15 תשרי תשע״ה | 70 גיליון הקרובה נחל באימונים. אני רואה אותך משתלב בהכנת התשתית המודיעינית. הפעילות תחל כבר בימים הקרובים". המח"ט נפרד ממני בלחיצת יד איתנה. חיוכים לא היו בתפריט. חרף ניסיוני חשתי מעט לחץ. זו היתה קבלת פנים שריונאית נוקשה מעט. יצאתי בתחושה שאו-טו-טו יחל מבחן הקבלה, שעליי לזנוח ומהר את זרי הדפנה ולהפשיל שרוולים. נכנסתי לפחון מחלקת המודיעין בקצה המתחם. מעלות בצל, מחניק. ריצוף, מיזוג אוויר 45 ואפילו מאוורר לא היו שם. זבובים בגודל המהווה אתגר לצפרים - דווקא היו ובשפע. ולשמחתי, גם אנשים מצוינים. לאחר ארבעה ימים נפרדתי מיאיר ורדי, מילאתי ריאותיי אוויר והתחלתי לטפל במשימות שצברתי בחפיפה. התחלה לא אידיאלית ביום החמישי לשהותי במפקדת החטיבה, כשעה ומחצה טרם שקיעת השמש, זכיתי לקריאה באינטרקום. פקידת הלשכה הקפיצה אותי בקול צונן: "המח"ט מבקש שתתייצב בלשכה. אתה מצטרף אליו ולסמח"ט לסיור שטחים לקביעת מתכונת אימונים לפלוגות ולגדודים". השתהות כלשהי ולאחריה כחכוח: "יוצאים בעוד דקות". אשר יגורתי בא לי. בימי החפיפה 15 הקצרים לא הספקתי לסייר ולהכיר את שטחי האימונים המתוכננים לחטיבה, ובמשימתי הראשונה אני מצטרף למפקד החטיבה, ללא כל התראה מוקדמת. התחלה אידיאלית - זה לא. התמקמתי מזיע במושב האחורי המתקפל של ג'יפ המח"ט, בין הצידניות ומכשירי הקשר, כשאני מצויד בנשק אישי, מפת גזרה מנוילנת, משקפת, מצפן, מד אזימוט, עפרונות שעווה (צ'יינוגרפים) ופנקס כיס. הסמח"ט אחז בהגה כשהמח"ט לצדו. נסענו מערבה על כביש רפידים – טסה ולאחר מספר קילומטרים סטינו צפונה לשטח. צלחנו דיונות והתייצבנו בראש גבעה לתצפית, בלי לרדת מהרכב. ניכר היה שהמח"ט וסגנו בקיאים היטב בשטח. לא יכולתי בשום פנים ואופן לזהות את מסלול הנסיעה, אולם זיהיתי את נקודת הסטייה מהכביש לשטח באמצעות אבן ק"מ סמוכה. בלי לצאת מהג'יפ ובלא שניתן לי לקבוע את מיקומנו המדויק במפה, פתח המח"ט: "כאן אני מבקש למקם את רצועת המוקשים". תוך כדי נסיעה הוא המשיך להנחות. על גבעה אחת ביקש למקם מגנן טנקים, שם תעלת נ"ט, מתחם מוצבים, תעלות קשר, משגרי נ"ט. וכך הלאה - מתחם אויב גדודי שלם. ללא יכולת לזוז במושב האחורי הצר של ג'יפ הסיור המכוסה ברזנט, שבצידיו חלונות מאובקים, נחשפתי לאתגר - כיצד למקם את מתחם האויב לפרטיו, כפי שביקש המח"ט. לא עלה אפילו על דעתי לבקש מהמח"ט לעצור לרגע כדי להשלים הזדהות. הכול התבצע במהירות, תוך כדי נסיעה, השמש עמדה להיעלם. הסמח"ט, שאחז בהגה, ביצע בכל נקודת עצירה סיבוב טבעתי, שעה שהמח"ט מפליג בהנחיותיו לגבי "תפריט" הביצורים בכל מקום, לרבות זוויות הירי של כוחותינו. כולי חרד מהיעדר היכולת הטבעית שלי כקמ"ן להזדהות בשטח ולסמן את ההנחיות על גבי המפה, רשמתי אינסטינקטיבית בצ'יינוגרף על גבי המפה המנוילנת את ההנחיות הנוגעות לבניית מתחם האויב בכל עצירה: עצירה ראשונה - רצועת המוקשים; עצירה שנייה - מגנן הטנקים; עצירה שלישית - מכשול הנ"ט; וכך עצירות והנחיות. מוחי קדח. כל 15- הלאה, כ ניסיוני והמוניטין שלי על הכף. כיצד אצליח, בלא שהתאפשר לי להזדהות, למקם את הנחיות המח"ט במיקומים שדרש? כמעט חשיכה ומחוץ לג'יפ קור כלבים. המח"ט סיכם את הסיור: "קמ"ן, הכול מובן? אני מתכוון להתחיל באימונים כבר