, ואת תוצאות המלחמה ששינתה את הגבולות וההיסטוריה של ארצנו הקטנה מן הקצה אל הקצה. לאחר המלחמה הטיל עלי הקמ"ן יהושע שגיא (נכנס לתפקידו במהלך תקופת ההמתנה) להתחיל לעבוד על סיכום המלחמה, תוך התבססות על החומר שהיה ברשותנו ובתוספת עדויות של חלק מאלפי השבויים שעדיין שהו במחנה השבויים בעתלית. בשלב הזה הצטרף אלי סמל חזי ויטקובסקי שהיה מש"ק מערך ביחידה. הפגישות שקיימנו עם שבויי המלחמה ארכו שעות רבות והתאפשרו בזכות מתורגמנים שהצטרפו אלינו. השיחות היו ידידותיות משהו, לא קרוב למה שאדם מהרחוב עשוי לדמיין במפגש כזה, ובמהלכן נאסף מידע רב. בסיכומו של שלב האיסוף והכתיבה כונסה העבודה בספר עב כרס, שהודפס במספר עותקים קטן לתפוצה מצומצמת בפיקוד העליון. למלחמה ההיא היו עשרות ספרים ואלבומים אולם כנראה שבתוך המערכת זאת הייתה העבודה המשמעותית שנכתבה ביחידה כמעט בזמן אמת (התאריך על החוברת הוא נובמבר ). לפני כשנה כתבתי במסמך אחר כי "אין 1967 לי מושג היכן העבודה הזאת מונחת היום (אם בכלל)". לפני כחודשיים צלצל אלי אל"ם (במיל') ד"ר יוחאי שקד, רמ"ח היסטוריה של צה"ל. שמחתי לשוחח עימו, ושמחתי עוד יותר לשמוע את שאלתו "האם אתה כתבת את הסיכום הזה?". מכאן ניתן היה כבר להבין שלפחות עותק אחד ממנו נמצא באחד הארכיונים. בהמשך, הגעתי לפגישה במחלקת היסטוריה וקיבלתי לידיי לעיון במשרד את אחד העותקים של הדו"ח ההוא. ובדרך זאת התאפשרה תמונה למזכרת עם הספר. אולי, עם קצת עזרה של אלת המזל, ישמש הסיכום נדבך בסיכום המודיעיני של המלחמה שמתוכנן לצאת לאור כספר, במסגרת אירועי שנת החמישים למלחמת ששת הימים .2017 בשנת די מפחיד לקרוא את דברים שכתבת בהיותך , אבל לא כל אחד זוכה 21 "תרנגול צעיר" בן לסכם מלחמה, ובוודאי שלא לאיחוד מיוחד שנים. 47 ומאוחר עם הדו"ח האבוד לאחר לדעתי יש רק מקום אחד עלי אדמות שבו אנשים צעירים מקבלים כזאת אחריות. עם כל הביקורת שיש לנו עליו, דברים כאלה מתרחשים רק כאן. חוליית המערך במודיעין דרום: יעקב שילה, יואב, הכותב שלום גרין, רותי זחל"ם הפיקוד של מפקד הפיקוד, אלוף ישעיו גביש בבוקר המלחמה. הכותב מאחור
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=