21 תשרי תשע״ה | 70 גיליון הראל, אימץ את השקפת עולמו של מפקדו גיבלי בדבר יתרונם של עבריינים בתחום הריגול. הוא הציע לחברו הוותיק לחזור לשירות צבאי ואף לזכות בקידום במסגרת יחידת המודיעין שעליה פיקד. לאחר שעמד בסדרת מבחנים פסיכוטכניים, התקבל אלעד ליחידה. הוא גויס 1 למרות הרשעתו ועברו הצבאי המפוקפק. ב- .131 החל את אימוניו ביחידה 1952 בספטמבר ספק אם מפקד היחידה שיזם את גיוסו ידע כי אפילו סיפור החיים שהציג המגויס החדש לא היה אמיתי. מתברר כי בניגוד לדיווחיו, אלעד מעולם לא נמנה על מנגנון הקבע של אנשי “ההגנה“; שירותו ב“מחלקה הגרמנית של הפלמ“ח“ נמשך כחודשיים וחצי בלבד, שאחריהם גורש נוכח “אי התאמה“ - הגדרה שמאחוריה הסתתרה הסתבכות מביכה של גניבות מחבריו למחלקה. הוא מעולם לא “התנדב“ ליחידת קומנדו בצבא הבריטי כפי שהעיד, אלא שירת כנהג בפלוגת תובלה. גם שם הסתבך בשקרים, הוגדר כ“משתמט ומתחלה“ ואף נתפס בגניבת מצלמה מחברו. בניגוד למה שדיווח, הוא לא היה מפקד פלוגת המנהלה בחטיבת “הראל“ אלא קצין בדרגת סגן. גם בתפקיד זה הסתבך בגניבת מזון ודלק ממחסני החטיבה ומכירתם בשוק האזרחי, וכן בהברחת אזרחים תמורת תשלום בכלי רכב צבאיים מירושלים הנצורה. הוא ניסה להתנדב ליחידת ה“צנחנים“ שהוקמה בשלהי מלחמת השחרור וגם ממנה הודח לאחר שנמצא כי שיקר כשהתחזה למפקד בקורס צניחה בלי שצנח אי פעם או שרכש הכשרה כלשהי בתחום. למרות כל אלה, הוא קודם לדרגת רב סרן ולתפקיד סמג“ד בגדוד של אסירים משוחררים ששבו וגויסו לצה“ל לאחר שניתנה להם חנינה. שם הגיעה הקריירה הצבאית “המפוארת“ שלו לקיצה 5 באותה פרשה של גניבת מקרר. רכישת זהות של חייל נאצי לשעבר על אף כל אלו, ואולי דווקא בגללם, גויס :לתפקיד רגיש הדורש מנות גדושות של יושרה הוא נדרש לאמץ זהות של חייל נאצי לשעבר, להשתקע בגרמניה ומשם להמשיך למצרים, שבה אמור היה לפעול כסוכן בכיסוי של איש עסקים גרמני. לזיידנברג לא נאמר מה בדיוק יהיה תפקידו במצרים. עם גיוסו ליחידה נתנו לו מפעיליו תעודת לידה של גרמני יהודי בשם פאול פרנק, שם די נפוץ בגרמניה, והוא נשלח לפרנקפורט כדי לבנות ולבסס את זהותו שם, לצורך העברה למצרים בהמשך הדרך. אלעד החל לעבוד בחברה לאלקטרוניקה בפרנקפורט והציג את עצמו כקצין לשעבר בצבא הנאצי. כדי לבסס את מעמדו ואת סיפור הכיסוי, עבר ניתוח מיוחד להסתרת העובדה כי היה נימול. במקביל רכש חוג מכרים וחברים, חיילים נאציים לשעבר, וביקש ממנהל החברה שבה עבד לעבור לסניף החברה במצרים. בקשתו נענתה בחיוב. עבר “פאול פרנק“ למצרים 1954 בתחילת כסוכן של חברת האלקטרוניקה שבה עבד, וזכה להצלחה מסחררת. מכתבי ההמלצה מ“חבריו“ הנאצים לשעבר סללו בפניו את הדרך לשגשוג חברתי וכלכלי. חוג מכריו התרחב וכלל נאצים לשעבר שנמלטו למצרים, אנשי עסקים מצריים וגרמניים וכן דיפלומטים, בהם שגריר גרמניה