41 "התרעה במבחן" 1960-1957 פרשת 'רותם' ותפיסת הביטחון של ישראל מאת יגאל שפי, הוצאת משרד הביטחון אהוד רמות יגאל שפי קיבל עליו משימה קשה וחשובה: לחקור את . עיקרי הפרשה: 1960 פרשת "רותם", שאירעה בפברואר מאות טנקים ואלפי חיילים מצריים על ציודם רוכזו בקדמת סיני, וכל זאת בלי שהמודיעין הישראלי התריע על כך בזמן. בספרו, שפי בוחן בחינה יסודית את חלקן של ההתרעה וההפתעה בתפיסת הביטחון של ישראל עד לפרשה זו ואת השלכותיהן. ואין להקל בכך ראש, שכן שפי מתמודד עם כמויות עצומות של חומר מודיעיני: ידיעות גולמיות, סיכומי מודיעין לסוגיהם, הערכות מודיעין חצי־ שנתיות ושנתיות, כמו גם התבטאויות של בכירי המודיעין (יודעי דבר יעריכו את רמת החשיפה של מערכת האיסוף ושל החומר המודיעיני המוזכרים בספר, שכן עצם קיומה של אז היה מסווג). 515 יחידת ההאזנה לפי הספר, המצרים ריכזו כוחות משום שביקשו להרתיע את ישראל מלתקוף בחזית הסורית (בעקבות מבצע "חיטין"). ממה נפשך, אם הייתה כוונה להרתיע את ישראל, הרי שלמרבה האירוניה היה למצרים עניין של ממש שמערכת ההרתעה הישראלית תפעל כהלכה ובהקדם על מנת שתגלה ואת הכוחות האחרים הנערכים בסיני ותירתע 4 את דיוויזיה מלתקוף את סוריה. ולמרות זאת, הקפידו על תעבורת קשר מינימלית בעת תנועת הדיוויזיה והכוחות האחרים, אך יש לזקוף זאת לשיקולים צבאיים של אבטחת התנועה. מכל מקום, דומה שהמצרים למדו את הלקח שלהם מפרשת מתוך מטרה 1967 "רותם", וכאשר נכנסו לסיני במאי דומה - להרתיע את ישראל מלתקוף את סוריה - עשו פעלה 1967־ זאת בקול תרועה רמה ולאור היום. אבל, ב מערכת האיסוף ההתרעתית שנבנתה עקב "רותם" כהלכה, והידיעות הראשונות על ההכנות להכנסת כוחות לסיני הגיעו שעות קודם שהחלה התנועה. 36־ לאמ"ן כ באשר לקביעה ש"המתיחות שגאתה בשבוע האחרון של ) הייתה, על־פי הראייה הערבית, תולדה של 1960( ינואר מדיניות ישראלית מכוונת". אף כי הנושא חורג מתחומו של הספר, כדאי לציין שהמדיניות הישראלית, בנושא השטחים ,50־ המפורזים לאורך הגבול הסורי מאז תחילת שנות ה הייתה תקיפה ועקבית מתוך מטרה להשתלט על מרבית החלקות שהיו בבעלות מעורבת ערבית-יהודית. חלק ניכר ובתחילת 50־ מהתקריות בשטחים המפורזים בשנות ה נבע ממדיניות זו. 60־ שנות ה בהקשר זה, אבקש לתקן טעות שנפלה בספר: נכתב ש"המתיחות בגבול [הסורי] שככה לאחר מלחמת סיני, לא נרשמו שם תקריות אש. 1957 ומאז חודש נובמבר .)91 ' " (עמ 1958-1957 השקט נשמר גם בשנים אף שגם נושא זה חורג במידת מה מתחומו של הספר, יש לציין כי הגבול הסורי לא היה שקט בשנים אלה כלל, ודי שנזכיר לדוגמה כי הסורים ירו כאלף פגזים בתוך שעתיים על ); או דוגמה אחרת, שדווקא 6.11.1958( תושבי עמק החולה ספגו יישובי 1958 בדצמבר 3־ ), כי ב 119 ' מוזכרת בספר (עמ החולה הרעשה ארטילרית ושלושה תושבים נפצעו. בסופו של דבר, הפתעות היו וגם יהיו. ההיערכות למניעת הפתעה היא בעייתית כשגורם מעוניין להפתיע בכל מחיר. יתרה מזו, לעתים יש התפתחויות שאינן נצפות על ידי מי מהצדדים היריבים. מלחמת ששת הימים היא דוגמה לכך: מערכת ההתרעה שנבנתה מתוך לקחי "רותם" אמנם היטיבה לפעול, אבל אפילו המצרים נגררו למלחמה שלא נצפתה על ידיהם, ובוודאי לא על ידי ישראל. במלחמת יום הכיפורים, שורש ההפתעה היה בשינוי של היעד האופרטיבי המצרי המוגבל של המלחמה, דבר שלא נצפה כלל על ידי ישראל. אולי הקושי בנושא ההתרעה/ההפתעה נעוץ בעובדה שההיערכות לקראתן נבנית כתולדה של תהליך יסודי ומסודר של הערכת מודיעין. דווקא משום כך, אפשר שנופתע מעצם העובדה שאין המצב החדש נכלל בהערכה המודיעינית המגובשת כלל. התשובה לכך אינה ביצירת הערכת מודיעין מנוגדת (איפכא מסתברא) בלבד, אלא גם בבניית כמה תרחישי מלחמה אפשריים, בלי קשר למידת סבירותם, ובהתאמת מצבי מוצא שעשויים להוליך אליהם ושלקראתם יש להיערך מבחינה מודיעינית. ד"ר יגאל שפי השכיל להתעלות מעל לרמת הניתוח הפרטני (ואפילו הדידקטי) עד לרמת המתבונן בתהליכי קבלת ההחלטות ושיקולי ההכרעות, ובצדק הוא מרחיב את היריעה על פרשות שאירעו אחר כך. ספר זה ראוי שישמש כאחת מאבני היסוד בדיון המהותי שיש לנהל בנושא ההפתעה/התרעה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=