ביום א' הקרוב. אני מבקש לקבל הגדלת תצלום אוויר (תצ"א) אנכית, כשעליה פירוט מתחם האויב לאימונים כפי שהנחיתי, שישמש עזר מודיעיני ללימוד ולתכנון. מכיוון שהזמן קצר, נא סיים את המשימה לא יאוחר מסוף שבוע זה". היה זה יום ד', דקות לפני חשיכה. חזרנו למפקדת החטיבה. בדרך מסלסל המח"ט בשפמו, כמו אומר, בוא נראה מה הקמ"ן המהולל הזה שווה. זו לפחות היתה תחושתי. הנשק: קפה שחור וחזק אחסוך בפרטים נוספים. איני מאחל לידידיי להימצא במצבי. עיני הימנית החלה לנתר מהלחץ אבל הרמתי ראש. לא יפילו אותי, מלמלתי. את המשימה אבצע. ביקשתי קפה שחור חזק. קיוויתי להשלים כמה לגימות מבלי לחלץ זבוב מבין השיניים. התפללתי. והנה נצנץ לו זנב פיתרון שהוא כמעט בהישג יד. בתוספת מעט מזל הבעיה מאחורינו. נזכרתי כי בכל גבעה שבה עצר הסמח"ט את הג'יפ הוא השלים כעין טבעת. מאחר ורשמתי את הנחיות המח"ט בכל עצירה - טבעת - באופן "כרונולוגי" במסלול תנועת הג'יפ, קיוויתי שמחר באור ראשון אצא בעקבות ג'יפ המח"ט ואוכל "לתפור" את המשימה שהוטלה עליי בשלמותה. במהלך הלילה השלמנו רצף תצלומי אוויר של אזור האימונים. השכם בבוקר למחרת, כמתוכנן, מש"ק המודיעין ואנוכי עשינו דרכנו לשם. פסיפס התצ"א היה פרוס לפנינו וסדר הנחיות המח"ט ליוו אותנו. ג'יפ הקמ"ן פתוח ללא ברזנט, כך שזיהינו מיד את נקודת הסטייה של ג'יפ המח"ט מאמש, סמוך לאבן הק"מ מהכביש צפונה לשטח האימונים. נזכרתי כי בכל גבעה שבה עצר הסמח"ט את הג'יפ הוא השלים כעין טבעת. מאחר ורשמתי את הנחיות המח"ט בכל עצירה - קיוויתי שמחר באור ראשון אצא בעקבות ג'יפ המח"ט ואוכל "לתפור" את המשימה עקבות הג'יפ נותרו טריים ואף לחים בזכות אגלי הטל שעשו את מלאכתם. משמיים עזרו לנו. נענו במסלול המדויק מאמש, ובכל גבעה בה עצרנו סימנו על גבי הפסיפס הצילומי את חלקי מתחם האויב כפי שהנחה המח"ט. עצירה ראשונה - הנחיית המח"ט הראשונה, וכך הלאה. השלמנו סימון מדויק של 08:00 עד השעה מתחם האויב. עד שעות הצהריים סיימנו טיוטה ראשונה על שולחן השרטוט בפחון המודיעין. מספר שעות לאחר מכן, מסרנו את הטיוטה על תצלום האוויר המעודכן ליחידת המודיעין 36 הפיקודית בבאר שבע, לשרטוט ולעריכה. שעות לאחר הסיור עם המח"ט וסגנו בשטח האימונים, הנחתי על שולחנו הגדלת תצ"א אנכית מבוקרת, מעודכנת ומרושתת, שעליה מתחם האויב לפרטיו, על פי מתכונת חומר המודיעין לחרום כמקובל בפיקוד הדרום. המח"ט סקר בעין בוחנת את ההגדלה המפוענחת ולהפתעתי לא העיר ולו הערה אחת. הביט אלי ואמר: "קמ"ן, עבודה טובה". את מבחן הכניסה צלחנו. התושייה והמזל גם הם שיחקו לטובתנו - רישום הנחיות המח"ט בצורה מדויקת יחד עם עקבות הג'יפ, שנותרו טריים בכל נקודת עצירה, הם שאפשרו לצלוח את המבחן. כל אחד מאיתנו נושא באמתחתו אירוע שבו יכולת מקצועית וניסיון חוברים למזל. לעתים אנו כלואים בתרחיש שנדמה לנו כי הוא דורש פתרונות מורכבים או מסובכים, ולאחר מחשבה נוספת ואפילו סיעור מוחות אנו מגלים שהפתרון פשוט יותר, ומצוי בטווח נגיעה. עיני הימנית החלה לנתר מהלחץ אבל הרמתי ראש. לא יפילו אותי, מלמלתי. את המשימה אבצע. ביקשתי קפה שחור חזק. קיוויתי להשלים מספר לגימות מבלי לחלץ זבוב מבין השיניים. התפללתי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=