במצרים, שהזמינו למסיבות קוקטייל ולפגישות עסקים. לאחר כמה חודשים במצרים, קיבל אלעד הוראה לצאת לפריז לפגוש את מפקדו ביחידה, ,1954 מרדכי בן צור. בפגישה, שנערכה במאי נמסרה לו לראשונה המשימה המוטלת עליו: שנה 188 פיקוד על שני תאים שהקימה יחידה קודם לכן באמצעות קצין בשם אברהם דר בקהיר ובאלכסנדריה. תאים אלה נועדו לבצע פעולות ריגול וחבלה במצרים. באותה תקופה התכוונו הבריטים לפנות בסיסים באזור תעלת סואץ ולהעביר את השליטה בהם למצרים. אגף המודיעין בצה“ל תכנן לעכב את פינוי הבסיסים באמצעות חבלה במטרות בריטיות ואמריקאיות במצרים. זיידנברג שב למצרים ומיהר ליצור קשר עם חברי הרשתות, בפניהם הזדהה כ“רוברט“. הוא קיבל באמצעות הודעות מוצפנות ששודרו בקול ישראל את ההנחיה להתחיל בפעילות חבלה בספריות אמריקאיות ובבתי קולנוע המקרינים הוטמנו שלוש 1954 ביולי 2- סרטים מערביים. ב פצצות קטנות בתיבות דואר באלכסנדריה, ביולי התפוצצו שתי פצצות 14- שגרמו נזק קל. ב ביולי, יום העצמאות המצרי, 23- נוספות, וב יצאו חברי הרשת להטמין פצצות בתיאטרון “ריבולי“ בקהיר ובשני בתי קולנוע באלכסנדריה. פיליפ נתנזון, אחד מחברי הרשת, החביא פצצה שהתכוון להטמין בבית הקולנוע “ריאו“ באלכסנדריה. בעת ההמתנה לכניסה לאולם הקולנוע התלקחה לפתע הפצצה המאולתרת בכיסו והחלה להעלות עשן. נתנזון נעצר בו במקום, ובעקבותיו נעצרו מיידית כמעט כל אנשי הרשת. הרשת הופעלה בצורה חובבנית ותוך זלזול מוחלט בכלל הברזל המרכזי של הפעלה חשאית - מידור. חברי הרשת נשפטו ונידונו לשנות מאסר ארוכות. שניים מחבריה, שמואל עזאר ומשה מרזוק, הוצאו להורג בתלייה. הבולט מחברי הרשת שלא נעצר, היה לא אחר ממפקדה, אברי אלעד. כשנעצרו אנשיו הוא לא מיהר להימלט ממצרים. הוא שהה בה כשבועיים נוספים, במהלכם הספיק לדבריו לקבל תצלומים סודיים של מפעל מצרי לטילים, ואף תכנן לחלץ ולשחרר את חברי הרשת. כל זאת בשעה שהיה ברור כי הרשת התפרקה וכי חבריה, שכולם למעט שלושה הכירו אותו וידעו פרטים עליו, נחקרו בעינויים. בשבועיים הללו זיידנברג לא רק שלא מיהר להימלט, אלא שמצא די זמן למכור את המכונית המפוארת מדגם “דה סוטו“ שהייתה ברשותו. את מצרים עזב אלעד בטיסה מסחרית רגילה כשבכליו מכשיר הקשר שלו. , היה היחס כלפי אלעד 1954 כששב לארץ, בקיץ כאל גיבור מערכת המודיעין שהצליח להינצל בזכות אומץ לבו ממבצע שכשל. רק שנים לאחר מכן, ולאחר שכמעט באקראי התברר כי יצר קשר בגרמניה עם איש מודיעין מצרי - עת׳מאן נורי, מי שהיה ראש המודיעין המסכל המצרי אברי אלעד. נודע לימים בכינויים “פאול פרנק“, “רוברט“ ו“האדם השלישי“ הגיעה הקריירה הצבאית שלו 1951 בשנת לסופה העגום, לאחר שהואשם בגניבת מקרר חשמלי מבית ערבי נטוש. הוא נשפט בבית דין צבאי והורשע, הורד לדרגת טוראי ושוחרר מהצבא
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=